אין מה לעשות, תהיה חייב לעבור את השלבים הבאים: 1. שלב הבוסר: אומרים לך שאתה כותב יפה, חלק שואלים אותך 'מתי יוצא הספר?' ואתה יודע שהגיע הזמן לאוורר את המגירה ולהתחיל לבקוע מביצת האנונימיות. 2. הקמת הבלוג: אתה נמצא בשלב הדילמות. בין הדילמות תוכל למצוא שאלות קיומיות כ'מה יש לי לכתוב כל יום בבלוג?' או '...ואם יגמרו לי נושאי הכתיבה?" אבל אתה עושה את זה ומגלה מהר מאוד שלא רק שיש לך על מה לכתוב, לרבות גביע הקוטג' ונייר הטואלט הריחני שהשקעת בו בסופר, אתה אפילו לא מסוגל לסתום למקלדת שלך את הפה. 3. שלב ההתמכרות: זה השלב בו כאשר אין לך נושאים לכתיבה, אתה יורד לרזולוציות של כתיבה על המון כלום ולו רק כדי לחוות כוכבית ירקרקה של אוהדים או תגובה חיוורת שמעידה על חוסר קריאה ממשית. לדוגמא: אתה כתבת שיש לך תחושה שאתה עומד לחטוף אירוע לבבי ובין התגובות יש גם את אלו: "שבת שלום ותבואו לקרוא אותי בכתובת המצורפת" כי אתה מבין? גם בצד השני יושב בלוגר כוסס ציפורניים שעשוי לקבל אירוע לבבי אם לא יבואו לפקוד את המגירה הוירטואלית שלו...אבל הי, אתה מכור מבלי שידעת שהגעת לשלב הזה, אתה עדיין אומר לכולם שאתה יכול להפסיק מתי שבא לך, אבל ברור לך שאם תמשיך כך יצטרכו להוסיף לרפרטואר הלאומי גם 'יום ללא פוסט'. 4.שלב הפיכת ההמון למיעוט איכותי: זה השלב המתקדם ביותר מבחינה אבולוציונית. אתה כבר ממש לא עסוק בלכתוב כדי לשמוע את ה'וואהו', אתה אפיל לא זקוק ללשגר את הרשומה בתפוצת נאטו, אתה כותב כדי לפרוק, אתה כותב כי בא לך, אתה כותב כי...אם בשלב הקודם כתבת כדי שכולם יגיבו, כעת אתה כותב כדי שרק הם שלא מתפנקסים בסגנון 'תבוא אלי אבוא אליך' יגיעו ויגיבו או יככבו מדם ליבם, כי אכפת להם. אם צלחת עד השלב הרביעי, דע לך שאתה בלוגר אמיתי, גם במובן האותנטי, אתה לא עסוק עוד במאניירות של להרשים ולהראות טוב, אתה גם לא צריך לכתוב מניפסטים, מספיקה רשימת קניות צנועה, אתה אתה, אתה בעיקר לומד דבר אחד שלא למדת בשלבים שקדמו לזה: אתה לומד להיות כנה עם עצמך ומצד שני להיות מספיק אמיץ כדי לשתף בזה גם אחרים ...גם אם ממזמן כבר אינך 'רווח על הכלל'.
מזגז בין השלבים? כן, נראה לי הגיוני שכמה שתחשוב שאתה כבר שם, ממש כמוני תייחל לתשואות. איפה אתה נמצא??? איפה אני? |