מי מפחיד את ההנהגה החרדית?

רק הודיע יאיר לפיד על כניסתו לפוליטיקה, וכבר מיהרו הח"כים החרדים להזכיר שמדובר בבן של אבא שלו, אחד שלא חובב חרדים מינקות. קריאותיו של לפיד שהוא מתנגד לדרכו של אביו בנוגע לישיבה עם חרדים בקואליציה ושהוא לא יתן יד לתעמולה של שנאה, לא עזרו לו. חבר הכנסת ניסים זאב מש"ס נכנע ללחץ המיקרופונים, והודיע שמדובר במפלצת שונאת יהדות.

בניגוד למשתמע, החשש האמיתי של העסקנים החרדים הוא לא מיאיר לפיד, אלא ממי שמכונים 'החרדים החדשים'. מדובר בחרדים שאינם מקלים ראש בקיום תורה ומצוות. הם מקפידים על קלה כחמורה. החדשנות היא באמונה שניתן לשלב בין חיים חרדיים לעולם המעשה. תפיסה חדשנית שהיא בעצם "החזרת עטרה ליושנה". תואר אקדמי, שירות צבאי ואינטרנט הם חלק מהאיסורים ש'החרדים החדשים' עוברים עליהם.

קצב הגדילה של הקבוצה בשנים האחרונות הולך וגודל. חברי הכנסת והעסקנים החרדים מבינים שהסכנה הגדולה לשליטה בציבור היא לא ההסתה מבחוץ, אלא הפתיחות מבית. כפי שהיטיבו לצטט באחד האתרים החרדיים את ה'חזון איש': "השנאה ששונאים החילונים את אגו"י היא אוצרה". ואכן נראה שהחשש מהפתיחות לעולם החיצוני, הפכה לנושא המרכזי של ההנהגה החרדית.

חופש או יהדות

כאשר נפוליאון איים על אירופה, שקלו חשובי הרבנים במי לתמוך. האם להעדיף את שלטונו של נפוליאון, שהביא את בשורת החופש בכנפיו. או שמא טוב יותר לחיות תחת שלטונו של הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון.

רבי שניאור זלמן, המפורסם כ"בעל התניא", תמך בשלטון הרוסי. הוא אף דרבן כמה מחסידיו שירגלו למען רוסיה. הוא טען שהחופש והמודרניזציה - יגרמו לחולשה והתרופפות בשמירת הדת. על כן, כך אמר, עדיף שינצחו הרוסים. כי אז "ירבה העוני בישראל ותושפל קרנו, אבל יתקשר לבם של ישראל לאביהם שבשמים".

האסטרטגיה הזאת שהיתה נכונה בשעתה, קוסמת גם היום למנהיגי הציבור החרדי. אך בשונה מהרב 'בעל התניא', מנהיגים אלה לא חוששים מפני התרופפות הדת - הם חוששים שהציבור ייחשף לרעיונות 'ליברלים' ורפורמיסטים שעלול להוציא מידיהם את השליטה בציבור. כדי למנוע זאת, הם דואגים שהציבור ישאר מסוגר בתוך עצמו. לא ישרת בצבא, לא ישתלב בהשכלה הגבוהה ולא ייטול חלק בשוק העבודה - אם הציבור לא יבוא במגע עם העולם שבחוץ, הוא ישאר נאמן למפלגות והעסקנים החרדים.

'החרדים החדשים' הם ההוכחה שהפחד של העסקנים, הוא פחד ממשי. בבית שמש, לדוגמא, קמה מפלגה חרדית שאינה כפופה למפלגות החרדיות הותיקות. בשיחות פנימיות ניתן לשמוע את המושג 'הפרדת דת ממדינה' ולא דווקא בהקשר שלילי. אלה ועוד דוגמאות רבות, מעידות על תהליך השינוי האיטי שעובר על הציבור החרדי.

את הפחד מ'החרדים החדשים' ביטא השבוע יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני שקרא לחרדים לא להתגייס. בראיון לרדיו "קול חי" הוא אמר שאסור להתגייס משום ש"הם מתכוונים להפוך אותך לאדם אחר". גפני, חזר על מודעה שפורסמה בעיתון 'יתד נאמן' בשם הרב אלישיב, עם קריאה ברוח דומה. במודעה נכתב נגד המסלולים המיוחדים לחרדים בצבא ובשירות הלאומי ונגד כניסה לאקדמיה. לפי המודעה האיסור נובע מכך "מטרתם בכל מגמות אלו לעשות שינוי הרוח והמהות של הציבור החרדי ולפעול להחדיר כל מיני שאיפות אחרות".

בין המודעה שפורסמה ב'יתד נאמן' לשיטתו של 'בעל התניא', יש הבדל מהותי. 'בעל התניא' חשש שחופש ושפע כלכלי יגרמו ליהודים להידמות לאומות העולם ולזנוח את הדת. בעוד שהלימודים האקדמיים והשירות בצה"ל, אינם כדי להידמות לחילונים. הם כדי לא להיות חלק מהגטו החרדי. היום קיימת הסכמה שאין הלימה בין מצב כלכלי לרמת אדיקות. ניתן לשמור על אורח חיים חרדי גם במצב כלכלי משופר.

אם טובת הציבור לנגד עיני חברי הכנסת והעסקנים, עליהם לעודד תהליכים אלה. על העסקנים החרדים להבין שהשתלבות בחברה הישראלית, לא מהווה איום על קיום תורה ומצוות. להפך, השתלבות טובה של יהודים שומרי תורה ומצוות בעולם החיצוני, תקרין ותשפיע על החברה הישראלית.

"זה יפה ש...יש אומץ לפעמים להתערבב"

(מאיר אריאל, אגדת דשא)