0

שתיקה רועמת

3 תגובות   יום ראשון, 15/1/12, 23:08

http://blog.tapuz.co.il/HappinessSeeds/images/%7BAC1FB6D4-E33B-4049-BE11-0FB0ADD464D1%7D.jpg

 

עשרה חודשים של שקט. כלום לא יצא, הכל הציץ ונשכח. צף ושקע שוב. שתקתי. לא צייצתי אפילו. אולי איזה סטטוס קטן פה ושם. צעקתי עם כולם, קולי נבלע בהמון, בזיעה וביאוש.

ופתאום שלשום, שיחה נוקבת, את שאלת, אני עניתי. הכל על השולחן, ליד הצלחת שנשארה לא אכולה ואז אכלתי אותה. שתקתי. מה כבר עוד יכולתי לומר שלא אמרתי כבר. מה את יכולת לומר שלא אמרת.

חיבוק פרידה. חומות של קרח אל מול מגדל מבוצר. ברווח היה אפשר לחוש משב קל של משהו. ליטוף שפעם היה חודר אל מעמקי המבצר, עורר ציפייה שנותרה מיותמת. מגע מוכר נותר ללא מענה. שקט משתרר.

ומאז שתיקה. שבת שתוקה. שבוע חדש ללא מילים. ויפאסנה.

מי ימצמץ ראשון. האם זה סוג של מבחן, האבקות ללא מילים. המתנה לתגובה. ואולי סתם שחיקה ויאוש במדבר של מילים שמונחות כמו סלעים לבנים סחופי רוח בלב דיונות של חול אדום.

ובתוך כל השתיקה, המוני מילים צפות, שכוחות, מחכות למוצא, מפלסן עולה ומחפש מוצא. פאטה מורגנה, אגם בלב המדבר.

שתיקה של מילים ורחש של רוח.

גרגרי חול עפים ברוח.

משחק של דמעות.

 

''

       

דרג את התוכן: