אני קמה מהמיטה. נו גאטס נו גלורי.

אני הולכת לעוף עכשיו שוב.

בחוץ שמש זוהרת מאירה על המפרץ, החורף מתחיל לסגת לאיטו, ומפנה מקום לשמיים מאירים.

אני יוצאת מדלת ביתי ומביטה על הרחוב הצר והנעים שלי. טום ווייטס מתנגן בראשי, מבשר שהגיע הזמן לאהוב. מזמזמת אותו אני מתחילה ללכת. ידיי בכיסי המעיל והכנפיים מקופלות בתוכו, מחממות את גופי.

אני הולכת והולכת ותווי הפסנתר מלווים אותי בדרכי. 

אני חושבת על איך שעפתי, מלאכית מפוג'מת, בשמיים הכחולים של חיפה, וראיתי את העננים מקרוב, את הציפורים נודדות. על איך שראיתי את מרגלות הכרמל.

אני מגיעה למרכז זיו וממשיכה ללכת, רואה בדרכי ילדים חוזרים מבית הספר, מוקדם בצהרי שישי שמשי, אנשים מטיילים עם כלביהם ברחובות. דתיים על אופניים. אני הולכת בתוכם ונעים לי.

אח"כ אני יורדת ועולה בחזרה למרכז חורב, לצידי רוממה הישנה מזכירה לי תקופת חיים נשכחת שלעולם אזכור. כל צעד מעביר בי זיכרון – פה באתי לבקר את מיכל, פה שתיתי קפה עם עופר, פה הייתי אוכלת עם אמא ואבא ומור בשבתות. דרך כאן היינו נוסעים לסבתא שלי כל סוף שבוע. פה גרתי עם בן דודי היקר. ומכאן הייתי יורדת לים בחלק הכי מפחיד בחיי.

אני ממשיכה ללכת לאט, צועדת בכביש פרויד והים נפרש מולי מואר. אני מחייכת אליו ומורידה את המעיל.

הכנפיים משתחררות ושמחות נותנות לאויר ללטף אותן. התחושה משחררת ואני כמעט אוטומטית מורה להן לעוף. יותר נכון, לרחף קלות. אני מתרוממת לאט ומכוונת לגובה נמוך, מידי פעם כפות רגלי נוגעות במדרכה. ככה אני מרחפפת לי.

אני חושבת שאני צריכה לנקות את הבית. לסדר את הדפים הזרוקים. אני צריכה להסתפר. שבוע הבא אני בהחלט ארשם לחדר כושר. אני חושבת על הילדים המטופלים שלי. אני חושבת על המדריכות. אני חושבת על סיפור שהתחלתי לכתוב.

בלי לשים לב, הגעתי למטה, אל חוף הים. אני קונה לי שייק תות ומתיישבת בקאמל, על החוף. 

ציפור קטנה מחפשת פירורים לידי. היי בייבי, אני מברכת אותה. היי אחות, היא מחזירה.

נחמד, עכשיו אני גם מדברת עם בעלי חיים.

עם הכלב זה לא הולך. הוא סתם מקשקש בזנב, מרחרח אותי קצת והולך לו. זקן שזוף ומקומט יושב בכיסא לפני. שתי בחורות בצד. זוג בצד אחר. אני יושבת ומסתכלת על הים והעיניים שלי נרטבות.

אני רוצה לדעת מה יהיה. אני רוצה לדעת שיקבלו אותי עם הכנפיים החדשות שלי. אני רוצה שדרור המכונף יהיה פה, עכשיו. אני רוצה להתחבק.

אני רוצה סיגריה.

שרשרת סיגריות חולפת במחשבותי. הסיגריה הראשונה עם אחותי בגיל שבע עשרה. הסיגריות שהתחלתי לעשן באופן קבוע יותר בצבא, עשרות סיגריות כשלמדתי למבחנים, סיגריות עם אביגיל במיידלר'ס, סיגריות באמצע שיעור עם גילי. מאות סיגריות לאורכם ולרוחבם של נופי דרום אמריקה הפראיים עם שילה היקרה. הסיגריה שעישנתי בפרידה מדניאל, כאן בקאמל. הסיגריה של אחרי עם ג'ימי. סיגריות בשש בבוקר. סיגריה באוטו אחרי העבודה. סיגריות הבדידות מול המחשב. והסיגריות של הים.

משהו הולך לקרות.