הנה אני באה!
רשימות של ירושלמית בגוש דן
פוסטים אחרונים
- גנן 13/1/19
- כתוב בטלפון בחדר האטום 5/12/18
- תחביבים 28/6/18
- דרדסבא, זה עוד רחוק? 4/6/18
- Candy Crush 8/4/18
- Spring journey 24/3/18
ארכיון
על זוגיות כפח אשפה למחשבות יומיומיות
באיזשהו שלב הגעתי למסקנה שהתפקיד היחיד שהוא באמת ייחודי לבן/בת הזוג בחיינו הוא האפשרות לשתף אותו בכל מה שעובר עלינו, ואני לא מתכוונת דווקא לסודות הכי כמוסים או למחשבות האפלות. להיפך. אני מתכוונת לאסאמאסים בסגנון: "סססאמק, אני מחכה כבר רבע שעה לאוטובוס וקר לי!" או "אני כבר מתה לעוף הביתה!..." בפעם המיליון ואחת. או סיפורים משעממים מהעבודה. או הגיגים שחולפים בראש ולא מתגבשים לשום דבר ממוקד. או התלבטויות בסגנון: "הממ... מה בא לי לאכול עכשיו? ביצה? אבל אכלתי ביצה בבוקר. המממ... מה אתה אומר?". לא משהו שאנחנו מטרידים בו אחרים, לפחות לא על בסיס קבוע, ובצדק. אנחנו רוצים שהם יישארו חברים שלנו. אבל בן הזוג סופג את כל הדברים ואפילו משחרר איזו תגובה אמפטית (בתחילת הקשר). תכל'ס, לכל הדברים האחרים שנתפסים כחשובים בזוגיות יש ספקים הולמים אחרים. שיתוף ותמיכה אפשר לקבל מחברות. סקס אפשר למצוא בשלל סוגי יחסים אחרים. רווחה כלכלית יכולה להיות סיבה טובה לאיגום משאבים זוגי, אבל אפשר, תיאורטית, להגיע אליה עצמאית, או לרשת אותה, או לזכות בלוטו. כן, יש מענה גם לחיבוק, ובוודאי לריגושים. (ואל תדברו איתי על זמינות. כל מי שהיה מספיק זמן במערכת יחסים יודע שהדברים האלה לא תמיד זמינים גם שם) אז נשאר זה. פח האשפה. בור הספיגה. ואני לא יכולה שלא לתהות, האם החיים ללא פח אשפה צמוד, מחייבים אותך לחיות נקי יותר. האם חוסר האפשרות לשחרר כל קיטוּר לאויר בקול רם עשוי בסופו של דבר להפוך אותך לפחות קוּטֵר. האם כשאין הד לדברי ההבל שלך, אולי יש סיכוי שתנסה לייצר משהו שאינו דבר הבל, או שתִתיַפּה לך בקצת שתיקה. אז באמת; בשביל זה? בשביל זה לטרוח? או כפי שהיטיבה להביע המשוררת החביבה עלי: וזהו? רק זה? כי מדובר בטרחה לא מעטה, אחרי הכל, הכוללת, לפי עקרון ההדדיות, גם את תפקודך עצמך כפח אשפה. במוחי עולים דימויים חולניים של כלים שלובים מלאים בחרא. ואולי פח האשפה הוא דווקא תפקיד חשוב שאין לזלזל בו. זה הגיוני, שאנשים זקוקים לניקוז. היעדרו עשוי אולי לגרום הצטברות אשפה ועצירות. תראו אותי. כמה שעות שתיקה וכמות המחשבות הלא-גמורות שרצה לי בראש ולא מוצאת פורקן כבר גורמת לי בחילה. אני מתפתלת סביב עצמי ויוצרת מערבולת שמזמינה אל עצמה עוד ועוד אשפה, ומהסוג המסריח. ועדיין, האם באמת זה צורך כה חזק וחשוב? כשהמערבולת נהיית בלתי נסבלת אני עולה מולו בצ'ט, אפילו שהוא כבר לא בעמדת פח האשפה, ואחרי כמה חילופי מילים, תחילתו של שחרור הסחרור, הוא כותב לי: "מותק..." והדמעות מתחילות לזלוג בשצף בלי שום אזהרה. אני תוהה למה, והוא אומר שאולי משהו חסר. אבל זה? זה מה שחסר? מה אני יודעת. אולי. אולי בלי פח אשפה אנשים מתחילים להסריח. my substitute for love |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אם רק היו לי.
זה מסדר בערך יום אחד, שאינו יום ראשון. תארגן גם חברים.
דווקא מעניין
אם קיים מישהו שמוכן להיות רק פח אשפה.
אלא אם הוא נולד כפח אשפה
ולא יכול להיות משהו אחר.
דבריי הוצאו מהקשרם!
התכוונתי לזה אין א גוד וואי. הנה דוגמא טובה שמצאתי איפושהו:
"...ואולי פח האשפה הוא דווקא תפקיד חשוב שאין לזלזל בו. זה הגיוני, שאנשים זקוקים לניקוז. היעדרו עשוי אולי לגרום הצטברות אשפה ועצירות."
בקריאה חוזרת, גם אני לא.
חחחח,
לא הבנתי
כשדברים כאלה נאמרים מפי אנשים נשואים, אני לא יודעת אם לשמוח (כי נעים להיות ממש צודקת) או להצטער (כי וואלה, אני כנראה ממש צודקת)
נהדר, ומדויק להפליא.
רד מאג! OMG, איך לעזאזל הדבר הזה נכנס הביתה?!
אסלה זה צורך קיומי
אסלתי ואני צמודים
לפחות פעם אחת ביום
מעביר לה את תכולתי
הגידו לי, היש אחת נוספת
המוכנה לשאת אותי כך
הבנתי. בעצם אתה יורד עלי, ואומר לי שבמקום ליצור מערבולת ואח"כ לטרוח לכתוב פוסט, הייתי צריכה פשוט להציף לך את הפיד בשיטתיות. אקח לתשומת לבי.
משום מה חשבתי שזה המרק שיעלה לך :)
סוג של,,, וגם חנויות מותר לרענן כשמפסיקים לחייך אלייך בקופה.
אל תילחצי, אחותי. רק התחליף לפח האשפה. (ואני קטנונית גם בקיץ).
מרק חבלים?
הזוגיות כ one stop shop? נניח שזה אפשרי. אז אם כך זה רק עניין של נוחות. ואז נשאלת השאלה אם הנוחות מתקזזת עם אי הנוחות...
יכולתי למצוא איזה דימוי אחד או שלושה אחרים, מרק למשל ;-)
אבל כן, אפשר למצוא להכל תחליפים ועדיין, זה יותר נעים למצוא את מרבית הצרכים מסופקים באחד.
נראה לי שאת מתכוונת לאמפטיה :)
שבוע נעים שיבוא