עובדה. הבוקר פרסם עיתונאי ב-"הארץ" בשם "גורמים שהיו מעורבים בניהול 4 העתירות נגד חוק האזרחות", שנשיאת בית המשפט העליון לא באמת רצתה לבטל את החוק. וזאת למרות שהייתה בדעת מיעוט מול רוב השופטים שהתנגדו לביטול החוק. וההוכחה לכך שמביאים אוטם "מעורבים" עלומי שם: "מדוע לא האיצה בייניש בשופטים להשלים את כתיבת פסק הדין מהר כדי שלא תידרש להחליף את פרוקצ'יה בהרכב?" כי פרוקצ'יה הייתה ידועה כמתנגדת לחוק ואילו כל 11 שופטי העליון היו מזדרזים לכתוב את פסקי הדין שלהם ההצבעה הייתה 6 בעד ביטול החוק ו-5 נגד ביטולו והחוק היה מבוטל. אבל -לזות שפתיים מרומזת בעובי של פיל - מאחר ובייניש "לא האיצה" אז הגיע זמנה של פרוקצ'יה לפרוש ובייניש מינתה במקומה את מי שחשבה כי הוא יתמוך בקיום החוק - "השופט הדתי הנדל". ובגששית ברורה יותר: אתה הבנת את זה ברוך? שופט דתי ברור שיתמוך בחוק וכך יכלה נשיאת העליון גם להצביע בעד ביטול החוק וגם להבטיח שהוא לא יבוטל. ומאליו יובן מהו האדם שעושה מעשה כזה. האם מישהו יצליח לתאר בצורה מדויקת יותר את המושגים "לזות שפתיים", "דיבה" או "הכפשה" מאשר מה שאמרו לעיתונאי "הארץ" אותם "גורמים שהיו מעורבים בניהול 4 העתירות נגד החוק"?

ידוע זה כבר שעיתונאי אינו מוסר את מקורותיו למרות שאפשר לחייבו לכך על פי החוק הקיים. זו הסיבה שהעיתונאי אורי בלאו מ-"הארץ" ברח לאנגליה כדי לא להגיע למצב שיוכרח לגלות את מקורותיו בפרשת ענת קם. ואותם "גורמים" או "משפטנים" כפי שהם מכונים בכותרת הידיעה, די בטוחים שמערכת אכיפת החוק לא תתבע את עלבונה של דורית בייניש שהוכפשה על ידם על סמך.... על סמך מה בעצם? על סמך ניחוש על מה שהיא חשבה בעת נתינת פסק הדין כתשובה לעתירה נגד חוק האזרחות.

וגם אני האהבל יכול לנחש מי הם אותם "גורמים" או "משפטנים" המחפשים זה שנתיים וקצת יותר כיצד לסרס את בית המשפט העליון מכוחו להגן על המדינה מפני הזוממים לבטל את חירויות הפרט ולהנהיג כאן מדינת הלכה על פי המודל האיראני משאת נפשם ומי העומד בראשם. כאמור, אני מנחש, אך לא אפרש כאן את ניחושי. כי חירויות הפרט בישראל לא מובטחות עוד ועלול להגיע לכאן צ'יק-צ'אק היום בו אזרחים ייענשו על מחשבותיהם וגם חוקים עלולים לחול רטרואקטיבית בהינף קולמוס של שר משפטים כלשהו הנאמן לאדונו.