מן המפורסמות הוא כי יחסי הכוחות בין הבנקים לבין לקוחותיהם אינם שווים, והם מוטים בצורה ברורה ומשמעותית לכיוונו של הבנק. חוסר האיזון המתואר, מודגש ביתר שאת על-ידי מספר גורמים המתווספים לעובדה הבסיסית, של מתן שירות לפרט אחד ויחיד על-ידי גוף גדול וחזק, דבר המביא בהכרח ליחולת הבנק לכפות על הלקוחות להתקשר בחוזים המוכתבים על-ידו, הכוללים בחובם תנאים שפעמים רבות אינם עולים בקנה אחד עם רצונו של הלקוח, או אפילו אינם כלל בידיעתו.
כוחו הרב של הבנק נובע גם מהמעמד ה"מעין מונופוליסטי" המוקנה לו, ומכך, שלרשות הבנק עומד מידע רב שכלל אינו נגיש ללקוח. כן, הלקוחות מסתמכים במידה רבה על הבנק ופיקיו, נותנים אמון באופן עבודת הבנק, יכולותיו ווכישוריהם של פקידיו, ואינם בוחנים בהקפדה את פעולותיו הן בשל האמון המתואר, הן בשל חוסר יכולתם ואולי אף רצונם להבין את הפרטים הטכניים הרבים, ואולי גם מתוך תחושה כי "אין מה לעשות" כנגד הבנקים, וגם אם חלק מפעולותיהם אינן תקינות עד תום, הרי שללקוח הקטן אין די כלים בכדי להתמודד מולם.
וכך נקבע בעניין זה בפסק-הדין של בית-הדין לחוזים אחידים:
"קו אופי עיקרי של החוזה, כפי שכבר צויין לעיל, הוא שמדובר במצרך חיוני שכמעטכל פרט בחברה המודרנית חייב להיזקק לו לשם הניהול השוטף והיום יומי של חייו. מבחינה זה, בנק לאומי, ככל הבנקים האחרים, הוא גוף הספק שירות חיוני לציבור, מה שמחיל עליו, ביחסים עם לקוחותיו, אמות מידה מחמירות מאלה החלות על ספק רגיל.
יחסי הכוחות בין הבנק לבין לקוחותיו אינם שווים. הבנק נהנה מעדיפות ברורה על פני הלקוחות. זאת, הן מבחינת המידע העומד לרשות הבנק, שפעמים רבות אינו עומד לרשות הלקוח, הן מבחינת נגישותו של הבנק לאמצעים רבים ויעילים בעזרתם הוא יכול הלפחית מרמת הסיכון העסקי לה הוא חשוף במהלך עסקיו, אשר אינם עומדים, בדרך-כלל, לרשות לקוחותיו.
הדברים דלעיל נכונים לגבי כלל לקוחותיו של הבנק, אך הם יפים במיוחד לגבי הלקוחות הצרכניים, שהם רוב הלקוחות העושים שימוש בחשבון הע"ש, שמידת התחכום שלהם נמוכה מזו של לקוחות מסחריים, ויכולתם לעמוד באופן מדויק על פרטי החובות והזכויות שלהם במסגרת החוזה מועטה יחסית. זאת, שעה שבידי הבנק קיימים אמצעים רבים ויעילים לצמצום נזקיו, לעומת מיעוט האמצעים שבידי הלקוח.
בנסיבות אלה, קיימת מצד הלקוחות רמת הסתמכות גבוהה ביחסיהם עם הבנק, כאשר הלקוחות נוהגים לתת אמון בכישוריו של הבנק ובאמצעים הטכניים העומדים לרשותו, ובמקרים רבים אינם בודקים בעין בוחנת את פעולות הבנק ואינם מקיימים על פעולותין פיקוח ממשי (ראה ו' לוסטהויז ט' שפניץ חוזים אחידים, נבו תשנ"ד (להלן : לוסטהויז ושפניץ ))."
כאמור, הבנק הוא הגוף המוסמך להקצות אשראי לציבור הרחב, דבר המקנה לו כוח רב בו ניתן לעשות שימוש לרעה ובמיוחד לאור העובדה כי כפי שנאמר בפסק-דין מנצור : "יחסי הבנקים והלקוח הנם יחסי תלות של הלקוח בבנק." |