רגע דומיה מול הלב הפרוע שוצף הוא כמו מזג האויר הסוער מעבר לחלון יורדות טיפות טובות של גשם והרוחות השורקות מספרות סיפור של אישה בסופשבוע שהוא שלה ואיתה ומעיינים שרק לא מזמן התעוררו לא כהרגלה לפול מהמיטה בשעות מוקדמות מושכת את הזמן כך לאיטה... יום שישי כאן מנוחה בעיקר לעצמה, ככה מכל מראות השבוע נוברת במילים רקומות ככה ביופי מדהים ששלח לה איש מעבר לעיר שבה היא רוחשת ככה האישה נושמת אויר פסגות מקריאת שורות מיטיבות ומפשפשת בזכרונה הכיצד זה נרקם לו סיפור לא אין בה ציפיות ממנו, ובהסתר חשה היא שהוא לא הוא שצפוי לה לרגשה ולחייך בה את פעימות ליבו הנושמות וכסותה לה צומחת מאותו מקום בו ניגנו לה כינורות הלב את ניגונם מלא ההשראה מייחלת היא ומצפה לאיש שיביא אותה להכרות עם האהבה הזאת שבאה מתוכה ומנגנת הרמוניה מדהימה בשורות הלב החכם ששבע מצבעים לא לו וידע את נפשו הנמלטת מסבך ויודע הלב שהוא משייט לו בדמה ונושם לה מחשבתו והיא לו מחכה ומבט נוגה לה בעינה... |