| אני לא מאמין החוף השתנה כליל בניה והרס ניכרו בו. הזמן שחלף רק שלושים שנה אך דומה שכל חלק בחוף מספר זמן.אני מחפש את הנקודה בחוף בה ישבתי עם אימי ואחיי...הנה היא הנקודה אני מתקרב אליה לחוש את הזמן ומחכה להתרגשות שתבוא. אני מתקרב ומזהה את גבעת החול על פי פתחי האקוודוקט. מה רואות עניי....על גבעת החול במקום בו ישבתי לפני יותר משלושים שנה מונחים כנפיי ציפור מתה. כנפיים שבורות טבועות בחול. הציפורים בשמיים שטו להם בלהקות דרומה. התנועה שלהם המשיכה בלי להתחשב בציפור המתה שעצרה מלכת. להקת הציפורים והרוח הקרה חיברו אותי למציאות העכשווית מדוע כנפיים שבורות בדיוק בנקודה הזו. ליבי וראשי חברו יחד למסכנה בלתי נמנעת כשאתה יוצא לדרך ואתה יודע מה אתה מחפש הוא יופיע לאורך כל הדרך אתה תגיע אליו. לפני יותר משלושים שנה במקום הזה בתחושה שלי נשברו הכנפיים שלי, כנפיי החופש שלי. הנקודה הזו מלווה כל כך הרבה שנים. כאב מה וכאילו שאני לא מבין הכול. נקודת מבט..........התרחקתי מגבעת החול לכוון הים. תנועת הציפורים הנודדות שהתגברה לימדה אותי על נקודת המבט. אני יכול לבחור בציפור המתה על גבעת החול או להצטרף לציפורים החיות שנודדות אל החום. מה אני בוחר?.......... לימוד..... מה אני למד מהיום הזה מהדקה הזו מה אני למד עכשיו?...הכול שנמצא מולנו כל רגע בחיינו נועד ללמד אותנו משהו. ישנו ערך אבסולוטי ומכריע למידע הזה.את זה אני יודע.אני רוצה לחלוק את המידע הזה עם אחרים ולהיות להם מורה. |