"יש לי חלום שיום אחד תקום אומה זאת ותגשים את משמעותה האמיתית של סיסמתה: "אנו רואים אמיתות אלה כמובנות מאליהן: שכל בני האדם נבראו שווים". יש לי חלום שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, מדינת המדבר, המזיעה תחת חום אי הצדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה בה הם לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי טיב אישיותם."

ד"ר מרטין לותר קינג, מתוך יש לי חלום, 28 באוגוסט 1963

לד"ר קינג היה חלום. וגם אם לא נוכל לומר שהחלום שלו הוגשם במלואו, הרי שהשבוע, ביום שני, אמריקה מציינת את יום הולדתו (15.1.1929) ביום חג רשמי בו בתי ספר ומוסדות סגורים. ערוצי הרדיו, הטלויזיה והעיתונות מלאים בשיחות ודיונים, חלקם קשים וטעונים, על מצבם של השחורים בארה"ב. אבל, להבדיל אלפי הבדלות, גם לי הגם שקטונתי, גם לי יש חלום.

 יש לי חלום שיום אחד שרת הקליטה תאמר תודה לכל העולים שמצטרפים לעם היושב בציון, גם אם הם שווארצע. יש לי חלום. יש לי חלום שיום אחד שלמה מעוז יוכל להגיד את האמת שלו ולצעוק מעל כל במה שכואב לו בלי שיפטרו אותו ויגידו לו להפסיק ליילל. יש לי חלום. יש לי חלום שיום אחד זמר ישראלי יוביל מחאה עממית אמיתית עם גירסה ישראלית מקורית של "אנחנו נתגבר" כמו שפיט סיגר וג'ון באאז הובילו עם הגוספל של צ'ארלס אלברט טינדלי. יש לי חלום. יש לי חלום שיום אחד נציין גם אנחנו, כמו האמריקאים, את יום הולדתו של של סעדיה מרציאנו (1.5.1950) או של צ'רלי ביטון (11.4.1947), ונדון בתרומתם לחברה שיוויונית יותר. יש לי חלום. 

יש לי חלום שיום אחד נוכל להסתכל לפצעים שלנו בעיניים. יש לי חלום שיום אחד נוכל להסתכל לפצעים שלנו בעיניים ולומר: "אי! כואב!". יש לי חלום.