כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה עניין דיוקן לשירת האגם? - מה שם לא גווע?

    28 תגובות   יום שישי , 13/1/12, 03:55

    מה עניין דיוקן לשירת האגם? - מה שם לא גווע?

     

     

    מדובר בספר שהקישור שלו נמצא כאן מתחת לשורות אלה.

     אפשר וכדאי לצפות ולדפדף בין דפיו עוד לפני קריאת הרשימה.

    הדפדוף יעורר שאלות.  מטרת הרשימה כאן היא להסיר את הערפל ולהסביר.


    לחצו על הקישור על מנת להכנס אל תוך הספר. כשתגיעו לספר שימו את הסמן בצד שמאל למטה ודפדפו.

     

    הספר - דיוקן בשירת אגם - מהדורה 2014 - נורית צדרבוים

     

    ''


    שמחתי לגלות ולראות שרבים נכנסו לספר שהשקתי זה עתה. אלה, דפדפו בין הדפים, קראו בשירים ואף הגיבו אלי בגלוי ובסמוי.

    אך יחד עם ההנאה, גיליתי גם שאלות ופליאות.

    רבים תהו לדעת מה זה? מה זה הספר הזה?

    ואכן, לא סתם ולא בכדי. משום שלא תמיד הדבר הנראה הוא אכן כמו שהוא ולא כל מה שאנחנו חושבים שהוא כזה, הוא אכן כך.

    אז מה זה הספר הזה?


    כדי לענות על שאלה זו בהרחבה צריך ערמות של דפים (ואולי אפילו להיכנס לפרק מאד משמעותי בעבודת הדוקטורט שלי). לא אעשה זאת כאן. המרחב הווירטואלי מיועד לביקורים קצרי מועד, ולכן אנסה להסביר זאת בקצרה ( ככל שאוכל, וזה לא יהיה לי קל....).

    ביצירת ספר זה חברו מספר גורמים יחד, שאותם אסביר כאן.

    מזה שנים שאני נוהגת לאסוף ספרי אמנות ישנים שאותם אני מוצאת ורוכשת בשוק הפשפשים. שם מצאתי בין שאר הספרים, את הספר המיתולוגי 'שירת האגם הגווע' של הצלם המיתולוגי 'פטר מירום' (שאף זכה לאחרונה בפרס ישראל). מאז אני אוספת בכל מקום שאפשר לי שניים מתוך ספריו של מירום 'שירת האגם הגווע' ו'ארץ בראשית' (אלה מהמהדורה של 1960).

     


    הדבר הנוסף הוא - להסביר את המטרות אשר לשמם אני אוספת ספרים אלה. ובכן, כבר לפני שנים החלטתי להשתמש בספרי אמנות ישנים כבסיס וכחומר ליצירתי. ספרים אלה משמשים עבורי חומר ליצירה, מצע ליצירה, ובסיס ליצירה. לכך סיבות רבות ומניעים שחלקם כמובן מודעים וידועים לי ואחרים כפי שסביר להניח אינם מודעים. אך לא אפרט אותם כאן. משום שכאן אינני מנתחת את היצירה אלא רק מספרת עליה.


    חשוב רק לציין, שהשימוש באובייקט קיים (ספר במקרה הנוכחי)  למטרת יצירה, והשארתו גלוי וחשוף מבלי לטשטש את עברו, ביצירה החדשה, הוא מושג באמנות שנקרא 'רדי מייד' (ReadyMade) – וכאשר אמן בוחר בז'אנר אמנותי זה סביר להניח שזה טעון משמעות, ושוב חלקן ידועות ומודעות וחלקן לא.


    לימים, עסקתי במשך תקופה ארוכה בציור דיוקן עצמי, ובין השאר עסקתי בו גם למטרות מחקר לעבודת הדוקטורט שלי. זו הייתה הזדמנות מצוינת לחזור לאהבתי הישנה (עבודה בתוך ספרי אמנות) וכך בחרתי בספרו של מירום 'שירת האגם הגווע', כספר שבתוכו חזרתי מדי פעם לצייר.


    הספר הזה ליווה אותי במשך כל תקופת המחקר (כשש שנים) ובצד ציורים גדולי מימדים שעשיתי באותו זמן, תמיד שבתי וחזרתי אליו כמין שיח אישי אינטימי שבו עבדתי בקטן תוך התבוננות במראה. בדקתי שם טכניקות, חזרתי מדי פעם לרשום, התערבתי בתוך הצילומים הקיימים בספר, עליתי על טקסטים, בחרתי מילים מתוך הטקסטים ויצרתי מהם טקסטים חדשים משלי, ניצלתי כל מקום לבן ריק ופנוי והשתלטתי עליו, עליתי גם על מקומות שלא נראו פנויים כלל ועיקר. השתלבתי, השתלטתי, לפעמים גם הצטמצמתי. והעבודה הפכה להיות שיח פורה בין הדיוקן המתהווה שם בין דפי הספר ובין האגם שאז נחשב לאגם גווע, ומאז דברים רבים השתנו גם בעניין האגם.


    כך זה הפך להיות הסיפור של הדיוקן עם הסיפור של האגם כשזה מפרה את זה, זה עולה על זה, זה בונה את זה.

     

     

    ''
     

    אגם ואדם - ספר אובייקט - נורית צדרבוים - 2003 - 2009

     

     

    ''
      

    אדם ואגם - ספר ואובייקט - נורית צדרבוים 2003 - 2009

     

     

    ''
     

    אגם ואדם - ספר אובייקט - נורית צדרבוים 2003 -2009

     

     

    כפי שאמרתי, סוג זה של עבודה מוכר באמנות כ 'רדי מייד' , אך כאשר מדובר בשימוש בספר כחומר ליצירה הוא נמצא במשפחת 'ספר אמן' שגם זו קטגוריה באמנות. ישנם סוגים שונים של ספר אמן. ספר מסוג זה נקרא 'ספר אובייקט'. זאת משום שהוא כבר אינו ספר כספר קריאה במובן המקובל אלה  יצירת אמנות - אובייקט אמנותי.


    הספר שעליו אני מדברת הוא לא זה שמוצג ומודפס והוצג למעלה(מיד אחזור אליו), אלא הספר המקורי של פטר מירום שבתוכו, עליו, ובין דימויי הצילום שלו, ובין הטקסטים של ידידיה פלס, נמצאים הרישומים, השירים, הקולאז'ים והכתבים שלי. זוהי למעשה יצירת אמנות שנקראת 'ספר אובייקט' משום שזה כבר לא ספר קריאה שמופץ בהרבה עותקים, אלא יצירה מקורית אחת שהוציאה את הספר המקורי ממה שהוא היה והפכה אותו ליצירה אחרת וחד פעמית.

     

     

    ''

    אגם ואדם - ספר אובייקט - נורית צדרבוים 2003 - 2009


    אבל, יצירה, לפחות כמו שאני מתייחסת אליה, היא דבר שלעולם לא תם. וכאן מופיע הספר הזה שבו הנכם יכולים לדפדף אפילו כאן במרחב הווירטואלי.


    החלטתי להעביר את היצירה גלגול נוסף ולהחזיר אותה להיות שוב פשוט ספר. לפיכך, צילמתי את הדפים מתוך ה 'ספר אובייקט' – הוספתי להם קטעי שירה מתוך אוסף השירים שלי, שחלקם נכתבו בהשראת ציורים אלה ממש, וחלקם נכתבו בהשראת כל מה שאני עושה בהקשרים אלה. כך הפכתי את היצירה המקורית 'ספר אובייקט – אגם ואדם, לספר חדש ואחר שנקרא ' דיוקן בשירת אגם'.

     

     

    והסיפור עדיין לא תם. משסיימתי את עבודת המחקר וגם את העבודה המתמשכת עם הסיפור המיתולוגי של פטר מירום, החלטתי לפגוש את מירום, לספר לו את הסיפור ולהראות לו את העבודה. מירום, שבשנות השישים נחשב לאחד הצלמים הטובים והחשובים בארץ, ידע גם ימים של שכחה, על אף שסיפרו וסיפור אגם החולה נצרבו בזיכרון הקולקטיבי. אחר כך, היו משנזכרו בצלם –דיג חבר קיבוץ חולתה, והחזירו לו את כבודו ותהילתו.

     

    צרתי קשר עם מירום שכבר היה בגיל מופלג ( 92) ובאתי לבקרו בביתו בקבוץ חולתה. בילינו יחד שעות ארוכות בשיחה (הכול מתועד בסרט וידאו). פטר התרגש מאד לראות את היצירה, בירך עליה, אהב אותה מאד. אמר עוד הרבה דברים טובים וחשובים שמפאת הצנעה לא אפרט אותם כאן. ולבסוף הסתכל על 'ספר אובייקט ' ואמר "טוב האובייקט הספציפי הזה הוא כבר לא היצירה שלי, זו היצירה שלך, ואני שמח שהיצירה שלי הייתה לה גם חומר וגם השראה".

     

     

    ''

    פטר מירום - בעת הביקור בביתו כאשר הראיתי לו את הספר - 2011

     

     

    ''

    אחד מהאוספים היפים והמעוצבים של פטר מירום - שנמצא ברקע הצילום הקודם.

    בעת ביקור בביתו בשנת 2011

     

    הסיפור כאן סופר, כאשר הפקתי את המהדורה הראשונה והנסיונית שלי בארבעה עותקים בלבד בשנת 2012. מאז חזרתי ועבדתי על הספר עוד כשנתיים. העיבוד הגראפי של הספר עבר מתחיחת פנים כמו גם אספת השירים. הפקתי מהדורה נוספת של 30 עותקים בלבד. זו הצהרה ברורה שלספר זה לא תהיינה מהדורות נוספות. כל יחידה בספר ממוספרת כאחת מתוך 30 בחתימה שלי, מה שהופך את שלושים היחידות האלה כל אחת ליצירה מקורית.

     

    הספר מוגדר כספר אמנות משולב בשירה. מעוצב בקפידה בדפי כרומו, בצבע ובכריכה קשה.

     

    ''

     

     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/3/13 13:57:
      נורית יקרה,עיינתי (עדיין לא מספיק להערכתי) בספר המיוחד שיצרת על מצבו של אדם ואגם, בהשראתם של צילומים של פטר מירום, המיוחד הוא שהצלחת להפנים ולמנף את כל זה ליצירה שהיא שלך נטו, השילוב בין הרישומים הנושאים את חותמך כאמן מסגירים את הלך נפשך כפי שאת מיטיבה להבליט ,כך שהשירה גם בצורה שהמילים מוצגות מאדירה את החוויה האסתטית ואף מעמיקה את שריטות הנפש שמתוכה בקעה היצירה,וחשבתי לעצמי אולי יום אח ד אולי יתמזל מזלי ואוכל להתחבר לאמן מוכשר ,שיצליח לבטא את רגשותיו האישיים למאות תמונות בהן תעדתי את גורלו של יער אוסישקין בן מאת השנים שהי ה פעם חורש גאה על גבול כפר סבא מגדיאל, ועכשיו,,, עכשיו לא כדאי לדבר עליו, בידידות רבה אשר
        8/3/12 19:34:

      צטט: נעמה ארז 2012-03-08 18:19:19

      הדברים האלה מאששים את אשר חשתי באופן אינטואיטיבי כש"דפדפתי" בספר שהעלית בלופה. כמובן שיש כאן תוספות מעניינות אשר מרחיבות את ההבנה של ה"צופים". אני שמחה מאד שהכרתי את עבודתך.

      תודה נעמה. כבר אמרתי היום במרחב וירטואלי אחר, ואומר שוב "אני נוצרת את מילותייך אלה".

        8/3/12 18:19:
      הדברים האלה מאששים את אשר חשתי באופן אינטואיטיבי כש"דפדפתי" בספר שהעלית בלופה. כמובן שיש כאן תוספות מעניינות אשר מרחיבות את ההבנה של ה"צופים". אני שמחה מאד שהכרתי את עבודתך.
        1/2/12 00:56:

      צטט: ג.ע. 2 2012-01-23 12:53:26

      נורית היקרה, חיכיתי לקרוא את ההסברים על הספר, אותו ראיתי לפני כשבוע (או יותר) עת פרסמת אותו כאן. אכן, כדרכך, את ממשיכה והופכת יצירות, והפעם לא רק את שלך אלא גם של פטר מרום.מעניין ומשמח במיוחד שהוא אהב את יצירתך, כי הדבר לא מובן מאליו, שכן מצד אחד לקחת את היצירה שלו והפכת אותה לשלך, ומצד שני יצירתו שלו היא ששימשה לך את ההשראה והחומר ליצירתך, דבר שבוודאי החמיא לו, ובעצם עשית המשך ליצירה שלו בדרכך שלך. למעשה המשכת כאן את דרך היתייחסותך המיוחדת ליצירה אמנותית בזמנים של עבר/הווה/עתיד - שינויים וכלייה ומתוכם יצירת משהו חדש המהווה המשך למה שכילית או שינית, רק שהפעם מעורב בזה יוצר נוסף. אהבתי מאוד לקרוא ולהבין את מה שעומד מאחורי הספר הזה, וכמו תמיד למדתי ממך גם דברים חדשים. בהצלחה.

      גימל יקרה,

      משום מה היה נדמה לי שעניתי לך על תגובתך הנפלאה כאן. מסתבר שלא.

      ובכן, את מצליחה לעשות את כל ההקשרים הנכונים, דבר שמאד משמח אותי. נכון מה שאמרת שמצד אחד הפכתי את זה ליצירתי, ונכון מאד שעשיתי את זה תוך שמירה על המקום של המקור. שכן, המקור מזין את המתהווה ואת המתחדש ומפרה אותו, ובינתיים גדל בעצמו. הנקודה שעלית עליה והיא החשובה מכולן, הוא עניין הכלייה וההתחדשות. ואת רואה, גם כאן כמו בכל מקום אצלי, שום דבר לא סופי, כמו שאפשר לצמוח מחדש משריפה אפשר גם להחיות את שירתו של אגם שגווע. אני שמחה שמצאת בזה עניין. ושמחה שאת לומדת ממני, שהרי מרגע שהדברים יוצאים ומתפרסמים הם מחפשים קהל אוהד, כדי שלא יישארו תלויים באוויר. חן חן לך יקירה.

        23/1/12 12:53:
      נורית היקרה, חיכיתי לקרוא את ההסברים על הספר, אותו ראיתי לפני כשבוע (או יותר) עת פרסמת אותו כאן. אכן, כדרכך, את ממשיכה והופכת יצירות, והפעם לא רק את שלך אלא גם של פטר מרום.מעניין ומשמח במיוחד שהוא אהב את יצירתך, כי הדבר לא מובן מאליו, שכן מצד אחד לקחת את היצירה שלו והפכת אותה לשלך, ומצד שני יצירתו שלו היא ששימשה לך את ההשראה והחומר ליצירתך, דבר שבוודאי החמיא לו, ובעצם עשית המשך ליצירה שלו בדרכך שלך. למעשה המשכת כאן את דרך היתייחסותך המיוחדת ליצירה אמנותית בזמנים של עבר/הווה/עתיד - שינויים וכלייה ומתוכם יצירת משהו חדש המהווה המשך למה שכילית או שינית, רק שהפעם מעורב בזה יוצר נוסף. אהבתי מאוד לקרוא ולהבין את מה שעומד מאחורי הספר הזה, וכמו תמיד למדתי ממך גם דברים חדשים. בהצלחה.
        20/1/12 10:35:

      צטט: אסתר ויתקון 2012-01-19 13:01:16

      נורית, שוב את מפתיעה אותי במעוף, בהעזה ובעושר נפשי-הרוחני , בחיבורים ובצרופים שאת מבצעת ביצירותיך. לעבור בשדותיך זו הרפתקאה מהנה, מביכה, מגרה והתוצאה -וואו... ידידתך אסתר ויתקון

       

      אסתר היקרה,

      כמה טוב שעברת כאן וביקרת. והרבה תודה על דברייך כאן. מאחר ומילותייך תמיד מדודות ושקולות, הרי שכל מילה משלך נמדדת גם בעיני וננצרת בזכרוני. ושוב תודה.

        19/1/12 13:03:

      ועוד משהו -
      כמה יפה המחווה כלפי פטר מרום, אביו מולידו של "שירת
      האגם הגווע". את תמיד יודעת למצא את היחס האנושי
      לאדם שמעבר לפרגוד האמנות...
      שלך בהערכה עמוקה
      אסתר

        19/1/12 13:01:
      נורית, שוב את מפתיעה אותי במעוף, בהעזה ובעושר נפשי-הרוחני , בחיבורים ובצרופים שאת מבצעת ביצירותיך. לעבור בשדותיך זו הרפתקאה מהנה, מביכה, מגרה והתוצאה -וואו... ידידתך אסתר ויתקון
        17/1/12 18:03:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-17 01:13:07

      צטט: ariadne 2012-01-16 17:48:32

      נורית, ריגשת אותי הפעם במיוחד.

      מעבר לעובדה שיש כאן עבודת אמנות נפלאה שלך ויצירה שהיא ספור בתוך סיפור, מרגש, מעניין, וסימבולי במיוחד, הקשור גם להיסטוריה הלאומית שלנו כמדינה וגם להיסטוריה הפרטית שלך כאמנית, לי אישית יש חיבור מיוחד לפטר מרום. הכרתי אותו אישית מילדות.

      אמא שלי היתה ידידתו הקרובה, בהיותה חברת קיבוץ חולתא. יחד איתו ועם עוד קומץ חברים (ידידיה ביניהם) הם היו המקימים הראשונים של קיבוץ חולתא. לכן כל הסיפורים הללו המתועדים נפלא בצילומיו, בספרים שיש לי אישית בבית, הם חלק מהסיפורים עליהם גדלתי כילדה ואליהם אני חוזרת כל שנה, כשאני באה לבקר את אמא הקבורה בקיבוץ.

      פטר בעצמו הוא אמן בכל רמ"ח אבריו. הוא גם רשם נפלא. ויש לי בבית רישום אחד שלו שנתן לאמי מתנה.

      על הסיפור המופלא של אמי, שמתחיל בקיבוץ חולתא, כתבתי בבלוגי.

      תודה גדולה לך. את נפלאה!! חוקרת ואמנית בחסד.

      רונית.

       

       

      מנפלאות הוירטואליה. כמה מרגש.

      הי רונית,

      אכן, מרגש. לאחר כמה שיחות פנימיות הבנו עוד יותר כמה מרגש.

      וכמו שגם את ואני למדנו, אכן מנפלאות הוירטואליה - על חסרונותיה ויתרונותיה, כמו בחיים.

      ותודה שחזרת לכאן.

      נורית

        17/1/12 12:25:

      שדה הצילום חדש לי, או למען האמת הקדשתי תשומת לב מועטה לאמנות זו, לכן מקבלת אני דעתם של מבינים וטובים. הפוסט עשיר וגדוש ומצריך העמקה וזמן - (דבר שאינו מצוי בידי במידה הנדרשת). אשוב כלשאתפנה - אם

      צטט: אורן חסון 2012-01-14 15:11:09

      וואו... כזה: וואו. הספר של פטר מרום היה האורים והתומים שלי לא רק בכניסה לטבע (כאן היה לי לעזר רב גם עזריה אלון הזכור לטוב), אלא גם לצילום. למדתי הרבה מאד הן מהצילומים - שמהם נבעה חיבתי לצילומי שחור/לבן, והן מסוף הספר, שבו היו רשומים בקפידה תנאי החשיפה: מהירות הסגר והצמצם.

       

        17/1/12 01:13:

      צטט: ariadne 2012-01-16 17:48:32

      נורית, ריגשת אותי הפעם במיוחד.

      מעבר לעובדה שיש כאן עבודת אמנות נפלאה שלך ויצירה שהיא ספור בתוך סיפור, מרגש, מעניין, וסימבולי במיוחד, הקשור גם להיסטוריה הלאומית שלנו כמדינה וגם להיסטוריה הפרטית שלך כאמנית, לי אישית יש חיבור מיוחד לפטר מרום. הכרתי אותו אישית מילדות.

      אמא שלי היתה ידידתו הקרובה, בהיותה חברת קיבוץ חולתא. יחד איתו ועם עוד קומץ חברים (ידידיה ביניהם) הם היו המקימים הראשונים של קיבוץ חולתא. לכן כל הסיפורים הללו המתועדים נפלא בצילומיו, בספרים שיש לי אישית בבית, הם חלק מהסיפורים עליהם גדלתי כילדה ואליהם אני חוזרת כל שנה, כשאני באה לבקר את אמא הקבורה בקיבוץ.

      פטר בעצמו הוא אמן בכל רמ"ח אבריו. הוא גם רשם נפלא. ויש לי בבית רישום אחד שלו שנתן לאמי מתנה.

      על הסיפור המופלא של אמי, שמתחיל בקיבוץ חולתא, כתבתי בבלוגי.

      תודה גדולה לך. את נפלאה!! חוקרת ואמנית בחסד.

      רונית.

       

       

      מנפלאות הוירטואליה. כמה מרגש.

        17/1/12 00:37:
      תודה על השיתוף.רעיון מיוחד
        16/1/12 23:00:

      צטט: ariadne 2012-01-16 17:48:32

      נורית, ריגשת אותי הפעם במיוחד.

      מעבר לעובדה שיש כאן עבודת אמנות נפלאה שלך ויצירה שהיא ספור בתוך סיפור, מרגש, מעניין, וסימבולי במיוחד, הקשור גם להיסטוריה הלאומית שלנו כמדינה וגם להיסטוריה הפרטית שלך כאמנית, לי אישית יש חיבור מיוחד לפטר מרום. הכרתי אותו אישית מילדות.

      אמא שלי היתה ידידתו הקרובה, בהיותה חברת קיבוץ חולתא. יחד איתו ועם עוד קומץ חברים (ידידיה ביניהם) הם היו המקימים הראשונים של קיבוץ חולתא. לכן כל הסיפורים הללו המתועדים נפלא בצילומיו, בספרים שיש לי אישית בבית, הם חלק מהסיפורים עליהם גדלתי כילדה ואליהם אני חוזרת כל שנה, כשאני באה לבקר את אמא הקבורה בקיבוץ.

      פטר בעצמו הוא אמן בכל רמ"ח אבריו. הוא גם רשם נפלא. ויש לי בבית רישום אחד שלו שנתן לאמי מתנה.

      על הסיפור המופלא של אמי, שמתחיל בקיבוץ חולתא, כתבתי בבלוגי.

      תודה גדולה לך. את נפלאה!! חוקרת ואמנית בחסד.

      רונית.

      רונית יקרה,

      התרגשתי למקרא המייל שלך ומיד אחריו דהרתי לכאן לראות את תגובתך.

      וכשם שבך אחזה התרגשות כך גם בי. כפי שכבר כתבתי לך ברמיזה, כשאת יוצרת לתומך, מאמינה במה שאת עושה, שוקעת לשם ובסוף נותנת לכך פומבי, זה מאד מרגש לגלות שפתאום זה נוגע, ממש נוגע באחרים. צדקת מאד שכתבת לי שקשה היה לומר כל מה שהייתי רוצה, בפוסט הקצר הזה, שכן זו באמת רק טעימה. בקרוב אפרסם מאמר גדול בעניין זה ואיידע אותך.

      ניחוחות הילדות שאת מזכירה כאן, חולתא, פטר מרום ( שהוא באמת אמן נפלא ואיש מדהים) רגשו אותי מאד. ובכלל כל התהליך הזה שבו הגעתי לספר, החלטתי לעבוד בתוכו ומאז זה הפך להיות סיפור סימבולי בין אדם ואגם, אדם וארץ, אדם ואדם ועוד ועוד.

      שוב תודה לך. אלה הם מהרגעים שגם בשבילם שווה העבודה.

      נורית

        16/1/12 17:48:

      נורית, ריגשת אותי הפעם במיוחד.

      מעבר לעובדה שיש כאן עבודת אמנות נפלאה שלך ויצירה שהיא ספור בתוך סיפור, מרגש, מעניין, וסימבולי במיוחד, הקשור גם להיסטוריה הלאומית שלנו כמדינה וגם להיסטוריה הפרטית שלך כאמנית, לי אישית יש חיבור מיוחד לפטר מרום. הכרתי אותו אישית מילדות.

      אמא שלי היתה ידידתו הקרובה, בהיותה חברת קיבוץ חולתא. יחד איתו ועם עוד קומץ חברים (ידידיה ביניהם) הם היו המקימים הראשונים של קיבוץ חולתא. לכן כל הסיפורים הללו המתועדים נפלא בצילומיו, בספרים שיש לי אישית בבית, הם חלק מהסיפורים עליהם גדלתי כילדה ואליהם אני חוזרת כל שנה, כשאני באה לבקר את אמא הקבורה בקיבוץ.

      פטר בעצמו הוא אמן בכל רמ"ח אבריו. הוא גם רשם נפלא. ויש לי בבית רישום אחד שלו שנתן לאמי מתנה.

      על הסיפור המופלא של אמי, שמתחיל בקיבוץ חולתא, כתבתי בבלוגי.

      תודה גדולה לך. את נפלאה!! חוקרת ואמנית בחסד.

      רונית.

        15/1/12 23:12:

      צטט: שיר_שטוטית 2012-01-15 23:05:24

      מעניין מאוד נורית והיפה הוא שגם העלית מתהום הנשיה את פטר מירום צלם טבע מס. 1 של ישראל תודה:)

      תודה שטוטית. נכון. מבחינתי זה לא רק האגם שלא גווע ( שהרי יש היום שמורת טבע באגם החולה) אלא גם הצלם שלא תמה תהילתו.

        15/1/12 23:05:
      מעניין מאוד נורית והיפה הוא שגם העלית מתהום הנשיה את פטר מירום צלם טבע מס. 1 של ישראל תודה:)
        15/1/12 16:00:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-01-15 10:28:06

      עבורי זה היה פוסט מרתק לאין שיעור. מפגש עם ספר, מפגש עם יוצר ומפגש עם יצירה. לגבי הלופה, נראה לי שדחסת לשם יותר מידיי. הלופה צריכה להשאיר בקורא את טעם החוויה של "טעם של עוד", רציתי להנות ממך כאדם יוצר רב תחומי ופגשתי שם דחיסות גדולה של יצירותיו של פטר מירום ואת שירייך. צריך לגרות את החושים מתוך איוורור ולא מתוך חנק. ציור הכריכה מושך ומרתק. את לוקחת את הקורא למסע מעורפלבתוך רבדיה של האמנות והכירות עם שני יוצרים. מעניין.

      הי יהודית יקרה,

      תודה על דברייך ( וגם על הכיכוב).

      ועכשיו לגופו של עניין. צריך להבין (אם קראת את רשימת ההסבר שלי - ואני מניחה שקראת) שהספר שנעזר כאן בהדפסת לופה הוא רק התיעוד. היצירה האמיתית היא ה'ספר אובייקט' שזו יצירת אמנות שבה יש מפגש בין יוצרים, טקסטים, וכו'. כלומר, האובייקט במקור הוא באמת דחוס, זו היצירה, כך היא התפתחה, זה מה שבסוף נהיה ממנה , כאשר ספרו של מירום היה רק (בלי להמעיט מערכו) המצע והבסיס לחקירה ולשיח עם התפתחות דיוקן.

      ההדפסה בלופה, היא רק סוג של תיעוד של התוצר המוגמר. תיעוד שמראה את היצירה כפי שהיא.

      היצירה בלופה היא לא היצירה היא רק כלי להעברה, לשכפול, לשחזור ולשימור של התוצר המקורי, שהוא בעצם רק אחד ובעגה המקצועית, כאמור, מוגדר כ 'ספר אובייקט'.

      בנוסף, אני חושבת שהדפדוף הוירטואלי עושה קצת נזק, במציאות זה נראה הרבה יותר טוב, והרבה יותר מאפשר.

      בכל מקרה, תודה על דברייך, והתייחסתי אליהם ברצינות ובכובד ראש. מה גם שהם חשובים בעיני, מאחר וזו עוד סוג של התרשמות, אמיתית, וחושבת.

       

      עבורי זה היה פוסט מרתק לאין שיעור. מפגש עם ספר, מפגש עם יוצר ומפגש עם יצירה. לגבי הלופה, נראה לי שדחסת לשם יותר מידיי. הלופה צריכה להשאיר בקורא את טעם החוויה של "טעם של עוד", רציתי להנות ממך כאדם יוצר רב תחומי ופגשתי שם דחיסות גדולה של יצירותיו של פטר מירום ואת שירייך. צריך לגרות את החושים מתוך איוורור ולא מתוך חנק. ציור הכריכה מושך ומרתק. את לוקחת את הקורא למסע מעורפלבתוך רבדיה של האמנות והכירות עם שני יוצרים. מעניין.
        14/1/12 20:14:

      צטט: נורית-ארט 2012-01-14 18:40:04

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-14 04:10:50

      אתמול רציתי לומר לך שפתאום נזכרתי במורה שלי דינה הופמן. מכירה אותה?

      השם נשמע לי מוכר, ולא יודעת איך איפה ולמה? תני עוד פרטים, וגם למה את חושבת שאני אמורה להכירה.

      ועוד דבר, התגובה הקודמת נשלחה לי מתחת ליד מהר מדי ולא הספקתי לכתוב לך שם שוב תודה על כך שמרגיש לך קרוב ללב. מחמם לב גם.

       

      היא היתה אחת המורות שלי לאמנות בבאר שבע והיתה עושה את עבודותיה על ספרים. אשה מיוחדת. (גם את((:).

       

      קראתי את שלך אצלי והגבתי. יוצאת עוד מעט להראות בית. באסה ש-בשבת אבל צלצלו, הולכת למכור אותו. (:

        14/1/12 18:41:

      צטט: אורן חסון 2012-01-14 15:11:09

      וואו... כזה: וואו. הספר של פטר מרום היה האורים והתומים שלי לא רק בכניסה לטבע (כאן היה לי לעזר רב גם עזריה אלון הזכור לטוב), אלא גם לצילום. למדתי הרבה מאד הן מהצילומים - שמהם נבעה חיבתי לצילומי שחור/לבן, והן מסוף הספר, שבו היו רשומים בקפידה תנאי החשיפה: מהירות הסגר והצמצם.

      תודה אורן,

      אני שמחה שהחזרתי אותך לזכרונות טובים ומעצבים. ותודה שביקרת, ותודה שהגבת.

      נורית

        14/1/12 18:40:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-14 04:10:50

      אתמול רציתי לומר לך שפתאום נזכרתי במורה שלי דינה הופמן. מכירה אותה?

      השם נשמע לי מוכר, ולא יודעת איך איפה ולמה? תני עוד פרטים, וגם למה את חושבת שאני אמורה להכירה.

      ועוד דבר, התגובה הקודמת נשלחה לי מתחת ליד מהר מדי ולא הספקתי לכתוב לך שם שוב תודה על כך שמרגיש לך קרוב ללב. מחמם לב גם.

        14/1/12 18:38:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-01-13 15:44:58

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      גם כאשר חשבתי על "תיבת הההפתעות" שלך - לא ציפיתי למתנה מעין זו !

       

      ככל שאיפשר לי זמני המצומצם, עברתי בשקיקה על גירסת-האינטרנט של הספר - וזוהי ממש חגיגה לעיניים.

       

      במיוחד משך את תשומת-לבי השילוב שבין התמונות והשירים - במיוחד אלה שלך, שאת חלקם אני כבר מכיר באופן אינטימי-כמעט - אולם גם השירים שטרם נחשפתי אליהם עד כה משקפים את המיטב שבמיטב משירתך. 

       

      חשבתי שתהיה זו מחווה נאה כלפיך לרכוש את הספר עם הקדשה ממך - מה דעתך ?

       

      אני מאחל לך הצלחה רבה עם הספר - ועם כל אלה שעוד יבואו בעקבותיו !

       

      שבת-שלום,

       

      עמי א.

      עמי א.

       

      עמי, שבוע טוב.

      שמחתי מאד. מאד! למקרא דברייך, ומסתבר , לפי דבריך, שההגדרה שלך 'תיבת הפתעות' - מצדיקה את עצמה. כמובן שגם זה שימח אותי. ואני לתומי עושה את אשר אני עושה, בלי לדעת בכלל שאלה הן הפתעות כל שהן....

      שמחתי שאהבת את אשר ראית וקראת, ועוד הקדשת לכך זמן ( שאינו מיותר ואינו נמצא בשפע).

      גם ההצעה/בקשה שלך - שווה דיבור ( נדבר על כך) אבל, באופן עקרוני , בשמחה - גם.

      ותודה על כל דבריך ועל הברכות.

      שבוע טוב,

      נורית

        14/1/12 18:32:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-13 04:46:38

      מרתק נורית. אני מקנאה ברצינות שלך ביחס ובהשקעה שלך בכל פרוייקט שאת עושה. שב'ש מרחוק בגיאוגראפיה אבל מרגיש קרוב בלב.

       

      תודה רונית יקירתי. תודה.

      וביחס לקנאה, כבר אמרו ושנו ש'קנאת סופרים תרבה חכמה' - אז קדימה שקנאתך תרבה חוכמתך, שממילא כבר רבה מאד.

        14/1/12 15:11:
      וואו... כזה: וואו. הספר של פטר מרום היה האורים והתומים שלי לא רק בכניסה לטבע (כאן היה לי לעזר רב גם עזריה אלון הזכור לטוב), אלא גם לצילום. למדתי הרבה מאד הן מהצילומים - שמהם נבעה חיבתי לצילומי שחור/לבן, והן מסוף הספר, שבו היו רשומים בקפידה תנאי החשיפה: מהירות הסגר והצמצם.
        14/1/12 04:10:
      אתמול רציתי לומר לך שפתאום נזכרתי במורה שלי דינה הופמן. מכירה אותה?
        14/1/12 01:57:
      תודה על השיתוף . ובהצלחה עם הספר !
        13/1/12 15:44:

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      גם כאשר חשבתי על "תיבת הההפתעות" שלך - לא ציפיתי למתנה מעין זו !

       

      ככל שאיפשר לי זמני המצומצם, עברתי בשקיקה על גירסת-האינטרנט של הספר - וזוהי ממש חגיגה לעיניים.

       

      במיוחד משך את תשומת-לבי השילוב שבין התמונות והשירים - במיוחד אלה שלך, שאת חלקם אני כבר מכיר באופן אינטימי-כמעט - אולם גם השירים שטרם נחשפתי אליהם עד כה משקפים את המיטב שבמיטב משירתך. 

       

      חשבתי שתהיה זו מחווה נאה כלפיך לרכוש את הספר עם הקדשה ממך - מה דעתך ?

       

      אני מאחל לך הצלחה רבה עם הספר - ועם כל אלה שעוד יבואו בעקבותיו !

       

      שבת-שלום,

       

      עמי א.

        13/1/12 04:46:
      מרתק נורית. אני מקנאה ברצינות שלך ביחס ובהשקעה שלך בכל פרוייקט שאת עושה. שב'ש מרחוק בגיאוגראפיה אבל מרגיש קרוב בלב.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין