כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Big in Japan

    בית לכל מי שהשאיר את לבו בטוקיו (כמוני) ועבור כל מי שרוצה לטעום ולו במעט את החוויה היפנית.

    דמעות של שתיקה

    12 תגובות   יום שלישי, 17/1/12, 09:15

    לאחרונה יצא לי לצפות בכמה מתוכניות ריאליטי שהולכות ומציפות את המסך. לאט, לאט נראה כי אם אינך רוצה לצפות בתוכנית שכזו הערוץ היחידי שנותר לך הוא ערוץ הילדים.

     

    בשבוע שעבר ראיתי את "המרוץ למילון" בו ניתנה למתמודדים הזדמנות פז לצפות בבני משפחותיהם מברכים אותם מבעד למסך.

     

    כמות הדמעות שהוזלו בתוכנית,יכלו למלא את מקורות המים שלנו, לרמה שיכלה להתחרות בארצות הסקנדינביה ללא  כל בושה. ניסיתי להבין כמה, למה ואיך זה שבקלות כזו יכול כל מתמודד- מהרכרוכי ביותר ועד המאצ'ואיסטי ביותר לשחרר כמות דמעות שכזו?

     

    עוד לא מצאתי את התשובה וכבר נתקלתי ב"אח הגדול" ששם הדמעות מרובות מהתוכן. במיוחד בפרק שבו נפרדה בטי מבן זוגה הטרי-דודו.

     

    אז הגעתי לתוכנית חביבה ומשעשעת ביותר THE VOICE"" בה רואים מאחורי הקלעים הורים מפרגנים לילדיהם ובוכים בהתרגשות עצומה לאור הצלחת הילד להעפיל לשלב הבא. אפילו השופטים המנוסים בעלי  ותק ארוך בקהל מרשים לעצמם להזיל דמעה ממתמודד כזה או אחר.

     

    אחרי כל חוויות הדמע הללו החלה לכרסם בי שאלה שנשאלתי אינספור פעמים:האם היפנים קרים??? האם בזה שאנו מזילים דמעות בקלות שכזו אף בתוכנית טראש בפריים טיים מעידה משהו על האנושיות שבנו לעומת עם אחר??

     

    בינואר 1995, התגוררתי בטוקיו בשעה שבעיר קובה המרוחקת אירעה רעידת אדמה בעוצמה של 7.2. 5,500 איש נהרגו, רבבות נפצעו וכרבע מליון איש הפכו לחסרי בית.

     

    בערב, כששידרו את החדשות נדהמתי לראות את תושבי קובה עומדים המומים וחסרי אונים אל מול ההרס,ללא בכי או צעקת שבר. איך הם עושים זאת??? הרי, בכי זו תגובה שאינה ניתנת לשליטה במצבים כאלו, כך לפחות חשבתי.

     

    לאחר שהתגוררתי כבר למעלה משנה ביפן,שכנעתי את אמי המאמצת לבקר את הוריה, 500 ק"מ צפונית לטוקיו, עיירה קסומה בין הרים מושלגים-מוריאוקה-המונה כ-250,000 תושבים. הופתעתי לשמוע שהאפוטרופוס שלי ביפן לא ביקרה את משפחתה קרוב לשנתיים. כשהגענו לבית הוריה,לא היו חיבוקים, נשיקות ובטח שלא דמעות.האורחת הביאה מתנות ומזכרות מטוקיו ומיד נכנסנו הביתה וברכנו את המארחים והשכנים.

     

    התגובה הראשונית לאירועים אלה, מעלה מחשבה טבעית אצל המערביים, שהיפנים אנשים קרים, מתוכנתים ואף דומים לרובוטים. אין עוול גדול מלשפוט כך אוכלוסיה של 130 מליון איש.

     

    בחברה היפנית,לפני למעלה  ממאה וחמישים שנה, עוד היו סמוראים,שהערך החינוכי החשוב ביותר היה-  הנחישות "גמאן": להחזיק מעמד, דבקות במשימה וההתגברות על כל קושי, מבלי לוותר ומבלי להתלונן. תכונות אלה של הבושידו (ערכי הלוחם) נחשבות עד היום לתכונות מופת ביפן למרות שבהיסטוריה שלאחר מכן תכונות אלו היו בעוכריהם והובילו אותם למעשים מתועבים.

     

    הרגשות וודאי וקיימים אצל היפנים כמו אצל כל בן אנוש אולם, הם לרב חונכו להביע אותם בתחום הפרט ובעוצמות אחרות.

     

    ראוי לציין כי בשנים האחרונות חל שינוי בחלק מהמנהגים: למשל, ניתן לראות היום בכל פינה בטוקיו זוגות מחובקים או שלובי ידיים-מחזה שלא היה כ"כ נפוץ בשנות התשעים .

     

    ברעידת האדמה האחרונה,מרץ 2011, ראו כבר מורות בוכות על תלמידים שאבדו או אנשים שאיבדו את היקר להם מכל נשברים אל מול ביתם ההרוס. אולם עדיין,התגובות ובעיקר התלונות הן הרבה יותר מינוריות ביחס למערב ובטח שביחס לישראל.

     

    התגובה הראשונית המוכרת לנו אחרי אסון- חיפוש אשמים והוצאת זעם על אחרים- היא בזבוז זמן בתרבות היפנית.הם, במקום להתאבל ולקטר, בוחרים לשקם את עצמם במהירות הראויה להערצה,והאשמים לוקחים את האחריות על עצמם ומפנים את הזירה לאחרים.

     

    דמעות וחיבוקים הם אמנם סימן לחום ורגישות, אולם ערבות הדדית והרצון לשקם ולסייע הם מעשים המעידים על אותן תכונות בדיוק. רק הדרך אחרת.

     

    התרבות היפנית גם גדושה בשירי וסיפורי אהבה שלעיתים אף הסתיימו בהתאבדות של אחד או שניים מבני הזוג אשר לא יכלו לממש את אהבתם.

     

    אני רוצה לסיים בשיר שנכתב בסוף האלף הראשון לספירה המעיד על כוחה של האהבה:

     

    כאשר ביקרתי,

    אותה שכה אהבתי,

    בליל חורף,

    היו מי הנהר קרים

    ועופות המים בכו.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/12 05:30:
      ברור שמדובר בתרבות שונה לחלוטין. אבל עד היום לא הבנתי איך הם קונים תמונות קיטש מבחורינו הטובים (שעדיין?) עושים ימבה כסף מזה. .....???
        27/1/12 13:23:
      הי.וודאי שיש שחיתות ביפן.אולם במערכת הציבורית כשמישהו נתפס בקלקלתו-יתפטר או יתאבד.תודה לך
        26/1/12 10:15:
      הי דיקלה. אחלה פוסט. אני לא בטוח שביפן באמת "האשמים לוקחים את האחריות על עצמם ומפנים את הזירה לאחרים" - יש שם רמות שחיתות מזעזעות, ובל נתפתה לחשוב שהכל ורוד - אבל הערבות ההדדית, הגמאן וכיו"ב שמים אותנו בכיס הקטן.
        18/1/12 09:16:
      הרגשות המובעים בטלוויזיה בישראל הם אורגיה בגרוש. תוצר של שחיתות מוסרית וחברתית שכמות הביטויים לה היא ללא סוף. זה גם צידו האחר של מטבע האכזריו
        17/1/12 22:38:
      תודה לכם.ואל תחזרו על המילים קרים ואכזריים!!!את זה בדיוק ניסיתי למנוע.כל הכללה יש בה חטא.תודה לכם שתרבות יפן מעניינת אתכם.כיף לכתוב
        17/1/12 21:37:
      מרתק !!! אין ספק שבתרבות היפנית לוקחים אחריות ולא מקצינים רגשות . אצלינו בדרך כלל לא לוקחים אחריות ומקצינים רגשות . בעניין תוכניות הריאלטי אני איתך הכול לטעמי נעשה מאוס
        17/1/12 20:38:
      התרבו היפנית כפי שהמוכרת לי כמו לכל הישראלים מושתת על סרטים מהמאות 12-18 וממלחמת העולם ועד ההפצצה האטומית. היפנים ידועים לי כקרים ואכזריים עד כמעט לא אנושיים. ללא ספק ה]תיחות בחמישים שישים שנה של העולם כלפי יפן והשתקמותה יצרו מצב נפשי חדש לאומה הזו שלמדה כי הבעת רגשות של העולם מוחץ לאי הזה, לא חטא. ראיתי מופעים של להקות רוק, אופרה ותזמורות קלסיות מהעולם ביפן ושם נראה הקהל יוצא מגידרו במחיאות כפיים ואף קימה. זה ביטוי כמו בכי. הצפת אושר או ריגוש אחר. תודה על מה שאת מביאה לנו מהמקום שלך כמי שחיתה ביפן זמן מה.
        17/1/12 20:03:
      חן חן לכם.אין ספק שיש גודש בתוכניות ריאליטי.לא אמין
        17/1/12 16:46:
      תודה על מבט מזוית אחרת. מאוד מעניין הניתוח של ההתנהגות היפנית. יש איזה עודף/גודש של פאתוס ורגשות בכל התוכניות שהזכרת. יש אנשים שמכורים לתוכניות הללו רק בגלל זה. לדעתי זה מאפשר להם לרוקן את עצמם (מעין ניקיון פנימי).
        17/1/12 16:45:
      מרתק, תודה.
        17/1/12 13:05:
      ברי מסכימה איתך מאוד.אני לא צופה מושבעת פשוט אין מנוס מלהיתקל בזה.תודה על המילים היפות
        17/1/12 12:58:

      פוסט מעניין מאד. מעט מדי תשומת לב ניתנת למתרחש מחוץ לתרבות המערבית וחבל. במיוחד כשמדובר בתרבות כה עשירה כתרבות היפנית.

      אך בקשר לריאליטי אומר זאת בשיא התמצות: אל "תקני" את זה...

      ארכיון

      פרופיל

      דיקלה טוקיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין