"רוצים שיעור"

חדרה: כך נמנע ניסיון נוסף לעורר פרובוקציה אנטי חרדית

זה קרה השבוע בחדרה, ואם לא הנינוחות שהפגינו תלמידי ישיבת ״כנסת יצחק״, מתוך רצון שלא להיגרר לפרובוקציה פרועה, ובעיקר בגלל אורך הרוח של מנהל הישיבה, הרב דוד בירנבוים, יכול היה הסיפור להגיע לעמודים הראשונים של התקשורת, ולהפוך למהדורת הסתה שנייה נוסח בית שמש.

השעה היתה 6 בערב. סדר שני. בית המדרש היה מלא מפה לפה ב־600 תלמידים ואברכים. לפתע חצו ארבעה צעירים את מפתן חצר הישיבה ונכנסו פנימה. שניים מהם היו גברים ושתי נשים. הארבעה הציגו עצמם כסטודנטים והיו חמושים במצלמות.

הם פילסו את דרכם לכיוון אולם בית המדרש, תוך שהם נתקלים במבטי פליאה של התלמידים. איש לא העיר להם דבר, למרות הופעתם החיצונית, שלימדה כי מטרתם לעורר פרובוקציה. כאשר הגיעו לפתח אולם הישיבה נחסמה דרכם. ״אנחנו רוצים לשמוע שיעור בישיבה״, היתממו. ״אבל אנחנו רוצים שלא יפרידו בינינו. ארבעתנו יחד בשיעור״.

למקום הוזעקה עובדת המטבח, שפנת ה אליהם בנימוס רב וביקשה שיעזבו. הארבעה סירבו והדו שיח הפך לדיון קולני, תוך שהבחורים עושים מאמץ ניכר שלא להגרר לפרובוקציה המתוכננת. אחד מהארבעה שלף מצלמה, ובעצם גילה כי מדובר בחבורה של אנשי תקשורת, שביקשו לגרור את התלמידים מולם לעימות פיסי.

בנקודה זו קיבל הרב דוד בירנבוים - מנהל הישיבה, טלפון מהתלמידים והתבקש להגיע במהירות למקום. לאחר ששמע במה מדובר, התקשר עוד מהדרך למשטרה ולמנהל הסיירת העירונית בחדרהמר אלי זרקא, תוך שהוא מספר על ניסיון הפרובוקציה, שנעשה ממש ברגעים אלו בישיבה.

״אל תיכנסו למקום, כדי לא להלהיט את הרוחות, אבל כדאי ששתי ניידות יהיו בהיכון״, ביקש. ואכן שתי ניידות של הסיירת העירונית הגיעו לשני צידי הישיבה והמתינו לבאות. הרב בירנבוים הגיע למקום, ושמע מהארבעה את הבקשה המוזרה: ״אנו רוצים להכנס לשיעור בישיבה בתוך האולם, ארבעתנו יחד״.

״אני אסדר לכם שיעור לארבעתכם יחד״, אמר להם המנהל, ״בואו עימי למשרד״. ״אבל שזה יהיה מאיש צוות הישיבה״, המשיכו וביקשו. ״אין בעיה״, ענה המנהל. ״באיזה נושא תרצו את השיעור״? ״בנושא הדרת נשים וכפייה חרדית״, השיבו. הרב בירנבוים - תלמיד חכם בעצמו, הידוע במתינותו ובאורך הרוח, הן בתפקידו הנוכחי, והן כראש מערך איחוד הצלה וזק״א בעיר, נטל את הפיקוד גם על העניין הזה, ומסר להם שיעור בן שעה, תוך שהוא עונה לשאלותיהם, בעניין קוי מהדרין, בית שמש, הדרת נשים, וכל מה שביקשו לשמוע.

כאשר הסתיים השיעור, הבינו הארבעה שלא הצליחו לעורר ריב, מדון ופרובוקציה. הם לא סיפרו האם הם סטודנטים תמימים או אנשי תקשורת (זוממים). ״אנחנו רוצים להיות איתך בקשר״, אמרו למנהל הישיבה. ״תן לנו את הטלפון ונזמין אותך להרצות אצלינו״. וכך הסתיים לו הסיפור, ללא כותרות וללא הסתה, ומתפרסם רק כאן ב״מקור נאמן״ - לראשונה (ולאחרונה..).

נקל לתאר מה היה קורה, לו היו נגרר מישהו מהתלמידים לתגובה אלימה נגד הפרובוקציה הזו.

שיעור בסלון

מה גרם לקצין הבכיר לספר סיפור אישי ליו״ר ועדת הכספים?

הסערה התקשורתית וההסתה סביב ההמצאה התקשורתית הקרויה ״הדרת נשים״, הובילה בשבועות האחרונים גם למקרי אלימות פיזית נגד ילדים ואברכים, בכל רחבי הארץ. העימותים סביב הנושא הזה נמשכים בניסיון לעורר פרובוקציות (כפי שהיה גם בסיפור לעיל). כל מפגש מוליד אלימות מילולית וכאמור לעתים גם פיזית.

ולמרות כל זה, נרשם השבוע משהו מעט שונה. לרגע דל נראה היה כי התקשורת איננה משפיעה על היחס האמיתי בקרב הציבור הכללי כלפי הציבור החרדי. את הטענה הזאת משמיע יו״ר ועדת הכספים, הרב משה גפני בכל מקום אליו הוא מוזמן לאחרונה, ובכל עימות בו הוא משתתף.

גפני מנופף בסקרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המעידים כי למרות כל ההסתה והקמפיין האנטי חרדי, המנוהלים בתקופה האחרונה ביתר שנאה על ידי גורמים אינטרסנטים שונים, הציבור מתקרב יותר ויותר למסורת.

השבוע נחשף לכך, הרב גפני, גם בעובדה מרתקת מהשטח. היה זה במפגש נדיר ומיוחד, כאשר עשרות קצינים בכירים וסגני אלופים בצבא, הגיעו לכנסת כדי לשמוע הרצאה מפיו, שעסקה בתפקודה של ועדת הכספים, בנושאים כלכליים וחברתיים וכמובן גם בנושאים שעל סדר היום - במלחמת התרבות שהכריזה התקשורת יחד עם גורמי הסתה נוספים נגד החברה החרדית.

הרב גפני סקר בפניהם את האידיאולוגיה על פיה הציבור החרדי צועד לאורך השנים, והדגיש כי לימוד התורה הוא המגן על העם היהודי. לפיכך יש להמשיך לאפשר לתלמידי הישיבות ואברכי הכוללים לעסוק בתורה לצורך מטרה זו.

הקצינים שאלו שאלות במהלך ההרצאה וקיבלו תשובות. את ההרצאה סיים גפני באומרו, כי למרות כל המאבקים וכל ההסתה של התקשורת נגד החרדים, הרי שהציבור מתקרב יותר ויותר לדת.

בסיום ההרצאה, ניגש לגפני אחד מסגני האלופים ואמר לו: ״אני סגן אלוף בצבא ובא ממשפחה חילונית, ואין לך מושג כמה אתה צודק. התקשורת לא מצליחה לשנות את דעת הקהל הבסיסית, והציבור מתקרב יותר ויותר ליהדות ולמסורת, אפילו אצלי בבית בשעות הערב, כשבבתים ישראלים אחרים צופים בתכניות שעשועים, אצלי מתקיים שיעור גמרא בסלון הבית״..

קמו ונפלו

כך קרסו לאורך השנים כל מפלגות המרכז בזו אחר זו

הכרזתו של יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה, הכניסה ללחץ את המפלגות הגדולות, אבל לא את כולן. ״אין מה לחשוש״, אמר שר החוץ ליברמן והזכיר כי המפה הפוליטית משתנה ללא הרף, זה שנים ארוכות. ״פעם זו היתה ד״ש, פעם מפלגת המרכז, פעם שינוי ופעם הגימלאים״, אמר.

לא לחינם הזכיר שר החוץ את השמות הללו. מדובר במפלגות מרכז שקמו בקול תרועה, וגוועו כלעומת שבאו בקול דממה. גם לפיד מתכוון להקים מפלגת מרכז, אך ראוי לו להביט על ההיסטוריה הפוליטית, כדי להסיק מכך על מצבו האפשרי.

מסתבר כי כמעט כל מפלגות המרכז, העמידו בראשן דמויות מוכרות, שסחפו את המצביעים לבחור בהן. מפלגות המרכז הפכו בעצם ל״למפלגות אישיות״, ללא עמדות ברורות בשום נושא. בכל דבר צידדו ב״גם וגם״. לעיתים מדובר היה בדבר והיפוכו. גם בהחזרת שטחים וגם בחיזוק ההתנחלויות. גם ביד ביטחונית קשה וגם בויתורים מדיניים. העמדה הזו של ״גם וגם״, נועדה לאפשר למפלגות הללו ללכת לקואליציה גם עם הימין וגם עם השמאל, הכל לפי הצורך באותה עת.

מפלגת המרכז הראשונה היתה רפ״י שהוקמה ב־65 על ידי פורשי מפא״י, ובראשם דמויות בולטות: בן גוריון, יצחק נבון, שמעון פרס ומשה דיין. רפ״י נתפסה כמפלגת מצב רוח, וחשבה כי תגרוף קולות רבים. אולם בכנסת השישית קיבלה עשרה מנדטים בלבד והפכה לסיעת אופוזיציה.

ערב מלחמת תשכ״ז צורפה לקואליציה של ראה״מ לוי אשכול ומשה דיין מונה לשר הביטחון. בהמשך ב־68 התאחדה רפ״י עם מפא״י ועם ״אחדות העבודה״ והפכה יחד איתם למערך, ובהמשך למפלגת העבודה. זו היתה סופה של רפ״י שיצאה לדרך כהבטחה גדולה ונבלעה בעבודה.

כך היה גם עם מפלגת ״תלם״ בראשות משה דיין, שהוקמה על ידו ערב הבחירות לכנסת העשירית. גם המפלגה הזו שנחשבה להבטחה, קיבלה שלושה מנדטים והתפצלה מיד לאחר מותו של דיין.

מפלגת המרכז הבאה היתה ״יחד״ בראשות עזר ויצמן, שהקים אותה ב־84 לאחר שקודם לכן היה שר הביטחון בממשלת בגין. ויצמן זכה בשלושה מנדטים בלבד (אחד מהם היה פואד בן אליעזר). כיון שהפך ללשון מאזנים, כפה על הליכוד והמערך רוטציה, אך הוא נדחק לשוליים וכיהן כשר ללא תיק. ב־86 השלים את המהפך האישי שלו, והצטרף עם מפלגתו למערך, ובכך הגיעה קיצה של יחד. עוד מפלגות מרכז שסיימו את דרכן ולא נותר מהן זכר: מפלגת ד״ש בראשות יגאל ידין, שזכתה בשיא כוחה ב־15 מנדטים והתפוגגה, מפלגת המרכז שקיבלה ששה מנדטים, למרות שחזו לה הרבה יותר, ובסוף קרסה לחלוטין, ו׳הגמלאים׳ שגם היא קיבלה שבעה מנדטים, ובבחירות האחרונות לא עברה את אחוז החסימה.

גם קדימה נחשבת למפלגת מרכז (כזו או אחרת), וגם היא מגלה סימני התפוררות וקריסה בסקרים, בעיקר עתה לאחר כניסתו של לפיד למערכת הפוליטית. אין עדיין למהר ולהספידה, אבל ברור שמצבה לאחר הבחירות הבאות, יהיה שונה לחלוטין, ממצבה כיום, המפלגה עם מספר הח״כים הגדול ביותר.

ולבסוף יש את מפלגת שינוי של טומי לפיד, שקיבלה 15 מנדטים בשיא כוחה והתאיידה במהירות שיא. ״גורל מפלגתו של יאיר לפיד יהיה בסופו של דבר זהה לגורל מפלגת שינוי״, חזתה השבוע דר׳ אפרת קנולר, מומחית לנושא: ״צמיחתן והעלמותן של מפלגות המרכז בישראל״. מי אנחנו שנתווכח...

קרב דמים

מדוע מושבתות בימים אלו מנהרות ההברחה ברצועת עזה?

מה לא נאמר על מנהרות ההברחה ברצועה? מה לא נעשה כדי לסגור אותן ? נדמה שכוחות הביטחון של מדינת ישראל וגם של מצרים עשו הכל, כולל הרבה רעיונות ומיזמים לסגור את המנהרות הללו, אם באמצות הצפתן במים, או באמצעות בניית קירות ברזל תת קרקעיים. שום דבר לא צלח. המנהרות שהפכו לעסק משגשג ברצועה, התגברו על כל הקשיים והמשיכו לעבוד. הכל עובר דרכן. כסף, נשק, סחורות ואנשים.

ולמרות כל זאת, מה שלא עשו כוחות הביטחון הישראלים והמצרים, עושה סכסוך דמים שפרץ בין שתי חמולות ברצועה. מצד אחד חמולת שעאר העזתית ומהצד השני חמולת סיאח המתגוררת ברפיח המצרית. בין שתי החמולות פרץ סכסוך כבד המלווה ביריות והרג. הסכסוך הזה גורם בינתים לסגירת מנהרות רבות, ולסגירה אפשרית של כל האחרות.

מהצד האחד נמצאת כאמור חמולת שעאר. מדובר במשפחה החולשת על מנהרות ההברחה בעזה ומספקת לארגוני הטרור אמצעי לחימה, וסחורות לסוחרי עזה. בני המשפחה משמשים כקבלני הברחה והם התעשרו מכך.

לפני כחודשיים, הגיע אחד מבני המשפחה, עומר שעאר לסיני, כדי לבצע עיסקת הברחה. אלא ששלושה בדואים חטפו ושדדו אותו, ולאחר מכן רצחוהו. בני המשפחה חשדו בחמולת סיאח מרפיח, כמי שעומדת מאחורי הרצח, ולכן שיגרו מספר חמושים לסיני, שלפו משם את אחד מאנשי המשפחה הבכירים, הביאו אותו לרצועה, חקרוהו, ופירסמו סרטון בו הוא מודה בשייכות לרצח. בעקבות כך הוחזר לסיני, ושם נרצח לעיני כל בככר באל־עריש.

גל הרציחות שמעיד עד כמה אכזרים בני החמולות המוסלמיות ועד כמה הם פראים צמאי דם, לא הסתיים. במשך חודשיים שמרה משפחת סיאח על שקט, אך תיכננה נקמה אכזרית נגדית. בסוף השבוע זה הגיע.

כמה מבני משפחת שעאר הוזמנו על ידי מכר בדואי להגיע לסיני לצורך סגירת עיסקה. הם לא ידעו ולא חשו שמדובר במלכודת, וצעדו ישר לתוך המארב של משפחת סיאח. במקום המתינו אביו ואחיו של בן המשפחה שהוצא להורג באל־עריש. כשהגיעו למקום נפתחה לעברם אש תופת וכולם נפצעו אנושות.

במהלך הארוע השיבו גם בני משפחת שעאר אש וגם הצד השני נפגע. כמו כן הצליחו בדואים שהיו מעורבים במארב, לחטוף מישהו ממשפחת שעאר והוא מוחזק בידיהם.

המתח בין שתי החמולות בשיאו וכתוצאה מכך נסגרו כאמור רוב מנהרות ההברחה ברצועה. כל צד מאיים להמשיך במסע נקמת הדם, ועשרות חמושים נשכרו על ידי שני הצדדים להמשיך במלחמה.

מה שברור הוא, שבסוף יהיה מי שיאשים את השב״כ והמוסד, באחריות לאירועים, תוך הסבר שמדובר בקונספירציה ישראלית.

מהמאדים לבית הלבן

תיאוריות הקונספירציה על הנשיא אובמה פורחות לקראת הבחירות ללא קשר לשנת הבחירות בארה״ב, ממשיכים מתנגדיו של הנשיא אובמה בהפצת תיאוריות קונספירציות הנקשרות לשמו. למעשה מאז בחירתו לנשיא, ועוד קודם, מפיצים נגדו את התיאוריות הללו, כל אחת עולה על קודמתה, ובעיקר מעלה חיוך מאוזן לאזן.

גם אישים מוכרים ומרכזיים בארה״ב מושפעים מהתיאוריות הללו. אחד מהם הוא המיליארד דונלד טראמפ, שהתכוון להתמודד מול אובמה, וטען בתחילת הקמפיין שלו, שיש לו ספיקות בעניין מקום הולדתו של הנשיא אובמה. בכך אימץ את הטיעון של חלק מהרפובליקנים, שטענו בעבר, כי אסור היה לאובמה להתמודד על הנשיאות, כיון שלא נולד בהוואי כפי שטען. טראמפ דרש לראות את תעודת הלידה של אובמה במלואה, ורק לאחר שהיא הוצגה לעיני כל, נרגע מטיעונו.

ולמרות כך יש עדיין הטוענים, כי אפילו אם אובמה נולד בהוואי, כפי שמראה תעודת הלידה שלו, הרי שאביו הוא מקנייה, כלומר לאובמה יש אזרחות כפולה והוא לא אזרח אמריקאי אמיתי. אחרים טוענים כי אובמה איבד את אזרחותו האמריקאית, כאשר חי כמה שנים באינדונזיה עם אביו החורג.

מלבד התיאוריה שמנסה לקבוע כי אובמה זייף את תעודת הלידה שלו, יש המעלים נגדו טענה כי הקים מחנות בהם עצורים ״מתנגדי אובמה״, וכן שאוסמה בן לאדן, נהרג כבר לפני שנים וגופתו נשמרה בהקפאה. דבר חיסולו פורסם רק השנה, כדי להסיט את תשומת הלב של האמריקאים מבעיות הכלכלה, וכדי להצניח מעלה בסקרים את הנשיא.

״מומחי אובמה״ גם טוענים כי הנשיא הוא ״מוסלמי אדוק״, קיצוני בתפיסותיו ופעיל בתנועת הג׳יהאד העולמי. שמו האמצעי - חוסיין מסייע להפרחת התיאוריה הזו, כמו גם הניסיון לטעון שאביו היה מוסלמי.

לשיא הגיעו הדברים, כאשר לאחרונה נטען כי הנשיא אובמה שוגר בשנות השמונים לכוכב המאדים, כחלק מפרויקט סודי של סוכנות הביון המרכזית. אותם קונספירטורים טוענים, כי תפקידו של אובמה על המאדים היה ״להגן על ארצות הברית מפני איומים מהחלל החיצון״.

תיאוריות הקונספירציות וגל השמועות המופרכות על אובמה, יגברו ככל שמתקרב מועד הבחירות לנשיאות. כך היה בזמנו גם עם בנימין נתניהו. לפני הבחירות ״נחשף״ לפתע כי שמו הוא בנג׳מין ניתאי, והוא בכלל סוכן אמריקאי ששוגר ארצה. סוף סוף יש משהו משותף לאובמה (מהמאדים) ולניתאי (״הסוכן״).