לפני שנים רבות, איני זוכר כמה, רק זוכר שזה היה לפני מלחמת ששת הימים, בישראל הקטנה והתמימה, בשירות מילואים כלשהו. היינו חבורה מלוכדת של מילואימניקים ששמחים להיפגש ולהזיע בג'בלאות. ערב אחד התאספנו באחד האוהלים, שתינו קפה בוץ ודברנו "על המצב". שיחות שגורות של ישראלים מאז ומעולם. כרגיל, נאמרו המון קלישאות, החברה נכנסו האחד לתוך דבריו של האחר, דברנו כולנו יחד. לפתע מישהו אמר משהו שהשתיק בבת אחת את כולנו והשיחה הישראלית הרועשת, הווכחנית והעליזה הפכה והעליזה הפכה באבחה אחת לדממה מעיקה.

וזה מה שאני זוכר מדבריו של אחד החברה שנחרתו בזיכרוני: "כור ההיתוך של בן גוריון זה שטויות. סיסמא ריקה. אין כאן שום כור היתוך, להפך - רק ערב רב של עדות שלא סובלות האחת את השנייה. המרוקאים שונאים את התימנים ואת האשכנזים ולהפך, התוניסאים שונאים את האלג'יראים ואת האשכנזים ולהפך. אבל שימו לב, כל המזרחים שונאים את האשכנזים ולהפך. האשכנזים שונאים ביניהם כמו למשל הפולנים ששונאים את הרומנים. והאשכנזים שונאים את כל המזרחיים וקוראים להם בלעג "אחינו השחורים" כמו שהמזרחיים קוראים לכל האשכנזים "ווזווזים". אין שום כור היתוך, רק שנאה בין עדתית שקטה מתחת לפני הקרקע. מה שמחזיק אותנו זה הטמטום של הערבים. אם הערבים היו חכמים היו עושים אתנו "שלום אקספרס". אחרי חצי שנה של שלום השנאה הבין עדתית בינינו תחסל את מדינת ישראל מבלי שהערבים יזיזו אצבע. אבל מה, הערבים טיפשים ולא מסוגלים להבין שהעדות של היהודים שנקבצו כאן יחד בכורח המציאות כל כך שונות זו מזו, כמו עמים שונים ולכן לא מסוגלים לחיות יחד באותה מדינה ללא שנאה בין עדתית. רק התוקפנות של הערבים מחזיקות אותנו יחד בגלל יצר הקיום".

את הדממה שהשתררה קרעה אנחתו של אחד החבר'ה שצעק: יאללה חבר'ה בואו נלך לישון מחר יש קריעת תחת". היו כמה צחקוקים והתפזרנו אל שקי השינה. איש איש והרהוריו.

את זיכרון אותה השיחה במילואים לפני עידן עידנים החזיר לתודעתי שלמה מעוז, שאמר שלשום בכנס כלשהו בערך את אותם הדברים שאמר חברי למילואים שאת שמו כבר שכחתי ופוטר מיד ממקום עבודתו באחת מחברות הברוקרים. שלמה מעוז הוא כלכלן בדרגת פרופסור, אדם שהוא הכול חוץ מאשר אדם מקופח. השנאה שלו כלפי האשכנזים אחרי 63 שנות מדינת ישראל היא לא פחותה מאשר השנאה של האשכנזים כלפי המזרחיים. רק האשכנזים מצליחים להסוותה טוב יותר.

ככלל, החברה הישראלית מורכבת מאוכלוסיות העוינות זו לזו. את שתי קצותיה אפשר להגדיר כך: קצה אחד הוא - ערבי או יהודי, דתי, עני מבחירה; ואילו הקצה הרחוק ביותר והמנוגד לו הוא - ערבי או יהודי, עשיר מירושה או עסקים - וכל החלופות האפשריות בין שתי קצוות אלה, כאשר כל חלופה לא סובלת את יתר החלופות את יתר החלופות. ובתוך החלופה עצמה קיימות שנאות, למשל ההומו שונא את הסטרייט ולהפך. השנאות בתוך החברה הישראלית קיימות וחזקות ביותר אבל מוסתרות בקנאות כי קיומנו מאוים. תחשבו מה שקרה בעבר לאלוף במילואים אורי אור, שאמר משהו על המרוקאים ונעלם מיד מהפוליטיקי כאיל בלעה אותו האדמה.

אין ולא הייתה מעולם כל לכידות וערבות עדתית, פרט לנושא הביטחון, בחברה הישראלית. השד העדתי חי ובועט ועלול לבעוט את כולנו אם לא נתעשת. אבל אם לא התעשתנו מזה 63 שנים, הסיכוי לכך שנתעשת אי-פעם שואף לאפס. רק שנאת הערבים כלפינו מחזיקה אותנו יחד בשירות המילואים דור אחרי דור.

אגב, את שלמה מעוז פיטרו אנשים שלא אוהבים לשמוע את האמת. כי יש אנשים שהאמת הצרופה מפריעה להם לחיות בהכחשה שמביאה לרוגע מזויף.