אין מה לעשות, תהיה חייב לעבור את השלבים הבאים: 1. שלב הבוסר: אומרים לך שאתה כותב יפה, חלק שואלים אותך 'מתי יוצא הספר?' ואתה יודע שהגיע הזמן לאוורר את המגירה ולהתחיל לבקוע מביצת האנונימיות. 2. הקמת הבלוג: אתה נמצא בשלב הדילמות. בין הדילמות תוכל למצוא שאלות קיומיות כ'מה יש לי לכתוב כל יום בבלוג?' או '...ואם יגמרו לי נושאי הכתיבה?" אבל אתה עושה את זה ומגלה מהר מאוד שלא רק שיש לך על מה לכתוב, לרבות גביע הקוטג' ונייר הטואלט הריחני שהשקעת בו בסופר, אתה אפילו לא מסוגל לסתום למקלדת שלך את הפה. 3. שלב ההתמכרות: זה השלב בו כאשר אין לך נושאים לכתיבה, אתה יורד לרזולוציות של כתיבה על המון כלום ולו רק כדי לחוות כוכבית ירקרקה של אוהדים או תגובה חיוורת שמעידה על חוסר קריאה ממשית. לדוגמא: אתה כתבת שיש לך תחושה שאתה עומד לחטוף אירוע לבבי ובין התגובות יש גם את אלו: "שבת שלום ותבואו לקרוא אותי בכתובת המצורפת" כי אתה מבין? גם בצד השני יושב בלוגר כוסס ציפורניים שעשוי לקבל אירוע לבבי אם לא יבואו לפקוד את המגירה הוירטואלית שלו...אבל הי, אתה מכור מבלי שידעת שהגעת לשלב הזה, אתה עדיין אומר לכולם שאתה יכול להפסיק מתי שבא לך, אבל ברור לך שאם תמשיך כך יצטרכו להוסיף לרפרטואר הלאומי גם 'יום ללא פוסט'. 4.שלב הפיכת ההמון למיעוט איכותי: זה השלב המתקדם ביותר מבחינה אבולוציונית. אתה כבר ממש לא עסוק בלכתוב כדי לשמוע את ה'וואהו', אתה אפיל לא זקוק ללשגר את הרשומה בתפוצת נאטו, אתה כותב כדי לפרוק, אתה כותב כי בא לך, אתה כותב כי...אם בשלב הקודם כתבת כדי שכולם יגיבו, כעת אתה כותב כדי שרק הם שלא מתפנקסים בסגנון 'תבוא אלי אבוא אליך' יגיעו ויגיבו או יככבו מדם ליבם, כי אכפת להם. אם צלחת עד השלב הרביעי, דע לך שאתה בלוגר אמיתי, גם במובן האותנטי, אתה לא עסוק עוד במאניירות של להרשים ולהראות טוב, אתה גם לא צריך לכתוב מניפסטים, מספיקה רשימת קניות צנועה, אתה אתה, אתה בעיקר לומד דבר אחד שלא למדת בשלבים שקדמו לזה: אתה לומד להיות כנה עם עצמך ומצד שני להיות מספיק אמיץ כדי לשתף בזה גם אחרים ...גם אם ממזמן כבר אינך 'רווח על הכלל'.
מזגז בין השלבים? כן, נראה לי הגיוני שכמה שתחשוב שאתה כבר שם, ממש כמוני תייחל לתשואות. איפה אתה נמצא??? איפה אני? |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מי הסמיך אותך לקבוע מי ומתי הבלוג שלי נחשב לבלוג אמיתי ?.
לא ברצינות כמובן :), רק מנסה להציע קטגוריה של מגיבים... ומה עם השלב שבו התגובות מפסיקות להיות מחמאות?. או שאין שלב כזה?
תודה רבה אביג על התשבוחת
כנראה שכתוב טוב פשוט כי בא לי לכתוב:)
סוף שבוע נעים
גלית
זה, תמיד!
חשבתי על כוכבים
שלא ניתן לספור אותם
שכל אחד מהם עומד בפני עצמו
אתה פשוט נהדר, אל תהיה לי נעדר.
גם אני פליטת תפוז.
באתי להציק גם כאן כמוך
ואתה משולל יכולת כתיבה כמעט כמוני
ובבקשה אל תגדף כאן ותקרא לי מושלמת, עד כאן:)
אני עשויה להתחיל לשעמם אפילו את עצמי אם כך תעשה.
תודה רבה גם על כוס הקפה המעוטר זה אוסיף לו ארומה
גלית
בחיי שיכולתי אפי לחתום על כל מילה בבליל הכתיבה האסוטציאטיבית שלך.
נורא אהבתי את ההד שהשארת מאחוריך.
הכי אהבתי את חוסר הביטחון עליו הצהרת שבא עם נגיעה של הצטנעות באשר לכישוריך, כאצל מרבית האנשים בעלי כישורים שעברו ממזמן את סף הממוצע.
קיצר אתה מוזמן להצטרף יש לנו אותה תסמונת...איפה הייתי?
ברור שביקרתי אצלך
דווקא יותר חיפשתי כישרון מאשר יופי וראה זה פלא - מ צ א ת י
תגיד שאני ביניהם, תגיד, מה כ'פת לך בלוקר יקר?:)
לפחות זה מגיע לך
אני בטוח לא בלוגר...
http://cafe.themarker.com/post/2051152/
חוסך שבטו , שונא
אני דיברתי על הכוכבים הלבנים
הירוקים סתם מחמיצים.
את משתמשת בכוכבים ממותגים?
וואהו הכה את המומחה?
בחיי שאין לי שמץ
רק שאני על הכוכבים די וויתרתי
הם בדרך כלל משקפים עצלנות נוסח: טוב נו, דע לך שביקרתי
למרות שאצלי זה אחרת, אצלי כל כוכב מלמיליאן
בוקר טוב מאיה:)
חחחחאני מצטערת לשמוע
זה מסביר גם את הקפיצה כאן לשלב הראשון
כאלו כל השרוטים לא חושבים המון, פשוט קופצים
שכחו לקשור אותי
בטח קפצת בנג', קפצת בסגנון באנג'י
מגירות על גלגלים:))
מה פתאום נגמר ארמנד...גם לא מתחיל, ככה שלב ביניים
הכל נגמר רק כשזה נגמר
אבל מה כפת לי , אני לוקחת איתי היום את העובדה שאיכפת לך
היתר? למי אכפת:)
ארמנד את השיר הזה אני מקדישה לך כתשובה לשיר שלך...והוא של מישהו שאני כל כך אוהבת
לא נגמר עד שנגמר!
או עד שנגמר ה'דופק'
.
גלית... רק אל תגידי לי שזה נגמר !!!
הרי זה רק מתחיל...
(:
איציק, כמו שאמרתי, רובנו מדשדשים בין האחרון לקודמו, פשוט כי זה אנושי לרצות התייחסות. אילו היינו רוצים חשאיות היינו נשארים במגירה/בארון ובשאר הרהיטים:)) תודה ששיתפת אותי
חיוך
זה מצויין
חוזר אליך:-)