| ליבי דופק בחוזקה אני מתקרב לחוף שלפני יותר משלושים שנה אמא לקחה אותי לים, כאילו לומר אנחנו כמו כולם. קילומטר לפני החוף ראיתי שומר יושב בתוך מכונית מתאמץ להתחמם ביום החורפי הזה, מנקה את פירוריי ארוחת הצהרים ממכנסיו שכח שהוא שומר על בתי העשירים בעיר לא עיר הזו. חלפתי על פניו לא מאמין זהו גסטון מהגן שלי לפני יותר משלושים שנה, בעיסוקו הוא בחר לא לראות אותי.אני ממשיך בדרכי הרגשה מוזרה עטפה אותי ומין התרגשות לא מוסברת, מציאות ודמיון התחברו לאחד. אני תיכף מגיעה לחוף ההוא, אני מתוח משום מה, מה עוד מצפה לי בדרך הזו. אני לא מתאפק וכותב תוך כדי נסיעה אני רואה את קו המים. |