שניצל שלי, כלבת אשפתות מעורבת בת שנה וחודשיים שהגיעה מצב"ח ר"ג, היא ללא ספק מה שמוגדר כ"כלבה טובה". כשהייתי קטנה וראיתי כלבים כמוה בסרטים אלה הכלבים שחלמתי עליהם- דמויי לאסי וטוטו. כאלה עם מבט מתבונן וער, חכמים, קשובים, רגועים ותמיד צעד אחד בדיוק מאחורי הבעלים שלהם, עוקבים אחריהם באשר ילכו. חשבתי שאלה כלבים מיוחדים- חכמים במיוחד, בעלי גזע משובח במיוחד שיכולים להיות כאלה. היום אני יודעת שאלה לא הכלבים- זו מערכת היחסים שעושה אותם כאלה.
אבל אלה הסרטים שגדלנו עליהם, וכשאנשים במציאות מוצאים את עצמם רודפים אחרי הכלב בגינה כדי שיסכים לחזור איתם הביתה- יש תחושת בגידה קשה. הם חושבים, פעמים רבות, שהכלב לא שם עליהם ולא חסרים אנשי מקצוע וסתם מתבוננים מהצד שיתערבו ויגידו שמה שחסר לכלב הזה הוא המשמעת. הבעיה של הכלב הזה היא שהוא מפונק מידי והוא צריך להבין שהוא חייב! החלום על מערכת היחסים ההרמונית עם הכלב עף מהחלון ברגעים האלה...
אז הרבה פעמים כשאנשים מגיעים אליי לאילוף הם בתחושה שהכלב שלהם "מקולקל", או "לא חכם במיוחד", או עקשן והם מחפשים כלים להשיג שליטה על ההתנהגות הפרועה שלו. הכלים שלרוב האנשים יש היום בראש כשחושבים על אילוף מגיעים מאילוף קלאסי- משטרתי שהיה רווח מאוד עד לפני עשור או שניים. למשל ה"רגלי" שבו הכלב אמור ללכת צמוד לרגל של הבעלים ולהתעלם מכל הסחות דעת שהפך לסמל למשמעת צבאית מדוגמת, ה"ארצה" שבו הכלב אמור לשכב ולא לזוז פרקי זמן ארוכים מאוד בזמן שהבעלים יושבים במקום. מילת המפתח של אילוף מהסוג הזה היא "שליטה". אבל שליטה, בעוד היא יכולה להיות שקט מהיר ונוחות ללא השקעה רבה היא לא זו שתייצר את הכלב זה שרוצה להיות ביחד, רוצה להקשיב, רוצה ללמוד.
את שיתוף הפעולה מבחירה, אפשר להשיג כשעושים את הבחירה המשתלמת והמתגמלת ביותר עבור הכלב ובוחרים באימון נטול כוח פיזי שהוא משחק ופרס וזמן איכות מבדר עם הכלב. כזה הוא ה"מרקר טריינינג" (שנקרא גם אימון קליקר, או אימון בשיטות חיוביות- חפשו ברשת!) הכלב שלכם יכול להיות שמח מאוד להגיע אליכם בגינה, אם רק תלמדו אותו שזה כיף וכדאי! עם שניצל שלי עשיתי אינספור טעויות אנושיות מטופשות, אבל תמיד חזרתי לעקרונות של האימון המשתלם ולמדתי שאין כמו מערכת יחסים מתגמלת לאורך זמן! מה שמתחיל ב"אני אקשיב כי אני אקבל צ'ופר" מהר מאוד הופך ל"אני אקשיב כי זה בדרך כלל משתלם" ומשם הדרך קצרה מאוד ל"אני אשתף פעולה, כי אין שום סיבה שלא"... זה עד כדי כך פשוט.
ועוד דבר. כל כלב אוהב את בעליו, אבל קשר טוב לא בא מעצמו רק בגלל שהכלב חי איתנו. כמו שברור לנו שבמערכת היחסים שלנו עם הילדים, בני הזוג, המשפחה והחברים שלנו צריך להשקיע כדי שיפרחו, צריך להיות מאוד ברור שאם נרצה מערכת יחסים טובה עם הכלב שלנו ואם נרצה שיבין אותנו- אנחנו צריכים להשקיע את הזמן וללמד אותו בצורה שתהיה מתגמלת עבורו. מערכת היחסים המתגמלת הופכת עם הזמן למצע פורה לצמיחתו של כלב מחונן בגאונותו, רגוע ונעים הליכות.
אני כותבת את הפוסט הזה כי אני רוצה שתדעו שכל כלב, בכל גיל יכול להיות סוג של לאסי קטן... בין אם הוא פאג סיני, רועה גרמני או כלב עמותות מעורב וזה בכלל לא תלוי בו, כמו כל דבר אחר בחיים ההישג תלוי בזמן, בסבלנות ובהשקעה שנשקיע כדי להגיע לשם.
 במהלך הצילומים לא נפגעו נעלי בית או כלבים מסמורטטים. המציגה אינה נעל בית. |