הבנק הגיש תביעה כנגד מי שערבה לחברה, לכיסוי חובות החברה, לטענת הערבה במהלך שונות הפעילות של החברה מכרה את חלקה בחברה והודיעה על כך לבנק. בבנק נאמר לה כי כל שעליה לעשות בכדי לפטור עצמה מערבות הוא להעביר לידיו את הטופס העברת המניות וכן כך עשתה הנתבעת, אלא שבדיעבד התברר כי הבנק לא שיחרר אותה מערבותה ודורש ממנה כיום את יתרת החוב.
נפסק: מהראיות עולה כי אכן פקיד הבנק דרש רק טופס העברת מניות ולא דרש מהנתבעת להמציא ערב חלופי. עד נמצא כי הנתבעת שלחה הודעה על ביטול ערבותה מספר שנים קודם לתביעה. מיום מסירת מסמך זה אין היא ערבה לכל חוב מאוחר.
מאז מסירת המסמך נכנסו לחשבון החברה סכומים גבוהים מסכום הערבות, ולפיכך אין לחייבה כיום בתשלום חוב החברה לבנק.

עובדות

הנתבעת מסעיף 1 ניהלה חשבון בסניף התובע בעיר עכו, החל מחודש ינואר 1995. החברה אשר התחייבה לכסות ולסלק כל יתרת חוב שתווצר בחשבונה, צברה חוב שעמד נכון ליום 10/9/97 כדי סך 102,434 ש"ח. בגין חוב זה בצירוף הריבית הבנקאית הוגשה התביעה וכבר ביום 11/8/98 ניתן פסק דין על מלוא סכום.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נסמכה על כתב ערבות חתמו לטובת התובע לפיו התחייבו לסלק חובה של החברה.
כנגד הנתבע מס' 2 ניתן פסק דין חלקי ואולם ב"כ התובע הודיע כי מאחר ונתבע זה מצוי באיחוד תיקים, הרי שהשאלה היחידה העומדת על הפרק הינה חובתה של הנתבעת מס' 3.

להלן תמצית טענות הנתבעת:

הנתבעת לא הכחישה את חתימתה על כתב הערבות ואולם טענה כי עד ביום 23/2/96 העבירה את מניותיה בחברה, הנתבעת מס' 1, ולמעשה יצאה לחלוטין מן השותפות בה. לדבריה, בסמוך לאחר העברת מניותיה, היא פנתה יחד עם הנתבע מס' 2 אל נציג התובע וזה מסר לה שכל עליה לעשות הוא להמציא לבנק את הסכם העברת המניות וכן את שטרי המניות על מנת שתבוטל ערבותה.

לטענת הנתבעת, בעקבות אותה שיחה פנתה לרואה החשבון של החברה וקיבלה מידיו העתק משטרי העברת המניות אותם העבירה לתובע. בשלב זה, ראתה עצמה משוחררת מערבותה. לדבריה, ביום 19/5/96 לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים גילתה לתדהמתה כי ערבותה עודנה בתוקף ולכן שיגרה מכתב לתובע בו הודיעה, באופן חד משמעי על ביטול ערבותה.

בחודש מאי 1997 גילתה הנתבעת לדבריה פעם נוספת כי ערבותה נותרה בתוקף ולא בוטלה ע"י התובע. באותו שלב נודע לה לראשונה כי הבנק דורש להמציא ערב חלופי כתנאי לשחרורה מערבותה. על אף שדרישה זו היתה מנוגדתלכל מה שנאמר לה ע"י התובע עד לאותו שלב, דאגה הנתבעת לדבריה להציג ערב חלופי, היא הגברת אסתר אדרי אשר נכונה לערוב לחובות החברה. הבנק דחה א הערבה המוצעת ומיאן לשחרר את הנתבעת מערבותה.

הנתבעת, לפי שיטתה, אינה ערבה בלכ מקרה לחיובי החברה המאוחרים למועד בו הודיעה על ביטול ערבותה וזאת על פי סעיף 15 לחוק הערבות, לדבריה, דפי הבנק מצביעים בבירור על כך שבתקופה החל ממועד ביטול ערבותה ועד להגשת התביעה בתיק דנא, הופקדו בחבון סכומים העולים בהרבה על סכום החוב נכון למועד ביטול הערבות. קיזוז הזיכויים הללו בחוב החברה כפי שהיה במועד פקיעת הערבות מוביל לתוצאה כי החוב הנערב איננו קיים עוד.

המכתב מיום 19/5/96 מהווה אף הוא חיזוק לכך שהתובע דרש המצאת שטר העברת המנו כתנאי יחיד לשחרור הנתבעת מערבותה. במכתב זה העלתה הנתבעת על הכתב את הדרישה שהציג בפניה התובע תוך שציינה כי מילאה אחריה בדקדקנות, ולכן תהתה על שום מה לא ראה לשחררה מערבותה.

בית המשפט קובע כי המכתב נוסח במועד שצויין על גביו, קרי 19/5/96, עדותו של העד אטיאס לעניין כתיבתו של המכתב מקובלת עליי וכי מכתב זה הודפס במשרדו. די היה במסקנה זו על מנת להביא לדחיית התביעה כנגד הנתבעת.
יש להוסיף, כי אף אם מדובר היה בחוסר הבנה מצד הנתבעת וכי התנאי של המצאת שטר העברת המניות לא היה תנאי יחיד שדי היה בו כדי להביא לביטול ערבותה, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה.
לאחר ששיגרה את מכתבה מיום 19/5/96 אין הנתבעת ערבה לחיובים המאוחרים למועד ההודעה הנ"ל וזאת הן על פי סעיף 3 לכתב בערבות והן בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק הערבות. אף עד התובע מאשר בחקירתו הנגדית דברים אלה בציינו "לשאלתך" האם לאחר אותה נקודת זמן בא החייב ויוצר יתרת חובה החדשה הרי שגם יתרת חובה זו לא היתה חלה על אותו ערב אני משיב בחיוב וזאת בכפוף לקבלת אותו מכתב".
יתרת החוב נכון ליום 19/6/96 עמדה על סך 149,820 ש"ח. אין חולקין כי למן אותו מועד ועד להגשת התביעה הופקדו סכומים מסכומים שונים בחשבון, העולים על יתרת החוב הנ"ל. קיזוז אוםת זיכויים מאוחרים מוביל למסקנה כי יתרת החוב במועד הגשת התביעה לא הייתה קיימת עוד.

על יסוד מכלול האמור, התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 נדחית.

מאת ניהול ובקרה פיננסי בע"מ / יאן קליימן