מה קורה כשהבוחרים לא אוהבים את מה שהנבחרים שלהם עושים בשמם. זה כמובן תלוי מי הם הבוחרים ואיפה הם גרים. ואם זה תלוי בבוחרים שבויסקונסין, אז המושל שלהם יכול ללכת לכל הרוחות. ואם הוא לא הולך, אז הם ידאגו שהוא ילך.

ב-2010 נבחר סקוט ווקר הרפובליקני למשרת מושל ויסקונסין. במסע הבחירות שלו הוא סיפר לבוחרים שהאג'נדה הפוליטית חברתית שלו תשפר פלאים את מצב מעמד הביניים שסובל קשות בשנים האחרונות. הוא כמובן גייס לצידו את מעוזי השמרנות האמריקאית, קרי אגודי השוטרים, מכבי האש והמורים, שהם מסורתית מצביעי ימין מובהקים, לפחות ב-Upper Mid West. והעתיד נראה ורוד.

בשנה הראשונה לכהונתו, הפר ווקר הבטחה אחרי הבטחה, הכביד את העול על מעמד הביניים, שיחרר את העשירון העליון בויסקונסין מעוד כמה אחוזי מס הכנסה, ובתחבולות פוליטיות ביטל את יכולת המיקוח הקולקטיבי של אגודים מקצועיים כמו של השוטרים, מכבי האש והמורים. והם לא אהבו את זה.

בעצם, הרבה מאד ויסקונסאים לא אהבו את זה.

אז בשלב ראשון הם בחרו להעניש סנטורים רפובליקנים שסייעו לתחבולה. אז הם עשו להם "ביטול". זאת אומרת הם אספו חתימות והעמידו את הסנטורים האלה לבחירה מחדש במחוזות שלהם. ורובם אכן לא נבחרו שנית. התוצאה היתה איזון, או שיוויון, בסנאט של ויסקונסין בין דמוקרטים ורפובליקנים.

ועכשיו הגיע תורו של המושל. כדי לבטל את בחירתו של המושל ולהכריז על בחירות חדשות, צריכים היו בוחרי ויסקונסין לאסוף חתימות של לפחות 25% ממשתתפי הבחירות האחרונות למשרת המושל. קרי קצת יותר מחצי מיליון חתימות. הם אספו קצת יותר ממיליון חתימות. חשוב להדגיש: אם בבחירות האחרונות למשרת מושל ויסקונסין הצביעו כ-2 מיליון בוחרים, אז חצי מהם חתמו שהם רוצים בחירות חוזרות כי הם לא מרוצים מהמושל שלהם.

לא חשוב מה יהיו התוצאות של בחירות חוזרות אלה, עצם המהלך שלעצמו מעורר השראה. היכולת של בוחרים להתארגן ולהכריח את אלה שהונו אותם לעמוד שנית לדין הבוחר זה לא דבר מובן מאילו. או בעצם אולי כן. וכדי שזה יקרה היה צריך שני מרכיבים: האחד - חוקה ברורה שמציבה את הבוחר בראש הפירמידה ולא בסופה, והשני - בוחרים שלא מוכנים שיחרבנו להם על הראש. 

והרי לכם סיפור על כאלה שלא מוכנים שיחרבנו להם על הראש.