מערכת היחסים בין הבנק ללקוח הינה בבסיסה מערכת של קשר חוזי, ובשל כך חלים עליה בראש ובראשונה דיני החוזים. יש לציין, כי החוזה בין הבנק ללקוח הינו "חוזה יחס", כלומר: חוזה הבא להסדיר מערכת יחסים ארוכה ומורכבת. בצד דיני החוזים (במובן הרחב) חלים על מערכת יחסים זו גם כלל חוקי הבנקאות, מגוון חוקים ספציפיים כגון חוק הריבית, וחוק הערבות (תיקון), לבנק "יחסי שכנות" עם לקוחו ולכן על פי פקודת הנזיקין, חלה עליו חובת הזהירות בכל הקשור ליחסיו עם הלקוח, ובנוסף הטילה הפסיקה על הבנקים חובות נוספות כגון חובת האמון וחובות נוספות שמקורן במשפט הציבורי.

בפרשת דאטא סיסטמס מסכם בית המשפט חלק ממערכות דינים אלו, וקובע כך:

" המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ולקוח, מורכבת מפסיפס של נורמות משפטיות, שבעיקרן הן בעלות אופי חוזי. בבסיס יחסים אלה עומדים התנאים וההסכמות שגיבשו הצדדים לצורך הסדרת יחסיהם. אולם ההסדרים החוזיים אינם חזות הכל, הואיל והבנקים כפופים לחובות נוספות שבעיקרן שאובות הן מחוק הבנקאות (שירות ללקוח).
בנוסף אלה, חלות על הבנק חובות שמקורן בדיני הנזיקין (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ- סניף בורסת היהלומים ואח' : ע"א 6899/97 פניה פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל ואח' : ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט (369). עיקרן של חובות אלו הוא בדרישות מוגברות של תום לב וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו, ובאשר להיקפן וביטוין המעשי של אותן חובות, כל נקבעים על פי נסיבותיו של כל מקרה ( ראו ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח' פ"ד מ"ח (2) 573: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' : ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חב' אליהו גרציאני (1998) בע"מ ואח' פ"ד נד (2) 145.

יש להדגיש, כי בצד חובת תום- הלב של הבנק כלפי לקוחותיו, חלה עליו גם חובת אמון כלפיהם, כאשר על ההבדל בין שתי החובות הללו עמד הנשיא בקר באומרו:

"חובת תום-הלב החוזית לחוד, וחובת האמון לחוד. כל אחת משתי חובות אלה קובעת רמת התנהגות שונה. חובת תום-הלב החוזית קובעת סטנדרט מינימלי של התנהגות ראויה, בחינת אדם לאדם-אדם. לעומת זאת, חובת האמון קובעת סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה, בחינת אדם לאדם - מלאך".

בפרשת פאר יצחק נאמר כי עקרון תום-הלב, המעוגן בסיפא של סעיף 39 לחוק החוזים, מחייב את הבנק להתחשב בטובת הלקוח ובמטרת החוזה, כאשר הוא מגשים את זכויותיו החוזיות של הלקוח. מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר מאחר שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב. הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפונטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש, במקרים רבים, אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן, ומטעם זה מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל.

בעניין רוזנבאום  קבע בית המשפט כי חובת האמון של הבנק אינה מביאה לשחרור הלקוח מאחריות למעשיו. הלקוח הוא הבעלים של החשבון והוא אחראי למצב חשבונו. על הלקוח לנקוט באמצעים עצמאיים ואין הוא יכול לסמוך על הבנק באופן עיוור.
חובת הלקוח לדאוג לכך שהוא עומד בהתחייבותו לבנק ואינו חורג מהסכם המסגרת, כאשר החשבון מגובה בביטחונות בכל עת. במקרה דנן בית המשפט מצא כי אין מקום לשחרר את הנתבע לחלוטין מאחריות.