כותרות TheMarker >
    ';

    ענת קם – הצלחה כפולה של החינוך הפוסט-ציוני והתקשורת

    חברה', הגיעו ימות המשיח: יואב לימור "יוצא מהארון" ומצטדק בשידור חי אצל קרן נויבך ב'סדר יום' אתמול שגם הוא שמאלני. וואוו, והוא הסתיר זאת כל כך טוב במסווה הפטריוטי האובייקטיבי, שכמעט חשבנו שהוא הפך לדוברה הרשמי של ממשלת ישראל בנושאי בטחון. כלומר כוחות המימסד ההרסניים הסתננו לתקשורת החופשית, והיא כמובן כבר לא כתמול שילשום. וזה אכן כך, רק בהיבט אחר לחלוטין.





    מעבר לסרקזם, הסצינה ההזוייה הזאת גרמה לי לעצב גדול – לאן הידרדרנו מבחינת סדר עדיפויות והתפיסות שלנו. אנחנו שיחררנו את עצמינו לדעת מהכל – עד כדי כריית בור לעצם קיומינו במו דינו. באופן שיטתי ומודע פימפמנו דוקטרינה רעיונית מסוימת במשך עשרות שנים ועתה היא נושאית פרי – מורעל ומסוכן, ואנו עומדים משתהים ולא מבינים מאיפה זה נפל עלינו. אכן מפתיע מאוד.





    אני לא רואה בענת קם אינדיבידואל שפעל לבדו, מתוך שיכנוע אישי. היא לא תופעה ייחודית. היא תוצאה "מוצלחת" של תהליך חינוכי המתרחש כאן מזה 20 שנה – עירעור לגיטימציה וסמכות המדינה – על כל זרועותיה – והחופש המוחלט של הפרט להיות השופט והמוציא לפועל של ביקורת עליה. אך לא מדובר רק על איזה עירעור מופשט – כבר שנים רבות מתנהל קמפיין קבוע המצייר את השלטון כמפלצת מטומטמת, מושחתת, חמסנית ודורסנית, הדופקת את כולנו, חסרת לגיטימיות, כאשר לאזרח ניתנת הזכות המלאה להסיר גבולות ולהילחם בה כאוות נפשו בכל אמצעי שהוא. הפרט הוא מעל לחוק ויקבע מה טוב ומה רע, לפי "מצפונו". יתרה מזאת, בעידן האינדיבידואליזם המוחלט, אין גם סולידריות וסמכות חברתית אחרת שיכולה להוות אלטרנטיבה לשלטון הלא מוצלח (לצורך הדיון) – כל אחד לנפשו וכטוב בעיניו יעשה. ניהיליזם אידיאולוגי המחובר לחופש בלתי מוגבל של זכות הפרט לפעול ולתפיסה פוסט-ציונית משחירה את ישראל – הנה האקלים הפורה שהוליד את ענת קם.





    השמאל השפוי כבר לא קיים מזמן – הוא מצטייר היום כימין קיצוני. וזה מרתיח את דמי, כי חונכתי בתק"ם – גדלתי בדגניה א' ובית ירח. אני זוכרת היטב את המוסר הקולקטיבי ושיעורי אזרחות והיסטוריה ציונית שלימדו אותנו. ואין מדובר בזיכרונות מתושלח. מעבר לאבות המייסדים של התנועה הקיבוצית, אני זוכרת את מורינו המדברים על הצורך בהסדרי שלום. דברו על ויתורים כואבים – אף פעם לא עירערו על סמכות ובטחון המדינה, אף פעם לא השתלחו בממשלות יריבות, גם כשהעבירו עליהן ביקורת קשה. אלוהים, היום זו משנתו של ליברמן. וזה אך אתמול.....אין תימה שיואב לימור נדרש לבסס את עמדתו ו"לחשוף" שגם הוא בעצם שמאלני. כי הרי כל מי שלא פוסט-ציוני הוא ....נכון, ליברמן.





    ענת קם לא עשתה שום שירות טוב לדמוקרטיה – היא הוציאה עוד לבנה מכותל קיומה. והתירוצים שלה קלושים: כפי שאמרו לימור ובן-דרור ימיני: צילום 2000 מסמכים, הכוללים פקודות מבצעיות של "עופרת יצוקה" זה לא הגנה על הדמוקרטיה. זהו בעצם ריגול קלאסי בסיסי ביותר ומסוכן. אך את זה הם נמנעו מלהגיד. מכל שטף המלל הצדקני והמבחיל להגנתה, רק כ-2-3 עמודים מכל מה שהועתק נגעו להפרה כביכול של הוראות הבג"צ. שגם זה בנתיים טעון הוכחה. מה עם כל השאר? מי שם ילדה בת 20 להיות השופטת והתליין של הצבא ולסכן את חבריה? עליהם היא בכלל חשבה? מה זה, טימטום של הפרט ב'הכשר' תורות החינוך המודרניות? דוגמא ל"דור מזוין"? מי ייצר את הדור הזה? למי להגיש חשבון?





    והתקשורת? כמובן בתגובה פבלובית של הברנז'ה עם אותו צבר מילים ריקות: "דמוקרטיה, זכות הציבור לדעת, מצפון חברתי וכו'". שמישהוא יפנה אותי בבקשה למשנה הגותית בה כתוב שדמוקרטיה=נטילת חוק לידים פרטיות, הגנה על הדמוקרטיה=פגיעה בביטחון המדינה. או בכלל, שדמוקרטיה עומדת בסתירה אינהרנטית למדינה ואינטרסים שלה. בגרון ניחר ניסתה קרן נויבך לסתור את טענתו של יואב לימור בדבר התנהגות לא מאוזנת של התקשורת בפרשה ולהדוף קריאה לבדק בית פנימי של התייחסות מוטית. אורי בלאו כמובן, הוא צדיק ללא רבב – נהג באתיקה מקצועית כאשר העביר את המידע לאישור הצנזורה. תודה לאל על המחוות הקטנות. ובכלל – טוב עושה שוקן שמסתיר אותו בלונדון מפני זרועותיו הארוכות והאכזריות של השב"כ. דמעות זולגות מעיניי כשאני חושבת על זה.





    הויכוח היה עקר: שמאל רדיקאלי נבוב, המחופר עד לצוואר בקלישאותיו לעולם לא יבין פטריוטיות מהי או יפרשה כמפלטו של הימין. הרגשתי היא שהם לא הפנימו מהם יסודות המדינה עליה הם מערערים השקם וערב. עד כדי כך, שתתמלא משאלתם – ולא תהיה פה מדינה – אלא אוסף של אינדיבידואלים שטחיים מדקלמי סיסמאות של בני אור ובני חושך, הרועדים כעלים נידפים מפני המציאות המקומית. ושוב, כולם יגלגלו עיניים ולא יבינו מאיפה זה נחת עלינו.










    ארכיון

    מדינת ישראל החליטה - למגזר העסקים הקטנים ובינוניים אין זכות קיום!!!!!

    21 תגובות   יום רביעי, 11/1/12, 23:43

    וידוי אישי קטן: חברתי הטובה עובדת בכספים של אחד הארגונים הציבוריים הגדולים בישראל ולא פעם אנו מחליפות הערות סרקסטיות בדבר "התרבות העסקית" הנהוגה כאן. היא צוחקת על הנאיביות שלי וטוענת שממשלות ישראל לדורותיהן (ללא משוא פנים פוליטי יש לציין) פשוט החליטו שלעסקים קטנים ובינוניים אין הצדקה קיומית בארץ הקודש. הם מיותרים לחולטין בניגוד לדעה הרווחת בכל שאר העולם, שם הם מהווים את עמוד השידרה הכלכלי-חברתי המחזיק את האומה. ולמה כל זה? בגלל שיטת התשלומים של "שוטף+whenever" שזה יוצא, פחות או יותר בחישוב גס, כחצי שנה מאז בוצעה העבודה-הוצאה החשבונית.

     

    היא מספרת לי, שבטקס שחוזר על עצמו כמו שעון שוויצרי, לקוחות הארגון - במיוחד הגדולים - כמה ימים לפני מועד התשלום מתחילים עם "לא קבלנו את החשבונית" או  נזכרים ליישם פרשנות יצירתית במיוחד לאותיות הקטנות בחוזה ההתקשרות ומושכים את הפרעון עד אין קץ. אבל המפתיע הוא שהמקום בו היא עובדת - ארגון גדול כפי שציינתי - נוהג בדיוק באותה צורה כאשר הוא צריך לשלם לספקים.  לאיזה עסק קטן/בינוני יש מפסיק "שומנים עסקיים" להלחם בנוהג פסול זה ולהעביר חצי שנה במלחמות על הכסף שמגיע לו?  באופן דרוויניסטי מלאכותי, דוחפים את המשק להשרדות הגדולים. מדוע מלאכותי? כי לעתים קרובות הארגון הקטן גווע לא בגלל פגם במוצר או העדר שוק, אלא בלל תרבות עסקית פסולה. אפרופו ריכוזיות ונוחי דנקנר "הרע".

     

    אבל למה לדבר רק על היחסים בין הארגונים? העדר המוסר פשה בכל, גם ביחס לעובד. מה זה תשלום המשכורת עד ה-10 לחודש? זה אשראי שנותן העובד למעסיק, בהסכמתו לקבל  - בלית ברירה - את הכסף שמגיע לו על חודש עבודה קודם במחצית החודש העוקב. זה ממש כך, אם ניקח בחשבון שבמקומות רבים משלמים את המשכורת בצ'ק, ש"נכנס" 3 ימים. 

     

    אורח חיים מקיים עבודה-משפחה בארץ? הצחקתם אותי. אפליות למיניהן (40+, נשים)? בוא נתחיל במוסר תשלום  בסיסי - בין העסקים ובין המעסיק לעובדים. נניח ב-1 לכל חודש, כמו במדינות "זניחות" דוגמת האיחוד האירופאי וארה"ב? ואם הראשון לחודש נופל על שישי-שבת, מה דעתכם על הקדמת הפרעון?

     

    ולרגולטור, קרי המדינה,  המצב המביש הזה כנראה מאוד נוח מסיבה כלשהי. היא עלומה לחלוטין בעיניי. בין כל עוולות של סימון מחירים על מוצרים בסופרים ומחיר הקוטג', לא נמצא איזה ח"כ משועמם שאיחר את הרכבת הצרכנית וזה אולי קש ההצלה האלקטורלי שלו לעוד שנה? לא נמצא אף אחד שיסדיר את הבעיה הכל כך בסיסית וכואבת שגם חוסמת את המשק מהתפתחות?

     

    דרך אגב, אני בטוחה שיטענו:   העוקץ נמצא במציאות הבטחונית של ישראל, בה, כמו בתקנות חירום לפיהן אנו חיים עד היום, זה, מוצדק להשאר עם מצב נזיל כל כך -  בבחינת "ואם תתרגש עלינו מלחמה". איך נתנהל אם נופצץ ונשותק?......די, כל חיינו כאן הם מצב חירום אחד מתמשך. אז אולי נסדיר אותו בצורה שתאפשר לחיות כאן בכל זאת?

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/12 15:41:

      תודה שירי. המשיח בדרך - ארוץ למלא לוטו חיוך חג שמח לכולם!!!!

       

      צטט: שירי'ס 2012-04-05 05:21:48

      ''

      מישהו אולי בכ"ז מקשיב לקול העם

       

        5/4/12 05:21:

      ''

      מישהו אולי בכ"ז מקשיב לקול העם

        29/2/12 13:18:
      אפרופו מה שדיברנו כאן: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3563718,00.html דיבידנדים: אחרי 7 חודשים בשטרית מדיה נזכרו לשלם לספקים הספקים נדדו במשך כמה חודשים עד שחברת המדיה העבירה להם תשלום עבור עבודה בכנס של מגה. וגם: את מי אירחו ארבעת השותפים המייסדים בחברת רואי החשבון שיף הזנפרץ ושות' כתבי כלכליסט 29.02.12, 08:19 קבלה מאוחרת בסוף יולי 2011 ערכה רשת מגה של אלון רבוע כחול כנס בגני התערוכה בתל אביב. מאז חלפו כמה חודשים, אבל חלק מהספקים שעבדו בכנס לא קיבלו את התשלום המגיע להם. ספקים שפנו למגה כדי לברר מה עלה בגורל התשלום הופנו לשטרית מדיה גרופ של רותי שטרית, הגוף האחראי על הפקת הכנס. משה גבאי, הבעלים של חברת מיינט שסיפקה לכנס שירותי רישום ותיוג ממוחשבים, סיפר כי לפני שבועיים יצר קשר עם שטרית עצמה (אחרי שלטענתו לא הצליח לקבל מענה הולם במשרדי החברה) והעלה בפניה את הבעיה, אך לדבריו, היא לא חזרה אליו. במיינט טוענים כי החוב כלפיהם עמד על סכום של 23 אלף שקל. צילום: גיא זלצר רות שטרית צילום: גיא זלצר גם אריאל רידמאן, מנהל השיווק של דיילי איוונטס, לא ראה את הכסף עבור העבודות שביצע לכנס. "אנחנו ארבעה ספקים שביצעו עבודות בדקה ה־90, כשמגה נזקקו למענה מהיר. עבדנו מכל הלב, גם בלילה, כדי שיקבלו את השירות הטוב ביותר. מאחר שהזמינו מאיתנו עבודה יום לפני כן, לא היתה הזמנת עבודה מסודרת. אבל אחרי הכנס אמרו לנו שבלי הזמנת עבודה, לא יועבר תשלום". לטענת רידמאן, החוב כלפיו עמד על כ־16 אלף שקל. שני ספקים נוספים טוענים לחוב של 6,000 שקל ו־10,000 שקל. אחרי פניית "כלכליסט" בנושא העבירה שטרית מדיה גרופ תשלום מיידי לספקים. תגובת שטרית מדיה גרופ: "תרבות התשלומים שלנו היא ללא דופי. מדובר בכמה ספקים בודדים שהועסקו על ידי מפיקי משנה ללא ידיעתנו ואישורנו וללא הזמנת עבודה כנדרש. עם זאת, החלטנו להעביר אליהם את הכספים הנדרשים עד לבירור הנושא".
        6/2/12 20:27:

      צטט: אורי... . 2012-02-06 19:54:53

      אכן תרבות קלוקלת שנמשכת ונמשכת, ולכן רצוי לאותם נפגעים להיות אסרטיביים ולחפש את המתחרים היותר הוגנים ולשתף איתם פעולה. ואת האינפורמציה להעביר הלאה לעסקים אחרים.

      נראה לי שזה יכול להיות הנשק מאוד חזק. אולי לא בין יום, אולם התקשרות והתארגנות להעברת אינפורמציה באמצעות האימליים יכולה להביא תוצאות.

      וגם בשירות כדאי לאותם עסקים לעודד עצמם לתת שירות טוב יותר , נכון יותר ואף מחיר טוב יותר לאותו זה של גורר, ומשלם בזמן כפי שסוכם.

      זה יקח זמן אבל אם הרוב ינהגו כך יש סיכוי שזה יחלחל לתוך התרבות.

       

      ולמי שחזק! פשוט לחתוך כבר בפעם הראשונה. 

      כי התירוצים יחזרו בפעם החמישית והשישית עד שיתרגל . 

       

      חינוך השוק בישראל? לתרבות עסקית אתית? אמן, אמן, אמן.....אהההםםםםםם......יי-אה, יי-אה...צוחק.

        6/2/12 19:54:

      אכן תרבות קלוקלת שנמשכת ונמשכת, ולכן רצוי לאותם נפגעים להיות אסרטיביים ולחפש את המתחרים היותר הוגנים ולשתף איתם פעולה. ואת האינפורמציה להעביר הלאה לעסקים אחרים.

      נראה לי שזה יכול להיות הנשק מאוד חזק. אולי לא בין יום, אולם התקשרות והתארגנות להעברת אינפורמציה באמצעות האימליים יכולה להביא תוצאות.

      וגם בשירות כדאי לאותם עסקים לעודד עצמם לתת שירות טוב יותר , נכון יותר ואף מחיר טוב יותר לאותו זה של גורר, ומשלם בזמן כפי שסוכם.

      זה יקח זמן אבל אם הרוב ינהגו כך יש סיכוי שזה יחלחל לתוך התרבות.

       

      ולמי שחזק! פשוט לחתוך כבר בפעם הראשונה. 

      כי התירוצים יחזרו בפעם החמישית והשישית עד שיתרגל . 

       

        5/2/12 11:04:

      צטט: SUNSCRIT 2012-02-05 09:59:52

      דרכי התמודדות: 1. להוציא אך ורק חשבוניות עסקה ולא חשבוניות מס שמחייבות את בעל העסק לתת אשראי גם למדינה (מע"מ). ולהוציא חשבונית מס קבלה לאחר קבלת הכסף. 2. בחוזה ההתקשרות לקבוע כמקובל בכל העולם ריבית הצמדה על כל פיגור בתשלום. בהעדר חוזה התקשרות - לציין בנוסף לתאריך התשלום של החשבונית אזהרה: "פיגור בתשלום יגרור ריבית הצמדה בסך X ו/או עפ"י כל דין." 3. כדי שלא יספרו סיפורים, לוודא קבלת החשבונית ע"י הגורם המוסמך. מומלץ לעבוד עם מערכת ממוחשבת שיודעת לשלוח מסמכים חתומים דיגיטלית ולעקוב אחרי הצפיה במסמכים (לדוגמא: icount). 4. להשקיע ביחסים עם גורמי התשלום... ליצור קשר אישי כדי שלא יהיה להם נעים לדחות בתואנה של "הלך לאיבוד... חכה עוד חודש".

       

       

      אוקיי, ובוא נראה כמה לקוחות פוטנציאליים יחתמו על התקשרות כזו? בוא ואגיד לך - אף אחד....אם אני מתיחסת ללקוחות קטנים-בינוניים. מדברת מנסיון. השוק הוא שוק של מעסיקים/לקוחות והם עושים מה שבא להם. מראיינים חודשים עובדים פוטנציאליים, תוך דיקלום המנטרה השחוקה ש"הארגון צריך את הטובים ביותר" (בטח, בטח, במשכורות כמה שיותר נמוכה),  תוך דרישות הזויות לכמעט תעודות יושר וביטוח שהעובד בסדר. והמשכורת? כמבון ב-10 לכל חודש. 


      ואילו הלקוחות, גם מגרדים בפדחת לפני שחותמים. אצלם האצבע נמשכת אל הנייר חודשים על גבי חודשים. בדיוק אותו המצב. אז אם אתה חושב שהם יסכימו מרצונם - בלי שוט החקיקה - לתנאים כאלה, כשהמצב הוא רע, אני חוששת שספקים רבים פשוט יסגרו את הבסטה.


      צריכים להיות גבולות רגולטוריים ברורים של מה מותר ומה אסור. כמו שיש היום בנהיגה - 100 מותר - 130 אסור. אור אדום - אסור, ירוק - מותר. משום את החוקים האלה כולם מבינים, כולל הצורך בענישה לעבריינים.

        5/2/12 09:59:
      דרכי התמודדות: 1. להוציא אך ורק חשבוניות עסקה ולא חשבוניות מס שמחייבות את בעל העסק לתת אשראי גם למדינה (מע"מ). ולהוציא חשבונית מס קבלה לאחר קבלת הכסף. 2. בחוזה ההתקשרות לקבוע כמקובל בכל העולם ריבית הצמדה על כל פיגור בתשלום. בהעדר חוזה התקשרות - לציין בנוסף לתאריך התשלום של החשבונית אזהרה: "פיגור בתשלום יגרור ריבית הצמדה בסך X ו/או עפ"י כל דין." 3. כדי שלא יספרו סיפורים, לוודא קבלת החשבונית ע"י הגורם המוסמך. מומלץ לעבוד עם מערכת ממוחשבת שיודעת לשלוח מסמכים חתומים דיגיטלית ולעקוב אחרי הצפיה במסמכים (לדוגמא: icount). 4. להשקיע ביחסים עם גורמי התשלום... ליצור קשר אישי כדי שלא יהיה להם נעים לדחות בתואנה של "הלך לאיבוד... חכה עוד חודש".
        5/2/12 08:44:
      נכון ,רוב הארגונים גדולים כקטנים תכנתו את עובדיהם לשקר על מנת להחזיק את הכסף עוד קצת זמן בכיס. זאת תרבות עסקית ששורשיה נעוצים עוד בגלות בפולניה , ומכאן אני יכול רק להתדרדר לביטויים אנטישמיים מיותרים..
        4/2/12 23:50:
      פוסט מדהים אך הכל אבל הכל מתחיל באשראי שאליו משכו אותנו הבנקים וזאת ממקום של אינטרס צר (וצרורר מבחינתינו ) של הגדלת רווחיות הבנקים ,אי לכך שום חוק לא יצליח לעבור בכנסת כיוון שלהזכירך מעל הבנקים יש את בנק ישראל שהוא זה שנתן את הלגיטמציה לקווי האשראי ורק בבירכתו יצא לדרך הפשע שנקרא אשראי בנקאי , ואגב שימי לב אך האשראי הזה מתפשט כמו סרטן ,כיום כמעט כל רכב חדש שעולה לכביש ,נקנה ב......"ליסינג " מילה יפיפיה לשוד ע"י הבנקים למעשה היום כל השוק של הרכב משועבד לבנקים.
        4/2/12 19:04:

      צטט: בלדד השוחי 2012-02-04 18:22:01

      מעניין לעניין באותו עניין... ח"כ שלי יחימוביץ' יזמה הצעת חוק המסדירה את מוסר התשלומים של המדינה לספקים. ההצעה מחייבת את המדינה לשלם לספקים תוך 30 יום בלבד, במקום 90 או 120 יום כנהוג היום. במקרה של עיכוב בתשלום, המדינה תחויב בפיצויים.

      עוד על הצעת החוק אפשר לקרוא כאן.

       

      תודה על העידכון. אתה יודע מה מצב ההצעה? וחוץ מזה, היא מדברת על המדינה ומה עם המגזר הפרטי - יחקה התנהגות אתית של המדינה, לכשתקרה? רואה כבר את אוזני חמורו של המשיח.....

        4/2/12 18:22:

      מעניין לעניין באותו עניין... ח"כ שלי יחימוביץ' יזמה הצעת חוק המסדירה את מוסר התשלומים של המדינה לספקים. ההצעה מחייבת את המדינה לשלם לספקים תוך 30 יום בלבד, במקום 90 או 120 יום כנהוג היום. במקרה של עיכוב בתשלום, המדינה תחויב בפיצויים.

      עוד על הצעת החוק אפשר לקרוא כאן.

        3/2/12 22:20:

      צטט: איגי. 2012-02-03 22:16:05

      מה הצעתך כנגד ה"החלטה" הזו..? מחאה חברתית..?

       

      ממש לא - פשוט חקיקה... לא צריך  לחפש את המטבע מתחת לפנס - פשוט לחוקק חוק שיקבע כללי גביה ותשלום ברורים וחדים.

        3/2/12 22:16:
      מה הצעתך כנגד ה"החלטה" הזו..? מחאה חברתית..?
        3/2/12 18:59:
      שערוריה ובהחלט צריך להוציא חוק
        3/2/12 18:08:

      צטט: הנץ דואה 2012-02-03 16:53:58

      אכן, והדרך היחידה לשפר את המצב היא על ידי הגברת המודעות ודוגמה אישית.

       

       אתה יודע, דווקא במקרה זהז אני חושבת שהחקיקה תעזור. בניגוד לתחומים רבים אחרים בהם היא אימפוטנטית לחלוטין (כמו חוקי עבודה למיניהם, אפליות וכו'). ברגע שה+ יהפוך ללא חוקי וזה יהיה רק שוטף עד ה-1 לחודש, ברגע שתשלום המשכורת יהפוך ללא חוקי אחרי ה-1, ולא ה-15, כמו שזה היום, תאמין לי שפתאום כולם ייתיישרו כמו סרגל שוויצרי.


      אני בחודש וחצי אחרון נלחמתי בעוקץ מדהים שעברתי בקנייה באינטרנט - ממש חומר לכלבוטק, כולל לרדוף אחרי החזר כספי,  סרג'יו קונסטנצה נראה אולי משעשע בגבעת חלפון, אולם ממש לא בריא בחיים האמיתיים.  אנו לא שוודים, לצערי ולכן את הקומבינה צריך לשרש באופן דרקוני, כולל עונשים.

        3/2/12 16:53:
      אכן, והדרך היחידה לשפר את המצב היא על ידי הגברת המודעות ודוגמה אישית.
        2/2/12 10:19:

      צטט: שירי'ס 2012-02-02 09:52:31

      תודה, אפיץ במעגלים שלי. אולי כדאי שגם תשלחי לרשימת התפוצה של חברייך בקפה. זו דרך קצת "פולשנית" אך מקובלת מאוד ורבים עושים זאת. אני הגעתי לפוסט שלך לגמרי במקרה- וחבל שגם אחרים יפספסו. בהצלחה.

       

      שוב תודה על הרעיון. זהו, בדיוק בשיטה הטורדנית הזו של לשלוח לינקים לחברים בקפה לא נוקטת - כי יודעת עד כמה הדבר לא נעים לי, כשה קורה.


      במקרה הזה, אשאיר את גורל הפוסט בידייך ועוד כל מי שקרא וירצה להפיץ, כולל הלייק לפייסבוק - כפתור למעלה. כפי שאמרתי, אני הפצתי בלינקד-אין מייד כשהעליתי אותו כאן.


      מה שיהיה - יהיה צוחק

        2/2/12 09:52:
      תודה, אפיץ במעגלים שלי. אולי כדאי שגם תשלחי לרשימת התפוצה של חברייך בקפה. זו דרך קצת "פולשנית" אך מקובלת מאוד ורבים עושים זאת. אני הגעתי לפוסט שלך לגמרי במקרה- וחבל שגם אחרים יפספסו. בהצלחה.
        2/2/12 09:25:

      צטט: שירי'ס 2012-02-01 22:48:41

      בעיה כואבת ודואבת וטוב תעשי אם תפיצי הפוסט הזה

       

      תודה שירי. אני אשמח לקצת עזרה מ'חברים' בהפצת הפוסט. ניסיתי לשים אותו בלינקד-אין - כפלטפורמה הכי מתאימה ומקצועית.... אך גם העורך של הקפה לא מצא לנכון לשים את זה בעמוד הראשי או להוציא לדה מרקר. מוזר. אולי זה יותר מדי מקצועי ופחות מדי 'אישי. ואלה הרי התכנים שמקודמים כאן - כמה שיותר התערטלות אישית.


      אז אם את רוצה לשים בפייסבוק שלך ולהפיץ לחברים, במיוחד במגזר העסקי - תבורכי. יש לך אור ירוק ממני לעשות עם זה מה שבא לך. באמת צריך לקדם מודעות לכך.

       

      תודה רבה.

        1/2/12 22:48:
      בעיה כואבת ודואבת וטוב תעשי אם תפיצי הפוסט הזה
        1/2/12 22:42:
      כמה נכון.