הפעם אני רוצה לספר לכם קצת על חוויותיי בתחום של מודעות והתפתחות אישית ורוחנית,
בשנת 1989 חיי לא היו כפי שרציתי שיהיו, לא כפי שחשבתי שיהיו, מצבי הכלכלי היה בכי רע, היו לי חובות שלא ידעתי איך להתמודד אתם, הייתי במערכת יחסים זוגית מתסכלת, והייתי אם חד הורית לילדה בגיל 7, לא ידעתי לאן אני הולכת.
חברה סיפרה לי על איזה ערב מבוא לסדנה וכדאי שנלך לשמוע, היא אפילו לא ידעה להגדיר על מה זה בדיוק, בוודאי שהיא לא השתמשה במונחים, התפתחות אישית או רוחנית, היא גם לא אמרה מודעות, אבל בכל זאת קבענו והלכנו, היינו שלוש חברות.
כמעט רוב ההרצאה גיחכנו על מה שנאמר, ואם תבקשו לדעת מה נאמר אני ממש לא זוכרת, אני רק יודעת שבסוף ההרצאה נרשמנו שלושתנו לסדנה הראשונה. כבר לא גיחכנו רק הקשבנו והחלפנו חוויות.
זו הייתה תחילת דרכי והיכרותי עם הנושא של מודעות והתפתחות אישית ורוחנית.
למדנו אצל מורה נפלא בשם יחיאל שמר. הוא לימד אותנו דברים מדהימים בעיקר בנושאים שהיו קשורים להתפתחות ומודעות רוחנית. הרבה מהדברים שהוא לימד מלמדים היום בכל מיני מקומות,.
הוא לימד אותנו תבניות מחשבה שהיום קוראים להם הצהרות חיוביות או חשיבה חיובית, כיצד להשפיע על החיים שלנו בעצם ההתחברות שלנו לאני העליון, היום קוראים לזה האני היודע או האני הגבוה.
הוא לימד אותנו שבכל מהלך חיינו מלווים אותנו מדריכים רוחניים, לימד אותנו להתחבר לאותם מדריכים כדי לדלות יותר אינפורמציה שתשרת את החיים שלנו לטובה, שהדרכים שנבחר ישפיעו על חיינו לטובה, וכדאי לבחור את מה שהכי נכון לנו.
הוא לימד אותנו להקשיב לאינטואיציה שלנו ולפתח את ההקשבה לקול הפנימי, או לאני הפנימי כפי שקוראים לזה היום. הוא לימד אותנו להתחבר לאני הפנימי שלנו בכל מיני דרכים דרך טכניקות ותרגילים מיוחדים.
הוא לימד אותנו התבוננות פנימה, טיהור הגוף הפיזי בעזרת אור, למדנו לראות הילות, למדנו לרפא את גופנו, הוא לימד אותנו על ריפוי "בית החלמה רוחני" (בספר של קריון נתקלתי בדיוק מוחלט בתיאור כפי שראיתי אז בעיני רוחי).
חיי לא חזרו להיות כשהיו. מאז ועד היום מלווה אותי חלק נכבד ממה שלמדתי אצל אותו מורה דרך דגול שלצרי כבר אינו בין החיים.
אני מאמינה שאנחנו כל הזמן מחפשים משמעות לעצם קיומנו בעולם, וכאשר אנחנו לא מוצאים משהו להתחבר אליו אנחנו נכנעים לחיים של שיגרה ורובנו נמצאים שם. מאבדים לאט את שמחת החיים שבתוכנו, עסוקים יותר מדי בהישרדות, עסוקים בדברים שצריך לעשות כל יום ואת שאר השעות רובנו מעבירים בזפזופ בשלט מול הטלוויזיה.
רובנו נמצאים במצב של תרדמה בעודנו ערים, ולהתעורר משמעו לקחת אחריות על מה שקורה לנו בחיים. לא תמיד זה פשוט, לא לכל אחד, במיוחד לאלו מבינינו שלא לימדו אותם איך עושים את זה.
לקחת אחריות על החיים שלנו זאת אומרת לדעת לנהל את עצמנו, את האנרגיות שלנו, את הזמן שלנו, לדעת מהם סדרי העדיפות שלנו, לדעת מתי לתת לאחרים אבל לא לשכוח לתת גם לעצמנו. לרדת מהעץ ששמו אגו ולפעול מתוך מרכז השקט שלנו. מתי מישהו לימד אותנו איך עושים זאת?
להיות מחוברים לכל החלקים שבנו, לילד שבתוכנו, לשמחת החיים, משום שהאמינו לי החיים יפים. רובנו לוקחים אותם כמובן מאליו, והעניין הוא ששום דבר אינו מובן מאליו, לא הבעל או האישה, לא הילדים, לא החברים, לא ההורים, לא מקום העבודה ולא הכסף שאנחנו מרוויחים או חוסכים אם בכלל. גם לא ההתפתחות האישית שלנו.
אז אילו חיים אנחנו מבקשים לעצמנו ומה אנחנו באמת עושים בשביל לחיות את החיים שאנחנו באמת רוצים?
האם אנחנו מגשימים את החלומות שלנו או שמזמן שמנו אותם על המדף והם מעלים אבק?
האם אנחנו מקשיבים לכל מה שאחרים אומרים לנו שהוא נכון או לא נכון, או שאנחנו מחליטים עבור עצמנו גם אם זה נוגד את כל מה שאומרים האחרים סביבנו?
האם אנחנו באמת יכולים לומר על עצמנו שאנחנו שמחים או מאושרים ללא קשר למציאות הפיזית שלנו?
האם אנחנו מודים על מה שיש לנו או שמא זה לא מספק אותנו?
האם אנחנו שואלים את עצמנו את השאלות הנכונות או שאנחנו מאשימים את כל העולם בכל מה שלא עובד בחיים שלנו?
מה אנחנו אומרים לעצמנו כשאנחנו קמים בבוקר? מה אנחנו אומרים לעצמנו כאשר אנחנו הולכים לישון?
מה אנחנו אומרים ומראים לילדינו?
הערות מביאה אותנו לשאול שאלות, היא מביאה אחריות, היא מביאה צעדים של שינוי בדפוסי החשיבה וההתנהגות שאמצנו לעצמנו במשך שנים.
אלברט איינשטיין אמר:
"לא נוכל לפתור את הבעיות המשמעותיות העומדות בפנינו, באותה רמת חשיבה בה יצרנו אותם."
האם אנחנו מוכנים לוותר על הישן שלא עובד וליצור משהו חדש שעובד. מאיפה ניקח את אותו חדש, שלא דומה בכלל למה שהכרנו עד היום?
כאשר נחליט שאנחנו לוקחים אחריות ונבקש, כמו שביקשנו כשהיינו ילדים כשממש רצינו משהו, היקום יזמן לנו את המורה הנכון והמתאים.
מניסיון אישי זה עובד, זה עובד כל עוד אנחנו עובדים לשפר את עצמנו, זה עובד כשאנחנו מאמינים בעצמנו ויודעים מעל לכל ספק שמה שנבקש זה גם מה שנקבל, לא רק יודעים בשכל, יודעים בלב גם אם המציאות מראה לנו משהו אחר.
ג'ים רוהן אחד המאמנים הגדולים בעולם אמר "אם אתה רוצה שיהיה לך יותר עליך להיות יותר". בקבלה אומרים, להכין את הכלי שלך כדי שיוכל להכיל יותר.
אמר רבי עקיבא: כל התורה כולה על רגל אחת "ואהבת לרעך כמוך"? מה זאת אומרת?
כה רבים מאתנו מסתובבים ולא ממש אוהבים את עצמנו, אבל יש בנו המון אהבה לתת לאחרים, איך זה? מאיפה אנחנו שואבים את האהבה הזו כדי לתת אותה לאחרים? ולמה אנחנו מונעים אותה מעצמנו?
"ואהבת לרעך כמוך" – אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו מה אנחנו בעצם נותנים לאחרים וכמה התניות אנחנו שמים שם?
"ואהבת לרעך כמוך" אומר: נאהב גם את הדברים ה"רעים" שבנו, נאהב גם המגרעות שלנו, את החולשות שלנו כי אז באמת נוכל לאהוב את עצמנו ואת האחר, משום שגם לאחר יש מגרעות וחולשות ונאהב אותו למרות אותן מגרעות וחולשות בדיוק כפי שאנחנו אוהבים את עצמנו.
זו האהבה האמיתית.
אז כן, מודעות והתפתחות אישית ורוחנית מתחילה כאשר אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו, לא מהמקום של האגו, של התפיחה על השכם של כמה אני מוצלח, אלא מהמקום של הכרת ערך עצמנו וכיבוד הערך של האחר.
התפתחות רוחנית, היא לא מילה גסה, זו ההכרה שיש בעולם יותר ממה שנראה לעין הפיזית, זה שאנחנו לא רואים משהו זה לא אומר שהוא לא קיים.
פעם חשבו שכדור הארץ שטוח, כי לא יכלו לראות אחרת, האם זה אומר שכל השנים בהם חשבו כך זה היה נכון? כך גם לגבי עוד הרבה דברים הקיימים ביקום. התפתחות רוחנית זה להבין ולהפנים שיש המון דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, שיש כל מיני כוחות וחוקים קוסמיים שאנחנו פשוט לא מכירים וזה לא אומר שהם לא קיימים, אין לזה קשר לדת כזו או אחרת, אלא להיות בן אדם טוב ומיטיב.
יש מערכת חוקים אחת הפועלת בכל היקומים, כל מה שבמקרו גם במיקרו, אפילו מדענים היום יודעים שזה נכון. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד ולהתפתח. מודעות, התפתחות אישית, התפתחות רוחנית, הכל אחד. אנחנו גם גוף גם נפש גם רוח וגם נשמה.
אנחנו ישויות רוחניות אשר באו להתנסות ולחוות את החיים בגוף פיזי, כאן בכדור הארץ שלנו ולא ישויות פיזיות המתנסות בחוויה רוחנית.
יש מקום להכל: למודעות, להתפתחות אישית ולהתפתחות רוחנית.
שיהיה יוםנפלא :)
באהבה
אריאלה |