אזכרה לאבא ואני מרים אבן ועוד אבן ושם על אבני מצבתו.
הרבה המתנתי לשעה הזו. אני כמו שתי רכבות שדוהרות זו מול זו, רק את שריקתן החדה אני שומע.
שלום, שלום אבא. אני מהנהן לך שלום בראשי הפנימי.
בחוץ אי אפשר לראות עלי כלום, לא דמעה, לא כאב חיצוני.
פרקי-התהילים, איך לומר, אבא, הינם תחליף-דמעות בלבד לבכיי האמיתי. |