| הרוח החורפית הכתה באוזניי וידעתי שאני צריך לעזוב את המקום הזה ולהמשיך בדרכי.שוב לא אתן למקום הזה לעכב אותי. אני מורה, אני מדריך, אני מוביל, הם מחכים לי חשבתי. עכשיו גשם ירד ואמר עם לא הבנת, זה לא מקומך הוא חתם ושלח אותי מפה. 30 שנה כמו טיל שיוצא מתותח. חלק הבא... לתת לאלה שאהבו אותך ודאגו לך בדרכם. הבנה....יש דברים בדרך שאתה לא יכול לצלם רק להרגיש. מצלמה וסופת חול לא עובדים ביחד – אל תתאמץ. תנצור את זה בליבך כי לא תוכל אפילו לתאר זאת. שומר מהעיירה הסמוכה רוכב על אופניים בדרכו לעבודה, מעיל דק דומה שהוא לא מאיץ את רכיבתו מכור לקצב משלים עם המציאות, משלים עם הגשם.האם אני רוצה להיות כמוהו?.... שמחה גדולה יוצאת מהלב. אני רוצה להבין אותה ולקבל אותה באהבה. יוני דרור מסע קצר בחורף ינואר 2006. |