באותה תקופה, אחי הצעיר אשר גר באותו יישוב, החליט לחזור בתשובה יחד עם חברו -וזאת בעקבות פתיחת בית חב"ד במקום ורב ורבנית צעירה שבאו חדורי מוטיבציה ודחיפה מהרבי מלובביץ-למלא את שליחותם.

אחי היה זקוק לעזרה כלשהי ממנו ,וביקש שאגש אל הרב לשוחח עמו בעניין.

כשהגעתי למשרד הקטנטן ,ראיתי דבר ראשון תולה על הקיר-תמונה גדולה של הרבי מלובביץ

 שעד אז לא פגשתי בה.משהו בעיניים התכולות,החכמות והמביעות קדושה וחסד רב המשוך על הפנים היפות,לכדו את נשמתי ואני מצאתי את עצמי מתבוננת בחיוך וביד המנופפת לשלום עדין-ולא גורעת עין.

לא,אף אחד לא היה יכול לחשוד בי שאני שטופה תעמולה כלשהי.מעולם לא הערצתי אלילי נוער או אדם.תמיד אדם היה אדם בעיני-עם כל חולשותיו.תמיד אמרתי בליבי,שכמו שאני עם כל המעלות והחסרונות איני מושלמת,הרי כל אדם בנוי כמוני.ואם את עצמי איני מעריצה למה שאעריץ אדם העשוי מאותם חומרים כמוני גם עם הגיע לאיזשהו מושא הערצה כלפיו?

והתמונה בהחלט עשתה לי דבר מה עמוק .                                                                                                                                     

ואח"כ הגיעו התוצאות...