כבר הרבה זמן שלא כתבתי, הרגשתי שהחיים שלי בשלב ביניים שחייב לעבור.

הבניינים העתיקים של פריז והקור האירופאי עושים לי חשק לברוח לכאן, אל מילים חמות.

יפה כאן נורא, אבל מעט בודד, בודד עוד יותר כשאני נזכרת במה ובמי שהשארתי מאחוריי.

המשפחה, החברים, הגבר עם החיבוק הכי אוהב שהכרתי.

זה לא שאני מתלוננת, כן?

פריז מדהימה ולא עוצרת לשנייה ואולי בקרוב אפילו אתחיל לגמגם קצת בצרפתית.

ואולי בעצם זו זכות, שהיה לי כיף בישראל ושיהיה לי טוב גם בפריז

אבל כאלה אנחנו בני האדם, מעריכים רק את מה שחסר.

כרגע הדבר היחיד שחסר לי הוא קצת חום אנושי, מניחה שגם זה יגיע עם הזמן.