יום ראשון בבוקר,  הגעתי למשרד באיחור, רק כדי למצוא את הבלאגן הרגיל של תחילת השבוע. עוד לא הספקתי לשתות קפה וכבר התחילו הטענות, זה לא מרוצה וההוא לא רוצה לעשות את החקירה הזאת. בקיצור יום ראשון רגיל במשרד. בעודי מנסה להשליט סדר בבלאגן ענת מסמלת לי שיש שיחה דחופה, סימנתי לה להעביר אותה לחדרי ונסוגתי מהבלאגן באלגנטיות מותיר את אבי במרכזו.

קיבלתי את השיחה, על הקו, יעל, לקוחה ותיקה המשמשת מנהלת  מחלקת תביעות רכב רכוש באחת מחברות הביטוח שאיתן אני עובד. אחרי סט ברכות קצרות, יעל פותחת בסיפור הבא, יש לי רכב מסוג אאודי A-8, שעבר תאונה, הרכב מושבת אובדן מלא. הוצאנו משרד אחר שבדק את התאונה והנסיבות ואישר את התביעה. אז מה הבעיה אני שואל? הבעיה שהיום  חמישה ימים לפני מועד התשלום  קיבלנו שיחת טלפון אנונימית שאומרת שהתאונה מפוברקת ושהחוקר קיבל שוחד כדי לאשר את התביעה. מה את רוצה ממני? שתצא ותבדוק, תערוך חקירה חוזרת ותן לי תשובות. איפה החקירה שאלתי יותר מתוך נימוס מאשר מכוונה אמיתית, בכאוכב אבו אל היג'א. הרגשתי איך גל עצבים עולה בי, שוב זה קורה, נותנים למשרד שלא מבין כלום במגזר (אבל מחזיק איזה חוקר ממוצא מקומי) לעשות את החקירה ואחרי שזה מחרבן אותה פונים אלינו שנתקן. שתקתי לרגע ואז אמרתי, יעל מצטער אבל אוותר. לא מוכן לעשות חקירה אחרי שמשרד אחר שרף את השטח. סיימתי את השיחה. לא עברו חמש דקות ועל הקו היה ידידי אריה, מנהל מחלקת התביעות של אותה חברה. אחרי שיחת אהלן רגילה, אריה פתח בלי לחכות, אתה תקח את החקירה ותעשה אותה. הסברתי לאריה את אותם הדברים שהסברתי ליעל. הוא שתק רגע ואז אמר ובכל זאת עשה זאת כטובה אישית לי. זאת הייתה מכה נמוכה ואריה ידע את זה. הוא ידע שלא אוכל לסרב לבקשה אישית שלו. בסדר הסכמתי, שלח לי את החומר עכשיו אראה מה אני יכול לעשות.

חצי שעה אח"כ החומר כבר היה אצלי במייל כולל דו"ח החקירה הראשון.

קראתי לאבי ושאלתי מה יש לצפון, אבי הביט בי במבט של אתה משוגע נכון, זה יום ראשון היום אתה לא זז לשום מקום. הראיתי לו את המייל וראיתי את הוריד במצח פועם. גם אבי הבין שאין ברירה ומיהר לארגן לי עוד כמה תיקים צפונה. ארזתי את עצמי ויצאתי לצפון.

כבר מהדרך, ניסיתי ליצור קשר עם המבוטח, הלה עסק בניסיונות להתחמק ממני ואמר שיהיה בכפר רק בשעה 14:00, קבעתי איתו לשעה היעודה והמשכתי בדרכי. במקביל יצרתי קשר עם הסוכן ביטוח שלו שהיה אחד הידועים לשמצה במגזר. הנ"ל כששמע את מטרת ביקורי החל מתעצבן ואף איים עלי. מיד עידכנתי את אריה בהתפתחות הדברים.

בהגיעי לכפר פניתי לאחד מחברי במקום וזה לקח אותי מיד למקום התאונה. עפ"י גירסת המבוטח, הוא נסע בערב עם הרכב מכיוון הכפר בכביש האחורי לכיוון החלקות החקלאיות  ובהגיעו לסיבוב שנמצא כק"מ ומחצה מתחת לכפר, לא הצליח לקחת את הסיבוב, עקב מהירות גבוהה לדבריו, ונסע יש לתוך כרם זייתים. במקום התאונה אכן מצאתי חלקים של הרכב. הוברר כי במהלך כניסתו לכרם, המשיך הרכב בנסיעה עד שנפל ממדרגה בגובה מטר ושישים ס"מ ונעצר כשחרטומו נעוץ בקרקע. בעדותו לפני החוקר הראשון, טען המבוטח כי הוא עצמו לא נפגע וכי יצא מן הרכב, נעלו, וחזר רגלית לכפר. מבדיקות שעשיתי במקום הוברר כי גם במהירות של 120 קמ"ש ניתן היה לקחת את הסיבוב בנוחות, (ניסיתי ואף צילמתי). הדברים לא הסתדרו עם עדות המבוטח. יתרה מזאת, עוצמת המכה וצורתה, היו צריכות לגרום לפתיחת כריות האוויר באודי, דבר שעפ"י דו"ח השמאי, לא ארע. מצב כזה יכול לקרות, או כאשר ישנה תקלה במנגנון הכריות, או כאשר אין נהג ברכב במועד הפגיעה, כלומר שחיישן המשקל לא חש במשקל על המושב. המתנתי שלעת הפגישה עם המבוטח, אך זה כמובן לא הופיע ולא ענה לנייד.

לאור הממצאים עד שלב זה שהעלו חשד כבד לביום התאונה התקשרתי לאריה ושאלתי היכן מצוי הרכב, נמסר לי כי הרכב מצוי במגרש החברה בת"א לשם נגרר לאחר התאונה. ביקשתי רשות לבדוק את הרכב בעצמי ונאמר לי שאין בעיה.

חקירה נוספת שערכתי בכפר, העלתה כי לפי הידוע, הייתה האודי הנ"ל מעורבת בתאונה קשה כחצי שנה קודם ומאז התאונה, לא נראתה בכפר. נמסר כי מיד לאחר התאונה רכש המבוטח טויוטה לנד קרוזר חדשה ועליה נהג. בדיקת המועד בו החל תוקף הביטוח, העלתה כי הביטוח לאודי נעשה כשלושה שבועות לפני מועד התאונה הנטענת.

לאור מידע זה איתרתי את המוסך בשפרעם בו תוקנה האודי לאחר התאונה הקודמת. באמצעות אחד ממיודעי בשפרעם, הגעתי לבעל המוסך וזה לאחר ששמע את הסיפור מיהר ושלף את העתק החשבונית בגין התיקון שביצע באודי ומסר לי אותו.  הוא אף העיד בפני כי התיקון שביצע לא היה מושלם אלא כזה שאיפשר להביא את האודי למצב נסיעה. בשלב זה עלתה בי תהייה גדולה מדוע רכב כה יוקרתי בן שנה וחצי בלבד, לא תוקן במוסך היבואן או במוסך מורשה. בדיקה מהירה העלתה כי במועד התאונה הראשונה, לא היה הרכב מבוטח כלל בביטוח מקיף. סיימתי את הפעולות באותו היום ושבתי למרכז.

למחרת בבוקר פניתי למגרש חברת הביטוח מלווה בחברי מהנדס הרכב עוזי. כבר משפתחנו את הרכב, הופתענו לגלות אבן גדולה באיזור הנהג על הרצפה. על הדוושת התאוצה נמצאו סימנים המעידים כי האבן הייתה מונחת על הדוושה. הדבר חיזק את אמונתי כי מדובר בתאונה מבויימת.

בשלב הזה פנינו לבדוק את מחשב הרכב. בדיקת מחשב הרכב העלתה כי הוא תקין וכל חישניי הרכב תקינים. מדוע אם כן לא נפתחה כרית האויר בתאונה תמהתי? מאותה סיבה שלא נמתח מותחן חגורת הבטיחות ענה ידידי מהנדס הרכב, משום שחיישן המשקל בכיסא הנהג לא חש במשקל ולכן לא הופעלו אמצעי הבטיחות. כלומר הקשתי, איש לא ישב בושב הנהג במועד התאונה. אכן אישר ידידי המהנדס. האם יש לך דרך להוכיח זאת שאלתי? בודאי ענה, זכור כי אנחנו מדברים על ספינת הדגל של אודי מערכת המחשב בה היא מהמשוכללות בעולם. עוזי שב והתחבר למחשב והחל בודק אותו. לפי המחשב גילינו כי מועד הפגיעה ברכב (כפי שהחיישני פגוש העידו) היה בשעה 20:31 בערב (דבר שתאם את עדות המבוטח לחוקר הראשון). בדיקת חיישן המשקל בכיסא הנהג הראתה כי במועד הפגיעה היה המשקל על כיסא הנהג 0 ק"ג כלומר איש לא ישב בו. יתרה מכך הבדיקה העלתה כי המשקל האחרון על המושב נמדד באותו היום בשעה 20:17, כלומר חיישן המשקל עבד.

מצוייד בכל הנתונים שאספתי בעצמי ובסיועו של ידידי המהנדס שבתי למשרד והוצאתי דו"ח המפרט את ממצאי וכמובן ממליץ על דחיית התביעה עקב הונאה. חברת הביטוח כמובן אמצה את המלצותי ואף הרחיקה לכת והגישה כנגד המבוטח תלונה בגין ניסיון הונאה ומרמה. אשר לי, למחרת הוזמנתי ע"י אריה חברי לארוחת צהרים לאות תודה. חסכת לנו תשלום של כחצי מיליון ₪ אמר לי.