יש משהו מאוד מוזר בשיח שפרץ פתאום בארץ על הדרת נשים. כאילו מדובר בתופעה חדשה, כאילו אנו לא יודעים מה זה יהודים דתיים וחרדים, כאילו חשבנו תמיד שהם בעד שיוויון נשים וכולם מאוד מופתעים.

יש משהו צבוע בדיון סביב הדרת נשים. כאילו מדובר בעשבים שוטים, בתופעה קיצונית וחמורה שכולנו מגנים. כאילו באמת מדובר בשאלה האם אנו בעד לירוק על ילדה בת 8 בדרכה לבית הספר.

יש משהו מקומם בסיקור התקשורתי של נושא הדרת הנשים. פתאום מותר להיות חד צדדי, לנקוט עמדה פוליטית, גם בבמה ציבורית ממלכתית ובלתי תלויה. כאילו מדובר בחרדים קיצוניים ששוברים את הכלים ומאיימים פתאום על הסדר הקיים, השוויוני. וכאילו יעזור לנו לצעוק ולצעוק ולצעוק.

ובכן, המציאות היא הפוכה. הדרת נשים, שהיא ביטוי אורווליאני לאפליית נשים, קיפוחן ודחיקתן לפינה, אל מחוץ לחיים הציבוריים, היא התופעה הישנה ביותר החזקה ביותר, העקבית ביותר, והמבוססת ביותר בהתנהלותם של החרדים.

זהו נושא אמוני, אידיאולוגי וערכי ממדרגה ראשונה. ובנושא הזה אנו חלוקים. החרדים אינם מקבלים כלל את הרעיון של שוויון הזכויות של האשה. אשה לא יכולה להיות רב, לא יכולה להבחר לכנסת במפלגה חרדית, לא יכולה לשבת בבית הדין ועוד ועוד. בתחומים החשובים האלה אין מדובר כלל על התנהלות שלהם בקהילות הפנימיות של החרדים, אלא בחוקי המדינה הנותנים תוקף מלא להדרת נשים. במיוחד בולט הדבר בבית הדין הרבני, בפניו חייבים להשפט כל אזרחי המדינה היהודים, גברים ונשים כאחד, בנושאי אישות ומשפחה. בית הדין הוא על טהרת הגברים בלבד. הנה לכם הדרה של נשים, אפלייה, קיפוח, וכמובן גם כפיה, שהרי המשפט הישראלי כופה עלינו את הדין הדתי על טהרת הגברים בלבד.

מצחיק לכן לשמוע את ראש הממשלה יוצא נגד הדרת הנשים ומבטיח לפעול בכל הכוח נגד התופעה. הוא, כמו קודמיו בתפקיד, משמש בן ברית של החרדים ומאפשר להם לכפות אפליה וקיפוח של נשים על חילוניים, מקבל כמובן מאליו את הדרת הנשים מהמפלגות החרדיות בכנסת, וכמובן את ההפרדה הקיימת בין גברים לנשים בכל מוסדות הלימוד שלהם הנתמכים על ידי המדינה.

אז באמת, הגיע הזמן לדיון יותר רציני ומעמיק בשאלה האם בישראל בשנת 2012, ניתן לקבל את היחס השונה לגברים ולנשים המקובל בתרבות החרדית והדתית, והאם אנו רוצים לכפות על הציבור הדתי את הערך של השיוויון בין המינים, ערך שהם מתנגדים לו באופן עמוק ואידיאולוגי.

כל עוד אנו משלימים ומקבלים את הדרת הנשים ממוסדות המדינה הרשמיים תחת חוקי המדינה, אין מה לבוא בטענה על כך שאין תמונות של דוגמניות בשלטי חוצות בירושלים. אנו נתפסים לסימפטום השולי הבולט לעין, במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית והקשה.

הויכוח הוא עמוק הרבה יותר ועניינו כפיה דתית וחופש הדת. האם בשם ההלכה הדתית מותר לבתי דין רבניים, על טהרת הגברים, להמשיך לפגוע בכבוד האדם של נשים שאינן דתיות, תחת הגנת החוק הישראלי. האם ניתן להקים מפלגה ולהבחר לכנסת על טהרת הגברים בלבד. האם מותר להמשיך ולומר כל בוקר "ברוך שלא עשני אישה".