הרהורים ארכיטקטוניים על "אהבתה של תרזה דימון" בעקבות הדיון בבג"צ בחוק האזרחות.

מחלוני וגם מחלונך 
אותו הגן נשקף, אותו הנוף, 
ויום תמים מותר לי לאהוב 
את הדברים אשר ליטפה עינך. 

לאה גולדברג, מתוך "אהבתה של תרזה דימון"

נשאלת השאלה: למה התכוונה המשוררת ב"מחלוני וגם מחלונך". האם שני החלונות היו באותו המבנה? ואם היו באותו המבנה, איפה ממוקם המבנה? כי לא דין מבנה במגרון כדין מבנה באל בירה, או אפילו בלקיה. ואם שני החלונות הם לא באותו המבנה, הרי שראוי שניתן את הדעת האם שני החלונות פנו איש לכיוון רעהו, משקיפים האחד על האחר, או שמא שניהם השקיפו לאותו כיוון?

תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בשורה הבאה: "אותו הגן נשקף, אותו הנוף". או שמא אין זו תשובה ברורה. כי אם אותו הגן נשקף, הרי שהחלונות פנו והשקיפו איש אל רעהו, בוהים באותה הגינה בין שני בלוקים בירוחם. אבל אם אותו הנוף, אזי יתכן שנוף קדומים נפרש לרגלי החלונות וכל המסתכל דרכם נפעם נוכח חלקת אלוהים הקטנה.

ברם, אה-הא! ונאמר שוב: אה-הא! כי "ויום תמים מותר לי לאהוב". לא כל כך מהר חביבתי. לאהוב את מי? את מי בדיוק את רוצה לאהוב, ועוד יום שלם? את זה שמציץ לך בחלון כשאת מתפשטת? שהרי כבר אמרנו לעיל, שהחלונות בפירוש יכולים לפנות חלון כלפי רעהו. וחוץ מזה, אם המבנה הוא במגרון, אזי זה שמציץ לך בחלון יכול להיות מאל בירה, רחמנא ליצלן.

אבל כאן נותנת לנו המשוררת תשובה ברורה: "את הדברים אשר ליטפה עינך". עכשיו הכל ברור. כי אם ליטפה עינו את גופה העירום דרך החלון הפתוח שנשקף לחלון האחר, אזי לא ברורה הקביעה של "יום תמים" בשורה הקודמת. כי עם כל הכבוד, רק אריות עושים אהבה יום שלם. לכן ברור שעינו חמדה את נוף הקדומים של חלקת אלוהים הקטנה.

ואם עינו חמדה את נוף הקדומים של חלקת אלוהים הקטנה, אזי ברור שהוא עובד עליך, והוא לא באמת רוצה להתחתן איתך. ואין ספק שהוא חותר במסתרים וחורש מזימות אפילות. וחוץ מזה, איך את בכלל חושבת על מישהו מאל בירה?!