כל אחד שמצוי זמן מה בשוק הבשר הדורסני יודע שאין ברירה, חייבים לעבור מספר תחנות ביניים עד לתחנה הסופית.

;

אלוהים כנראה החליט לשסות בנו את כל הנשים הכי מוזרות עד לבואה של אהבת חיינו.

; 

הראשונה שנפגשתי, נשמעה בטלפון באמת באמת חמודה. כל כך חמודה שאחרי שיחה קצרה בטלפון החלטתי שאם אני לא קופץ למים אז אולי אשפר את הכושר שלי בצלילה (לא מהסוג שאתם חושבים) אבל לעולם לא אדע לשחות. אז קבענו להיפגש.

;

ישנם רגעים בדייט, במיוחד בבליינד-דייט, שבהם הזמן פשוט מסרב לזוז.

הרגע הבולט במיוחד הוא כמובן הרגע בו אתם רואים אחד את השנייה לראשונה.

שניכם מגיעים למקום האירוע חצי שעה לפני וממתינים כל אחד באוטו.

כאילו מן תרגיל עתיק יומין כזה, שחס וחלילה לא תחשוב שאין לי מה לעשות חוץ מלהיפגש איתה.

הרי ברור שחצי שעה לפני זה עוד ישבתי עם כל עשרות חבריי הטובים ושתיתי בירה ורק בדיוק ברגע זה הגעתי והתפניתי לפגוש אותה.

;

אז מגיע הרגע, אני עומד לי במקום המפגש, כל דקה עוברת כמו שנה והנה היא מתקרבת.

מבט קצר ימינה ואני מזהה אותה מרחוק, ממשיך לסובב את הראש שמאלה כאילו לא הבחנתי שזו היא.

;זהו הרגע שבו מתחיל, ממשיך וגם מסתיים לו, תהליך קביעת הרושם הראשוני.

אומרים שרושם ראשוני נקבע ב-3 שניות, שטויות,

אצלי זה קורה אחרי פחות משניה.

מרחוק היא נראית בסדר, לא מזהיר, אבל ניתן לזה צ’אנס.

היא מתקרבת ואני מבין את גודל הנפילה.

השפם שלה מזכיר לי את ימי ילדותי הזכורים לטובה, בהם הייתי צופה בתכנית זהו-זה. אכלתי אותה.

 אלוהים שלח לי את יאצק.

איך לעזאזל היא באה ככה לדייט?

העברנו חצי שעה עד להזמנת החשבון הדחופה ונפרדנו לשלום בנפנוף ידיים בטווח בטוח של מטר וחצי, על נשיקה אין מה לדבר כמובן.

;  

השנייה שפגשתי הייתה הרבה יותר גרועה.

הכתובת הייתה על הקיר.

מבנה גוף "ממוצע" משמעו "שמנה בהכחשה", איך לא עליתי על זה? ירוק שכמוני.

בעודי ממתין בדריכות להופעת אהבת חיי בעלת מבנה הגוף "ממוצע" מופיע מולי מסוק יסעור בגודל טבעי.

שוב, קפה עם הרבה חלב, כדי שלא ישרוף בפה ואפשר יהיה לשתות מהר ולהסתלק.

והנה אני יושב איתה בבית הקפה, והיא מטילה את הפצצה.

"אתה חושב שמראה חיצוני חשוב?" היא שואלת בחיוך מנומס.

עניתי את האמת, שזה בהחלט פקטור משמעותי אבל לא הכל.

זה הרגע בו הפצצה מתפוצצת.

היא מרימה את ידה הימנית ומניחה על השולחן.

היד לא זזה.

רגע.. זה אמיתי? או ש… אופס.. זה.. לא אמיתי!

 זה מפלסטיק!!! מה עושים? איך להגיב? איזה לחץ!

בסוף מרוב לחץ פשוט הגבתי בנונשלנטיות הראויה להערצה

 "וואלה, אחלה פרוטזה.. זה אמיתי הדבר הזה?"

היא הסתכלה וראיתי על פניה את האכזבה,

איך כולנו הגברים אותו הדבר, למה לעזאזל אנחנו רוצים 2 ידיים ו-2 רגלים.

מה כל כך עקרוני לנו בזה היא חושבת.

אז למרות שלא ציינתי באתר "בעל 4 גפיים מחפש דומה במצב טוב"

הייתי מצפה שדבר כזה יעלה בשיחת הטלפון שלפני הפגישה.

ממשיכים הלאה ו-10 דקות לאחר מכן בנפנופי ידיים היסטריים למלצרית שתביא חשבון.

;

נגמר גם הדייט הזה וחלום של מציאת אהבת חיי מוכנס בזאת חזרה לתא הכפפות במכונית עד לדייט הבא.

;

בת הזוג לשעה הקרובה נראתה דווקא לא רע.

אפשר לומר אפילו די טוב.

רק חבל שהיא לא הכינה אותי מראש לזה שהיא שכחה את כל חייה בבית

והערב אני בתפקיד המשעשע התורן.

 "אז מה, ספר משהו מעניין.."

איזו מין שאלה זו? אם יש משהו שהורס סיפורים מעניינים זה שמספרים אותם אחרי שאלה כזו.

אין סיפור שיכול להישמע מעניין כתגובה לשאלה כזו.

 "ספר לי משהו מצחיק שקרה לך"

אלוהים, מה הולך כאן?

אולי תספרי גם את משהו,

נסי לתרום למאמץ המשותף לגמור את הערב כמה שיותר מהר בלי שזה יהיה כל כך שקוף, כי שנינו כבר הבנו שאין כאן כימיה.

; 

 אז בסופו של דבר אני עדיין ממתין לאחת והיחידה,

זו שנראית טוב,

בלי ידיים מפלסטיק

 ובלי מבנה גוף "ממוצע",

 בקיצור בחורה רגילה, כמוני.

שדייט אחד איתה יתחיל ויסתיים כמו שצריך ושהרושם הראשוני יהיה חזק וחד ורק ילך ויתגבר לאורך הדייט עצמו.

אז אני אמשיך לחכות לי כאן.

בסוף זה יבוא.

;

בסוף אני בטוח שזה יגיע.