0

13 תגובות   יום שלישי, 17/1/12, 15:54

 

                                      הופכים והופכים ומתהפכים

 

 

 

אורי:  (מנעים) בוקר, בוקר...

בני:   מה העליזות הזו? איזה בוקר עליך? עכשיו ערב.

אורי:  איזה אף ארוך, מה  אתה כזה רציני.

בני:   ומדוע לא?

אורי:  עזוב, עזוב... שמע, הייתי אתמול בפתיחה, ומה זה התרשמתי ו...

בני:   של מי?

אורי:  סבלנות...

בני:   אל תלמד אותי, טוב?... של מי...

אורי:  וואו איזה עצבים... מי עקצה אותך?... נו, הפתיחה של גילה...

בני:   ואיך היה?...

אורי:  אז תאר לך, היו שם, אתה יודע, כל ה...

בני:   ממש לא מעניין אותי. תגיד, איך היו העבודות?

אורי:  הבחורה השקיעה את כל הפוטנציאל  שלה, אבל...

בני:   כן, אני מכיר את העבודות שלה . לדעתי הן...

אורי:  נו, נו...מהטון שלך לא ניראה לי ש... טוב, גם אני חושב כך...עבודות די...

בני:   גם אתה לא בדיוק נחרץ... נו, תשמיע כבר משהו חכם...

אורי: מה להשמיע, הרי חרצת כבר את הדין...אה, הבעת פניך אומרת אחרת, אז אולי לא...

בני:   אם להתייחס לכמה עבודות שלה, הרי הקווים הרכים והמעוגלים מדברים...

אורי:  נו, סוף סוף... ומה הם אומרים?

בני:   והראשים  המוטים הצידה כאילו אומרים...

אורי: נו, נו, דווקא עליהם רציתי לדבר איתך, אז מה עם ההטייה הזאת, נכון שהיא...

בני:  היא בהחלט ...

אורי: (צוחק) תגיד לי, לא ניראה לך שאנחנו משוחחים על ריק?

בני:  מה אתה מתפקע שם מצחוק...עוד תדביק אותי...

השניים מתגלגלים מצחוק...

אורי: (חוזר ומרצין) נו, טוב, אז רציתי רק לומר לך שדעתך התקבלה עלי.

בני:  איזו דעה ואיזה נעליים? לא הבעתי שום דעה.

אורי: בקיצור, תחליט כבר , האם  עבודותיה של גילה מוצאות חן בעיניך, כן או לא?...  בעצם, עכשיו לאחר שיחתנו  אני מתחיל לפקפק  ביכולתה. חשבתי קודם ש...אבל עכשיו בהחלט אינני בטוח..

בני:  ואני, עכשיו לאחר השיחה בינינו ולאחר שהתמונות חזרו והצטיירו בדמיוני אני דווקא די משוכנע שצפוי לה עתיד כלשהו... נו, טוב, בוא ניכנס לשיעור.

 

 

 

 

דרג את התוכן: