זוהי תביעה כספית, להחזר חוב כספי לבנק המזרחי, חוב אשר נוצר עקב שימוש בחשבון עו"ש, ואי סילוק הלוואה אשר הועמדה לנתבע 1 גולן אבינועם, בחשבונו העסקי. כנגד נתבעת 2, איל גולן אורית, אישתו של נתבע 1 אשר לטענת הבנק, חתמה על ערבות מתמדת, שאינה מוגבלת בסכום, להבטחת כל חוב אשר יהיה קיים בחשבונו של הנתבע 1.

הנתבעים טענו כי הבנק הפר את הוראות מפקח על הבנקים, בהחתמתו את הנתבעת 2 על כתב הערבות, תוך הפרת חובת הגיוי בדבר מצבו של החייב העיקרי, בזמן חתימת הערבות, אי מתן הסבר בדבר תוכן כתב הערבות, ואי הודעה לערב על דרישה לקיום הערבות טרם מימושה. נוסף על כך לטענתם הפר הבנק את חובת תום הלב, הטעה את נתבעת 2, ואף פעל בניגוד לחוק הבנקאות (שרות ללקוח).

המסגרת המשפטית בעניין שבפנינו הנה ערבות אשר נתחמה ע"י הנתבעת, כאשר הנתבעת כלל לא מכחישה את עצם החתימה, אלא טוענת כי הוטעתה בעת חתימתה וחתמה על ערבות במהות שונה מזו אשר הוסבר לה כי עליה היא חותמת, וכי מבחינה משפטית הבנק פעל בניגוד לדין, לכן יש לפטור אותה מערבותה.

כתב הערבות עליו חתמה הנתבעת, הנו בן שלושה וחצי עמודים שכותרתו "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב". בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת, כי לא קראה את כתב הערבות, שלטענתה כיוון שהיה מדובר בערימת ניירות, שאותה הניח לפניה פקיד הבנק לחתימה.
שלושה וחצי עמודים איננה ערימה. ובוודאי שניתן היה לקרוא לפחות את כותרת המסמך, כדי לדעת על מה היא חותמת. כותרת המסמך מדברת בעד עצמה.

חובת הגילוי

כתב הערבות לטובת תאגיד בנקאי הוא חוזה, לפיו, על הערב מוטלת החובה לקיים חיוב של אדם אחר. זכותו של הערב, לחזור אל החייב העיקרי, ולהיפרע ממנו את הסכום ששילם לנושה. משכך, יש לנקוט הליכים, אשר יבטיחו הבנה מצד הערב, על אודות מהות ההתחייבות שהוא מסכים לקבל וגובהה. על הנושה, מוטלת החובה, להסביר לערב ולגלות לו פרטים מהותיים על העסקה.
חובת גילוי זו מצד הבנק, עושה את ההסכם להסכם דו-צדדי. רבים ההסדרים החקיקתיים והשיפטיים העוסקים בהגנת הערב.

כבר לפני חוק הבנקאות נקבע שדין הערב כדין לקוח לעניין ההגנות החלות עליו. סעיף 3 לחוק הבנקאות מסדיר את הטעון הסבר לערב למניעת הטעיות. סעיף 3 לחוק הבנקאות מחייב, את התאגיד הבנקאי, לגלות לערב, פרטי העסקה הנחשבים למהותיים, ללא הבחנה בין סוגי הערבות. סעיף 22 לחוק הערבות, מטיל חובת גילוי, רק כלפי ערב יחיד, אך בסעיף 33 לחוק הערבות, קובע כי הערבות אינו בא לגרוע מכל דין אחר אלא להוסיף עליו.

בפסיקה גישות שונות, לעניין טענת הערב, כי לא ידע על מה הוא חותם, או שהוטעה ע"י פקיד הבנק שהחתימו, ולעניין הטענה שהערב לא קרא את מסמך הערבות, טרם החתימה עליו.

מאת : ניהול ובקרה פיננסי / יאן קליימן