האם שלמה מעוז שיקר כשאמר שהקיבוצים והמושבים "גזלו קרקעות"? אולי הוא בחר בניסוח גרוע, אבל האדמות של הקיבוצים ומרבית המושבים הותיקים הן אדמות מנהל, ברובם.

האם שלמה מעוז שיקר כשאמר שבנק לאומי הוא "לבן"? אולי הוא בחר בניסוח גרוע, אבל האליטה הכלכלית של מדינת ישראל מאז הקמתה היתה אשכנזית. לא בגלל שלמזרחים לא היו מועמדים ראויים, היו גם היו. עשירים וסוחרים ומלומדים שאיבדו את כל מה שהיה להם בארצות מוצאם והובאו לארץ ושוכנו בירוחם של אז, במקרה הטוב, או באיזה "מושב" חדש עם מינימום אמצעי קיום, אם הם לא בילו קודם איזו "תקופת צינון" במעברה.

האם שלמה מעוז שיקר כשאמר ש"מפעל הפיס" מזרים כספים לבתי ספר ייחודיים? אולי הוא בחר בניסוח גרוע, אבל המדינה מסבסדת בתי ספר של קבוצות שונות באוכלוסיה. קבוצות שנתמכות על ידי בעלי אינטרס וכח. ובתי הספר האחרים נשארים הרחק מאחור.

האם שלמה מעוז שיקר כשאמר ש"סטודנטים שמשלמים 12 אלף שקל הפגינו בשדרות רוטשילד"? אולי הוא בחר בניסוח גרוע, אבל אף אחד לא הלך מכות ב"פינוי" של שדרות רוטשילד, אבל בדרום תל-אביב דווקא כן. ואולי זה נכון שאת המחאה היה צריך לעשות איפה שכואב. ומה לעשות, בשדרות רוטשילד כואב פחות מאשר בערד.

אז שלמה מעוז כנראה לא יהיה סופר, או עיתונאי. אבל גם ברור מעל כל צל של ספק שהעלבון שהוא סוחב על כתפיו הוא כה גדול, עד שאי אפשר לבוא אליו בטענות שהוא לא מתנסח יפה.

הבעיה של מעוז היא שהוא לא מצליח לרפא את הפצע.

הבעיה שלנו היא, שאנחנו לא רוצים להבין שהוא פצוע.

השבח של מעוז הוא שהוא אמר את האמת שלו בקול רם. אולי זה יעזור לו בתהליך ההבראה, ואולי זה רק יחמיר את הפציעה. כך או כך, הפצע של מעוז הוא הפצע של כולנו.