בחודש יוני 1996 הגיעה אתי למכון מדיקל סנטר ועברה ניתוח אף. כשבוע לאחר הניתוח נתגלה כי נוצרה במרכז אפה של אתי בלוטה ונחיריה נותרו ללא שינוי. כעבור שלושה חודשים, עברה אתי ניתוח נוסף, כשהפעם חלק ממחיצות אפה הוסרו ונחיריה הוקטנו, אך גם הפעם התוצאה לא הייתה מספקת. חודש נוסף חלף, והוצע לאתי, על ידי הרופא המנתח, לעבור ניתוח נוסף על חשבון המכון. ואכן לבסוף, בינואר 1998, עברה אתי ניתוח שלישי באפה, כשגם התוצאה של ניתוח זה לא ענתה על ציפיותיה.

חלפו מספר שנים, ובשנת 2004 הגישה אתי תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית כנגד המרפאה וכנגד הרופא המנתח, ותביעתה נידונה בפני בית משפט השלום, שם התעוררה השאלה המרכזית - האם העובדה שמאז הניתוח הראשון והשני חלפו למעלה מ-7 שנים משמעותה שחלה עליהם התיישנות, וממילא אין אתי זכאית לקבל פיצויים בגינם, או שמא יש לראות את כל האירועים כטיפול רפואי מתמשך, ומכיוון שלא חלפו 7 שנים מאז הניתוח השלישי, לא חלה התיישנות על שלושת הניתוחים.

בית משפט השלום הכריע כי אכן יש לראות את שלושת הניתוחים כטיפול רפואי ארוך ומתמשך, ועל כן רק בסיום כל התהליך אפשר היה לקבל פרספקטיבה נכונה לגבי מצבה הסופי של אתי, וממילא יש להתחיל את מירוץ ההתיישנות רק לאחר סיומם של שלושת הניתוחים.

בית המשפט קמא המשיך וקבע, כי הייתה רשלנות רפואית במהלך הטיפולים, והוסיף כי יש להעניק לאתי נכות בשיעור של 10% בגין הפגיעה האסתטית שנגרמה לה. בסיכומם של דברים, פסק בית המשפט קמא על המכון לשלם לאתי 100,000 ₪ בגין הכאב והסבל שנגרמו לה, ועוד 40,000 ₪ בגין הפסדי ההשתכרות שנגרמו לה כמו גם עבור ההשלכות התפקודיות על עבודתה.

על פסק הדין ערערו שני הצדדים. כך, מצד אחד, המכון מערער על קביעת בית המשפט לגבי טענת ההתיישנות, ומצד שני, אתי ערערה על שאלת הנזק וטענה כי הסכום שנפסק לא משקף נכונה את הנזקים שנגרמו לה.

הערעור הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי בירושלים, וגם כאן התמקד עיקר הדיון בשאלת ההתיישנות. בפתח דבריו, הבהיר בית המשפט, כי באופן עקרוני ובהסתמך על האמור בחוק ההתיישנות, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום בו נולדה עילת התובענה. כך למשל, בתביעות נזיקין, מתחילה תקופת ההתיישנות החל מהיום שבו נתגלה הנזק.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את נתוני המקרה שלפנינו, כשהוא מאמץ הלכה למעשה את קביעותיו של בית משפט קמא, וחזר על דבריו, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, הן מאחר ומדובר בטיפול רפואי ארוך ומתמשך שהנזק מתגבש רק לאחר סיום הטיפול האחרון, והן מאחר ואין אפשרות להפריד בין הנזקים שנגרמו לאתי בכל אחד מהניתוחים.

אף ערעורה של אתי נדחה, ובית המשפט השאיר על כנם את גובה הפיצויים שנפסקו לטובתה.

עא (י-ם) 2549/08