כותרות TheMarker >
    ';

    מיומנו של מטפל חסר פשרות שמתפשר כל העת

    כאן אספר מקורותי, מהגיגי, כרופא, כמטפל וכאדם סתם

    0

    בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שאין להם תחליף

    8 תגובות   יום רביעי, 11/1/12, 22:40

    לא זוכר כמה זמן עבר מאז שהתרגשתי כך בהצגה. המחזה הידוע לכולנו מהספר ומהסרט, מקבל  חיים חדשים. כשאתה בא לתאטרון הבנוי על שחקנים שמסיימים עתה את לימודי המשחק, אתה מגיע עם תחושת סלחנות מצד אחד ועם הידיעה ש"כשיגדלו , בודאי משחקם יגיע לבשלות".

    ובכן, יש לי חדשות.אין להתיחס לצוות השחקנים בסלחנות, והם הגיעו לבשלות. ההצגה מרהיבה ביופיה , בססגוניות שלה, ביצריות הגועשת המלווה אותה כחוט השני מתחילת המחזה ועד סופו.

    צוות השחקנים ובראשם אלכס קרול המגלם את ואדיניוס, בעלה הראשון של דונה פלור  מגלים משחק מרהיב וסוחף. מרביתם מגלמים מספר תפקידים ובכולם ההתלהבות מדבקת גם את הקהל, היכולות הוירטואוזיות כמעט של אלכס קרול מהפנטות ואתה יושב המום מהיכן הוא שואב את האנרגיות הבלתי נדלות המאפשרות לו לפזז על הבמה , לחזר בלהט אחר נשים, לטפס כקוף על העמוד ולגרום לנו לדמוע כשהוא מושלך מארץ החיים בחזרה לשאול.

    המחזה מעלה בפנינו את השאלה אם כדאי לדונה פלור לבחור בין הנינוחות הרוגעת של הבורגנות המיוצגת על ידי בעלה הרוקח לבין הר הגעש היצרי , חסר הגבולות והיציבות כפי שמציג אותו בעלה הראשון, המת. היא בוחרת ביציבות, כמו כולם. אבל מתלבטת אם לא ניתן להנות מכל העולמות, כמו כולם.

    הצגה מרהיבה של צוות שחקנים מרהיב , בימוי מעולה והרבה ישר כח ליורם לוינשטיין , אביהם הרוחני. כשיצאנו מההצגה, ראינו את השחקנים יוצאים החוצה, ואני רוצה לומר לכם שהם עוד יותר יפים במציאות. חבל רק שהמציאות טפחה לנו על פנינו כשהפגנת האוהלים חלפה על פני הרחוב והזכירה לנו שעוני אין רק בסלבדור דה

    באהייה.

    פורסם לראשונה ב"גיבור תרבות"

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/12 21:35:

      צטט: levana feldman 2012-01-15 23:30:34

      אלך לראות, אהבתי מאוד את הספר.

      רם, שכונת התקווה, אי אפשר שלא להזכיר....

      מקום כל כך סמלי, כל כך טעון.

       

      חושב כמוך, לבנה,

        15/1/12 23:30:

      אלך לראות, אהבתי מאוד את הספר.

      רם, שכונת התקווה, אי אפשר שלא להזכיר....

      מקום כל כך סמלי, כל כך טעון.

        12/1/12 18:28:

      צטט: רחל נפרסטק 2012-01-12 11:48:19

      ארוץ לראות

       

      פרט לכמה ביטויים שהעלו סומק אפילו באוזני, אפשר להנות מאוד :-)

      הדרת נשים בטוח שאין שם :-)

        12/1/12 18:26:

      צטט: בת יוסף 2012-01-12 11:05:25

      נראה לי שהפסדתי הצגה מצוינת. כתבת מעורר עניין וסקרנות.

       

      יש עוד כמה מועדים, אל תחמיצי, באמת

        12/1/12 18:20:

      צטט: pazia 2012-01-11 22:48:20

      מעבר לתוכן/הביקורת המפרגנת שלך, לעניין שאתה יוצר אצל מי שלא ראה עדיין את ההצגה, סופסוף אתה שוב כותב...:-)

       

      תודה פזיטוש , אני כותב משמע אני קיים

        12/1/12 11:48:
      ארוץ לראות
        12/1/12 11:05:
      נראה לי שהפסדתי הצגה מצוינת. כתבת מעורר עניין וסקרנות.
        11/1/12 22:48:
      מעבר לתוכן/הביקורת המפרגנת שלך, לעניין שאתה יוצר אצל מי שלא ראה עדיין את ההצגה, סופסוף אתה שוב כותב...:-)

      ארכיון

      פרופיל

      ron0000
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין