רציתי לגעת בנושא כואב, נושא שנוגע להרבה אנשים בלב.

הידעתם כי 75% מהאוכלוסיה בעולם המערבי סובלת מהפרעת אכילה שנקראית: "אכילה ריגשית"?

מהי אכילה ריגשית - כשמה כן היא, אכילה לא מתוך רעב אלא מתוך רגש שגרם לנו לפנות לאוכל ולמצוא בו נחמה. אכילה ריגשית היא הפרעת אכילה שאינה מטופלת ע"י המוסדות המוכרים, למרות שרוב המטפלים בנושאי תזונה ודיאטות מכירים אותה.

למעשה אכילה ריגשית היא כמו סוג של התמכרות. אך ברמה מאוד נמוכה של התמכרות. כשהפרעת אכילה זו הופעת לבעיה היא משנה את שמה לסוג הפרעה אחר ששמו הרבה יותר מוכר: אכילה כפייתית. לעיתים אכילה ריגשית היא אחד הגורמים להפרעת אכילה אחרת הנקראית בולמיה.

בדרך כלל הסובלים מאכילה ריגשית הם אנשים עם רמת משקל גבוהה יותר מהנורמל, למרות שסובלים מאכילה ריגשית גם אנשים רזים. נניח שאתם רזים, לא קרה לכם שהייתם מדוכאים או עצבניים ואז בא לכם פתאום איזו גלידה (רואים את זה בסרטים) או פיצה או משהו כזה?

לכולנו כמעט זה קרה.

למה בעולם המערבי? בגלל "הלחץ". העולם המערבי הוא עולם לחוץ ומלחיץ. יש בעיות כלכליות (רובנו חיים בהשרדות), בעיות בטחוניות (גם בחו"ל יש פיגועים וטרוריסטים), בעיות בטיחותיות (תאונות דרכים, רכבות, טיסות או הפלגות - שודדים, גנבים ומה לא) בעיות בעבודה - שעות מרובות בקיצור בעיות לא חסר - כל אחד והחבילה שלו...

למה אוכל? התשובה לכך היא ביולוגית בכללותה, הגוף שלנו מייצר הורמון בשם סרטונין שרוב תפקידו הוא לאזן את מצב הרוח שלנו, ככל שרמת הסרטונין בגוף גבוה יותר מצב הרוח שלנו טוב יותר. סרטונין משתחרר לגוף באופן טוב בעיקר בשני אופנים: כשמשתחרר אדרנלין - לאחר ביצוע פעילות גופנית (תשאלו כל אחד לאחר פעילות גופנית הוא תמיד יגיד שהוא מרגיש טוב יותר).

הדרך השניה היא: אכילת פחמימות לא מורכבות - דהיינו דברי מתיקה, קמח לבן, גלידה, שוקולד, פירות וכדומה.

עכשיו בואו נחבר את המידע שלנו.

אני עצוב או מדוכא -> אני אוכל פחמימות -> רמת הסרטונין שלי גדלה -> אני שמח.

מתי הפרעת אכילה זו הופכת להיות בעיה?

כאשר אני נמצא לאורך זמן במצבי לחץ ומצבי רוח ירודים - המוח שלנו דורש אוכל וזו כבר הופכת להתמכרות עד כדי כך שאנו מתחילים לחוש אהבה ואהדה לאוכל - המוח שלנו מקשר אוכל עם שמחה.

במילים אחרות אנחנו אוכלים כל הזמן, כשעצוב ומלחיץ או כששמח. משקל הגוף שלנו עולה ולמעשה אנו בבעיה.

הפתרון לבעיה לצערי אינו דיאטה (ראיתם פעם מכור לסמים או אלכוהול מפסיק לבד?). התמכרות לאוכל זה אותו הדבר. "אנו אוכלים אנחנו נעשים שמחים..."

הפתרון אם כן, נדרש ע"י אנשי מקצוע אחרים - עדיף לפנות למאמן אישי שיעזור לנו בבעיה או לפסיכולוג. כל דרך אחרת נדונה לכישלון כי היא זמנית בלבד.

בנוסף לכך אני ממליץ לעסוק גם קצת בספורט - אתם זוכרים גם ספורט מגביר את רמת הסרטונין (הרבה פחות מפחמימות)...

ניתן למצוא עוד מידע גם באתר שלי:

http://emotional-eating.org