תעלולים בכנסת

היסטוריה של מבוכה: התקריות המבישות בבניין הכנסת

התקרית בה השליכה מיכאלי כוס מים על ראלב מג׳אדלה (העבודה), אינה הראשונה בכנסת, והיא מעידה כאלף מונים, מדוע לכנסת יש דימוי כה ירוד בציבור.

בעוד שבפרלמנטים אחרים בעולם, נרשמו כבר חילופי מהלומות של ממש, הרי שבבניין הכנסת בגבעת רם, הסתפקו עד כה בחילופי דברים מילוליים קשים, ובשלל ניסיונות ללכוד את תשומת לב התקשורת באמצעים שונים והזויים.

אלא שמיכאלי הלכה השבוע צעד קדימה בשפיכת כוס המים. היא תיכננה את המעשה שלה היטב, מזגה באיטיות את הכוס והתיזה בפניו של מג׳אלדה. זה מצידו נותר לשבת על הכיסא, תוך שהוא מחייך. מדובר בח״כ משופשף שידע היטב כי התקרית תשודר בכל אמצעי התקשורת שוב ושוב, והוא יזכה לאיזכורים רבים, כפי שאכן היה.

גם התקשורת העולמית לא החמיצה את ההזדמנות להראות את התקרית בבניין הפרלמנט הישראלי. שפיכת המים שודרה איפוא בכל העולם, עם הסבר כי מדובר במאבק בין ימין ושמאל לישראל. הצד הימיני הוא השופך את המים, והשמאל שוב הוצג כקרבן וכזה ששופכים עליו. אין זו הפעם הראשונה בה מתרחשים אירועים מביכים שכאלה בין כתלי הכנסת. בעבר היתה אותה מיכאלי, שותפה למהומה בעת דיון סביב המשט הטורקי. מיכאלי עלתה אז לבימת הנואמים בכנסת, וניסתה להוריד ממנה בכוח את חנין זועבי, שהיתה שותפה למשט. הארוע הסתיים בנזיפה חמורה מצד ועדת האתיקה של הכנסת. הפעם נגמר הארוע בהרחקתה של מיכאלי לחודש מהכנסת.

ככל הנראה לא תשוב מיכאלי לכהן כח״כית בכנסת הבאה. כך עשה בעבר יו״ר מפלגתה אביגדור ליברמן עם הח״כית אסתרינה טרטרמן, בעקבות פרשת התארים האקדמיים בהם השתמשה, ללא שהיו בידה. ליברמן לא מחפש ח״כים בעייתים, ומיכאלי ששפכה השבוע את המים, הדירה במעשה זה את עצמה מהכנסת הבאה.

תקרית נוספת התרחשה בקיץ 2008 בדיון בוועדת החינוך בנושא תוכנית ״אופק חדש״. הח״כית תירוש ושרת החינוך דאז יולי תמיר, לא השגיחו שהן מוקלטות ומצולמות והתבטאו במילים שאין לחזור עליהן.

תירוש לא הסתפקה בזה, ובקיץ האחרון, כשמחאת הצרכנים הייתה בשיאה, ניסתה לעורר תשומת לב תקשורתית, כשהניחה גביע קוטג׳ על שולחן ראש הממשלה, בתקופה בה נרשם חרם צרכנים על הקוטג׳.

ארוע נוסף היה בתחילת שנה שעברה, כאשר חברי כנסת מקדימה, ריססו את אולם המליאה במטהרי אוויר, במחאה על ״התרגיל המריח״, לדבריהם, של אהוד ברק, שפרש ממפלגת העבודה לטובת הקמת סיעת העצמאות. והיה גם את ארוע הנפת השוט של רוברט טיבייב מקדימה, שביקש להעצים בכך את מחאתו נגד הממשלה.

ליו״ר הכנסת ראובן ריבלין זה נמאס. ״מעכשיו תהיה היד קלה על ההדק. נעניש בחומרה את חברי הכנסת שיפגעו בכבודה״, הצהיר. מי הבא בתור? ומה יהיה התעלול הבא? סדרני הכנסת בהיכון.

יקר מאד

"תג מחיר" צבאי: העלות של האימונים והפעילות השוטפת

לא כל ״תג מחיר״ מיוחס בצבא באופן ישיר ומיידי לפעולות הימין הקיצוני. לעיתים מדברים בצבא על ״תג מחיר״ ומתכוונים למושג עצמו כפשוטו. כך היה השבוע כאשר דובר על תקציב הביטחון, ואגב כך נחשף המחירון של הפעילות השוטפת של הצבא, ותג המחיר שרשום על עלות מערך האימונים.

הויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון, על הקיצוצים טרם הסתיים. אולם לאחרונה אושר לתקציב הביטחון תוספת של 1.65 מיליארד שקל. בצבא טוענים כי חסרים להם עוד שלושה מיליארד שקל. במסגרת הדיונים חשפו אנשי הצבא נתונים, שעד לאחרונה היו חסויים. מדובר בעלות הפעילות השוטפת של צה״ל.

מהנתונים שנחשפו אפשר להרכיב את המחירון הבא: שעת טיסה של מטוס ״אף 16״ מסוג סופה, עולה 105 אלף שקל. שעת טיסה של מטוס ״אף 15״ מסוג רעם, עולה 134,800 שקל. מדובר במחיר יקר המגלם בתוכו גם את עלויות התחזוקה של המטוס.

מחיר טיל ״טמיר״ המיירט של מערכת ״כיפת ברזל״ עומד על 230 אלף שקל. הסיכום פשוט: 44 טמירים נורו בשנה האחרונה ויירטו 33 רקטות פלשתיניות. העלות: 10.1 מיליון שקל.

עלות נסיעה של ק״מ בטנק ״מרכבה 1״ - 2,230 שקל. נסיעה לאותו מרחק בטנק ״מרכבה 3״ עולה 3,660 שקל. ואם אותה נסיעה תבוצע בטנק המתקדם בעולם ״מרכבה 4״, הרי שהעלות עומדת על 4,300 שקל. תרגיל של ארבעה ימים עם טנקים מרכבה המשוכללים, עולה לצבא כ־12 מיליון שקל.

תרגיל של חטיבת חי״ר עולה מעט פחות מהתרגיל שמבצעים חיל שריון. המחיר - 7.3 מיליון שקל. כדור רובה עולה שקל ו־38 אגורות, כדור צלפים 3.73 שקלים, רימון עשן צבעוני - 76 שקלים, קילומטר נסיעה בנגמ״ש - 105 שקל (זול מטנק).

בחיל התותחנים גם משלמים מחיר גבוה עבור ימי האימונים והשימוש בנשק. מחיר ירי פגז פשוט - 2,145 שקלים, פגז משוכלל יותר מסוג ״מנתץ״ עולה 6,100 שקלים, פגז תאורה שנורה מתותח - 7,511, ותרגיל תותחנים שלם עולה בסיכום - 4.6 מיליון שקל.

הנתונים שלא נחשפו במהלך הדיונים ולא עלו על השולחן (וגם לא יעלו) מחיר עלות טיסה ליעד רחוק, מחיר עלות נשק מפצח בונקרים תת קרקעיים, ומחיר הכשרת הטייסים ואנשי הסיירות לפעולה אפשרית. על זה לא מדברים.

הקיצונים באמצע

אימת הפרימריז: האם משתלם לגלות עמדות קיצוניות בליכוד?

בשבועות האחרונים נכתב כאן על המגמה של שרים וחברי כנסת מהליכוד להקצין את עמדותיהם, מאימת הפרימריז. אותם חכ״ים מבקשים לקבל את תמיכת החברים מיו״ש ותומכיהם, הנמנים על גוש הימין האידיאלוגי בליכוד. מדובר בהצבעה מרוכזת וגישית, ומכאן הרצון של החכי״ם לקבל מאגר קולות תומכים.

ההקצנה באה לידי ביטוי באמירות מדיניות נחרצות וכן בפעולות שונות. מי שלא צריכים להקצין את עמדותיהם, (כיון שהם ממילא שם), הם החכי״ם המכונים ״שלישיית הגבעות״. מדובר בזאב אלקין, יריב לוין ודני דנון. השלושה יקבלו את כל ריכוז הקולות של הגוש הימני־אידיאולוגי, ללא כל קושי, בשל עמדתם הימנית הקבועה.

הקרב בפרימריז לא יהיה קל לאיש מהם, כיון שהם יצטרכו להתמודד ברשימה הארצית ולא במקומות

המשוריינים, כפי שעשו בפעם הקודמת כחברים חדשים. ההנחה היא שההקצנה נועדה לסייע לחכ״ים להבחר במקום טוב, אך בעבר בתקופת אריאל שרון, נכשלו מורדי הליכוד בבחירות הפנימיות, כיון שהם נפסו כגורם מרכזי לפילוג המפלגה. מה צפוי לקרות הפעם? סקר של חברת ״פאנלס״, שפורסם לאחרונה בתקשורת, מגלה כי אפקט ההקצנה לא מסייע לחכי״ם להבחר למקום טוב ברשימה. הסקר בדק את מידת התמיכה בחברי הכנסת של הליכוד בקרב כלל הציבור ובקרב מצביעי הליכוד.

מהסקר עולה כי ״שלישיית הגבעות״, דנון, אלקין ולוין, יהיו אמנם חברי כנסת גם לאחר הבחירות הבאות, אך יבחרו בסוף העשירייה השניה ובתחילת השלישית במקומות 19־20־21. לפניהם יהיו חברי הכנסת (חדשים בעברם) אופיר אקוניס, מירי רגב וציפי חוטובלי, הבולטים בעבודה פרלמנטרית בנושאי חברה וכלכלה.

את המקומות הראשונים תופסים, כפי שהיה גם בפעם הקודמת - השרים משה כחלון וגדעון סער, הנתפסים כמצליחים במשרדים שלהם. השניים צמודים זה לזה, והבא אחריהם הוא גלעד ארדן.

הסקר נועד להראות לאותם חכי״ם המקצינים את עמדותיהם, כי בליכוד יש 120 אלף מתפקדים, רובם המוחלט אינם מתגוררים בישובים מעבר לקו הירוק, והם לא מצביעים למועמדים שמצטיירים כקיצוניים.

ובמקום הראשון...

מי האישיות המסוקרת ביותר ומהו הארוע שזכה למירב התקשורת?

חברת ״יפעת - מחקרי מדיה״, בדקה כמידי שנה, מי היתה האישיות המסוקרת ביותר, שזכתה לאיזכורים הרבים ביותר בתקשורת במהלך השנה האזרחית החולפת, ואיזה ארוע זכה גם הוא לאזכורים הרבים ביותר.

כצפוי, זכה נתניהו בקטגוריה הראשונה. ראה״מ הוא האישיות המסוקרת ביותר. היקף האזכורים שלו קפץ ב־200%, מ־240 אלף ב־2010, ל723 אלף ב־2011. מדובר בקפיצה משמעותית, עקב המחאה החברתית, חוקי הימין בחודשים האחרונים, החלטתו להקדים את הפרימריז בליכוד , שחרור שליט ועוד. האיזכורים שנבדקו אינם מבחינים בין תמיכה בו להתנגדות כלפיו, אלא רק את הפעמים ששמו הוזכר.

הבאים אחריו משרי הממשלה הם שר הביטחון ברק ושר האוצר שטייניץ. השניים נאבקים זה בזה סביב תקציב הביטחון, ונהנים מחשיפה תקשורתית גדולה. ברק עלה ב־37% וקיבל 60 אלף איזכורים, ושטינייץ דורג אחריו עם 42 אלף איזכורים.

למקום הרביעי הגיעה שלי חימוביץ, יושבת ראש העבודה, שזכתה ל־30 אלף איזכורים, גידול של 230% לעומת השנה הקודמת. מי שעוד נמצאת בעשיריה הראשונה היא הגב׳ דפני ליף - מראשי המחאה החברתית, שקיבלה 23 אלף איזכורים. בהתחשב בעובדה ששנה קודם היתה אלמונית לגמרי, הרי שמדובר בעלייה הגדולה ביותר, אם מחשבים זאת באחוזים.

מקרב הקהילה העיסקית, הגיע יצחק תשובה למקום השמיני, עקב המאבק שניהל במסקנות ועדת ששינסקי ועקב התספורת שהוא מבקש לעשות היום בחברת דלק נדל״ן שבשליטתו. גם איש העסקים נוחי דנקנר ניצב בעשירייה הראשונה וכן הנשיא לשעבר משה קצב.

הארוע המסוקר ביותר היה המחאה החברתית. זה החל בחרם הקוטג׳ ונמשך במחאת האוהלים. התקשורת אהבה את הנושאים הללו וקידמה אותם באיזכורים רבים, ללא שום פורפורציה. המחאה החברתית זכתה ב־200 אלף איזכורים. הדבר הבא היה שחרורו של שליט, ובכלל כל סיקור סוגיית החייל החטוף. פרשות נוספות שזכו לאיזכור רב בתקשורת: המהפכות בעולם הערבי, ועדת ששינסקי ותמלוגי הגז, ומשפטו של הנשיא לשעבר משה קצב.

המתנחל העליון

שנוא הנפש של התקשורת ימונה לנשיא הבג"צ בעוד 16 שנים

אם יש משהו שהתקשורת ממש ממש לא אוהבת, הוא נמצא בבית המשפט העליון, ושמו נועם סולברג - השופט החדש שנבחר השבוע יחד עם שלושה נוספים.

משך זמן רב ניהלו חלק מכלי התקשורת, בעיקר אותם המבטאים עמדות שמאל מובהקות, מסע תעמולה נגד מועמדותו. במסגרת זו ציינו כי מדובר במועמד שנוי במחלוקת, עקב פסקי דין קודמים שלו ועקב העובדה כי הוא מתגורר מעבר לקו הירוק.

במסע התעמולה נגדו הזכירו את פסק הדין שלו ב־2001 בו זיכה שלושה פעילי כך מאשמת התפרעות בבית המשפט במשפטו של אחמד טיבי. כמו כן הזכירו כי לפני שלוש שנים פסק, ששר הפנים רשאי שלא להאריך תוקף של ישראלי שהשתמט מצה״ל מסיבות סרבניות שמאלניות.

הדבר המרכזי שקומם נגדו את התקשורת, היה פסק הדין שלו בתחום לשון הרע. סולברג נענה לתביעה שהגיש סרן ר׳ נגד העיתונאים ששידרו תחקיר, ממנו ניתן היה להבין כי הקצין ביצע וידוא הריגה בילדה פלשתינית. פסק הדין שלו קבע כי האופן בו הוצגו ונערכו החומרים גרם עוול לקצין.

העובדה כי מדובר בשופט המצפה מהתקשורת לפעול במשנה זהירות, העצימ ה את הכעס כלפיו. זאת מלבד היותו חובש כיפה ומתנחל ועקב תמיכת הימין בו בוועדה למינוי שופטים. עם זאת ההתמקדות הפוליטית בפסקי הדין שלו, הסיטו את תשומת הלב מהעובדה שמדובר באיש חרוץ ויעיל. בניגוד לשופטים רבים, הוא לא נוקט בסחבת, אין לו תיקים הנערמים על השולחן, והוא פועל באופן מהיר. אם תיוותר על כנה השיטה בה מתמנים שופטי בית המשפט העליון לנשיאי הבג״ץ, הרי שסולברג יהיה בעוד 16 שנים הנשיא, למגינת ליבה של התקשורת.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

חוק הצינון 1 - בשבוע בו דיברו רבים על ״חוק הצינון״, שכמעט ומנע מהעיתונאי ואיש התקשורת (לשעבר), יאיר לפיד את הכניסה לפוליטיקה, ובשבוע בו הודיע נועם שליט (״אבא של״) כי הוא נכנס לפוליטיקה, ויתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת הבאה, היו שהציעו להרחיב ולהחיל את חוק הצינון גם על הורים של שבויים, הורים של חטופים ששוחררו, או על החטופים עצמם. נקודה למחשבה (לועדת שמגר, שקבעה כללים למקרה של חטיפה נוספת ח״ו..).

חוק הצינון 2 - יום לאחר שלפיד הודיע על כניסתו לפוליטיקה, כבר קיבל שיעור מעשי, הקשור לתחום החדש בו בחר לעסוק. היה זה כאשר התקשורת כולה עסקה בהשפעת כניסתו לחיים הפוליטיים. לצורך כך התפרסו כתבי התקשורת בכנסת וראיינו מכל הבא ליד. לפיד היה כמובן הנושא המרכזי. או אז ארעה תקרית כוס המים, כאשר חה״כ מיכאלי מ״ישראל ביתנו״, שפכה כוס מים צוננים בפניו של מג׳אדלה מהעבודה. בבת אחת הוסטה תשומת הלב לארוע הזה. ומה עשו כתבי התקשורת? ניסו מיד לשייך את שפיכת המים, לכניסת לפיד לפוליטיקה. ״זו קבלת פנים רטובה שהכנסת מספקת לו״, שוררו הכתבים. ״האם הוא יהיה מוכן למים הצוננים של הפוליטיקה?״ המשיכו אחרים ותהו בעליזות. מה שברור הוא, שלפיד הצליח לעקוף גם את חוק הצינון (המעשי) נוסח מיכאלי.

פישר בשחקים - שר הביטחון ברק, יודע להפתיע ואת זה הוא הוכיח בעבר, גם בשטח הצבאי (במבצעים בסיירת) וגם בשטח הפוליטי, כאשר הכריז על פרישה מהעבודה והקמת סיעה נפרדת. תמיד הוא חושב כיצד לפגוע ב״אויב״ בדרכים מקוריות, ובכך לקדם את מטרותיו שלו. בימים אלו נאבק ברק מול חרב הקיצוצים, שגזר עליו שר האוצר שטייניץ. ומה עושה ברק כדי להפתיע את חברו לממשלה, מקדם ומקרב אליו מישהו בכיר אחר מהכלכלה הישראלית. מדובר בנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. במסגרת זו ערך ברק לפישר סיור יוצא דפן באמצעות מסוק בבסיס תל נוף של חיה״א ובאחד מבסיסי המודיעין החשובים. במשרד האוצר זועמים ואומרים כי הסיור נועד להשפיע על פישר, שילחץ על האוצר ועל ראה״מ למנוע את הקיצוץ הביטחוני. ״ברק מנסה להלך אימים באמצעות הפחדות וסיורים״, טוענים באוצר. ״הנגיד הוא איש רציני, שלא נתון לשום לחץ״ משיבים גורמי ביטחון. ״לא מדובר בהפחדות, אלא בעובדות״. לא נותר אלא להמתין להפתעות הבאות של ברק.

שיוויון מנדטים - סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, אינו פרשן פוליטי ולא מתיימר להיות כזה. אבל השבוע כאשר השתתף בכנס מטעם משרדו, סיפר את הסיפור הבא. ״כאשר החל גל ההסתה, וכאשר ראיתי שיושבת ראש קדימה שותפה בו, אמרתי לכל מי ששאל, שאם היא תמשיך בזה, היא תרד מכוחה ותגיע עד למספר המנדטים שיש ליהדות התורה. והנה סקר ׳גלובס׳ שפורסם השבוע, לאחר הצטרפות לפיד, מראה כי קדימה יורדת עד שבעה מנדטים ויהדות התורה מקבלת שבעה״. המעגל הושלם.

הענות מהירה - עקב עומס בתפילות בבית הכנסת של הכנסת, פנו חברי כנסת למנכ״ל בבקשה להרחיב את שטח בית הכנסת. בתגובה השיב מנכ״ל הכנסת כי יבדוק את העניין. לאחר שהעניין נמשך ונמשך, נמצא הפטנט כיצד לזרז את הטיפול בנושא. החכי״ם שבו ושיגרו מכתב בזה הלשון: ״בשל העומס הרב, גודשים המתפללים, אף את המבואה שלפני בית הכנסת, ובשל כך חסומה הכניסה לנשים לעזרת הנשים״. עד מהרה התקבלה התשובה: ״על מנת להקל את העומס בשעת התפילה בבית הכנסת, נקבע מניין מנחה נוסף בכל יום״. שעות המניינים הינם 12:30, 13:00, 13:30. עזרת הנשים פתוחה״. לא לוקחים סיכונים.

תקשורת ומשטרה - במשטרת לונדון מצאו שיטה כיצד למנוע מהשוטרים להדליף מידע לעיתונאים. מפקדי המשטרה שיגרו הוראה חדשה, לפיה נאסר על השוטרים לשתות עמם משקאות אלכוהולים גם אחרי שעות העבודה, ובכלל לא להתקרב אליהם. השוטרים גם התבקשו לנהל רישום מדוייק על שיחות שהם מקיימים עם עיתונאים במסגרת תפקידם. זאת לאחר מידע שנחקר ולפיו שילמו עיתונאים לשוטרים כדי לקבל מידע. האם ניתן יהיה לאמץ את ההוראות הללו גם במדינת ישראל? האם ניתן לעצור את ההדלפות של המשטרה לתקשורת? קשה להאמין, בפרט לאחר שהתברר כי התקשורת, היא זו שיכולה להוריד קצין ממועמדותו למפכ״ל המשטרה. ביחסים שבין התקשורת למשטרה, התקשורת במדינת ישראל גוברת. בבריטניה זה שונה.

״חמ״ל המאחזים״ - כך מכנים בצבא, את כל מה שסובב את פעילות הימין הקיצוני, המגייס מכל הבא לידי כדי למנוע פינוי מאחזים. מדובר בשרים, חברי כנסת, ראשי מועצות וגם קצינים וחיילים, שהזינו ביודעין (או שלא) את מערך המודיעין של פעילי הימין במסגרת חמ״ל המאחזים. בצבא הפיקו לקחים והחליטו לצמצם את מספר המעורבים בדרגי השטח בתכנון המבצע ובכוונות לבצע אותו, עד לרגע בו מתקבלת הפקודה לצאת לפעולה. זאת כדי למנוע דלף של מידע. עם זאת נמצא כי חלק מההדלפות הן תמימות: מישהו מספר למישהו שמעביר למישהו שמוצא בזה עניין משמעותי.