שתי תביעות מאוחדות, שעניינן השתלשלות עניינים של לקוחות עם הבנק בו ניהלו חשבונם. החברה א.ב.מ.פ. בע"מ פתחה חשבון בבנק.

בית המשפט פסק

הוראות הבנקאות אינן באות לשנות כל דין החל על היחסים בין הצדדים, או לשנות עקרונות יסודיים בדיני שיקים.

קביעת מועד הזיכוי אינה מקנה ללקוח זכויות מסוג חדש. המדובר רק בקביעת מסגרות זמן, על מנת שהלקוח יידע מתי יכול הוא למשוך את הכסף מן החשבון.

חיוב הבנק במקרה כזה אינו נובע מהוראות הבנקאות, אלא מנזק שנגרם ללקוח עקב הסתמכות על פעולת הבנק לפי הוראות הבנקאות.

אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כי הסכום שנמשך מחשבון החברה נמשך לפי אישור מנהל הסניף, כלומר בהסתמכות על מצג כי קיימת יתרת זכות הולמת בחשבון.

בחוזר המפקח על הבנקים מספר ח- 2020-06 מיום 7/1/2001, הביע המפקח דעתו כי פסק דין ע"א 516/97 בנק לאומי נ' שי לביא מימון בע"מ. דינים מחוזי 306, בוטל ",,,ואני סבור כי העלאתו מעתה ואילך כאסמכתא לפרשנות מסויימת, אינה ראויה ואינה מקובלת".

בשל חשיבות העניין, להלן החלק העיקרי בהוראה כלשונו: "עמדתנו בהתייחס לפרשנותם הנכונה של הסעיפים 3 ו-6 להוראות הנגיד שבנדון, היתה מאז מתן ההוראות ואף בדיונים שקדמו להן כי הפיכתו של זיכוי בגין הפקדת שיק לזיכוי סופי כאמור בסעיף 3 שם, משמעה כי אין הבנק הגובה זכאי לחייב באופן חד צדדי את חשבונו של הלקוח בגין שיק שחזר, בכל מקרה ובכל עניין. התרופה העומדת לבנק גובה לאחר חלוף המועד הסופי היא אך ורק הגעה להסכמה עם הלקוח או נקיטת ההליכים המשפטיים המתאימים".

בפעולתו שהתבררה בתביעה זו, נהג הבנק בניגוד מוחלט להוראות המפקח על הבנקים. הבנק חייב את חשבון הלקוחות באופן חד צדדי בגין השיקים שחזרו, בעוד שלפי ההוראות היה עליו להימנע מכך, ולהעמיד את הנושא לבחינת בית המשפט.

אילו בתביעת החברה בלבד עסקינן, הרי תוצאת הדיון היא כי החברה אינה זכאית מכוח ההסתמכות, אלא רק לסכום שהוא הנזק המוכח כתוצאה מן ההסתמכות והוא 208,000 ש"ח.

כל השאר - 77,000 ש"ח הם סכומים שהופקדו רק לכאורה, לא נמשכו ולכן חיוב החשבון בהם לא יצר אלא איון של ההפקדה, והעדר נזק למי משני הצדדים הבנק מזה והחברה מזה.

אלא שהצדדים שינו את מצבם המשפטי ע"י החתימה על הסכם הפשרה.

בשלב זה העמיד הבנק לחברה הלוואה, שעל החברה והערבים לה לפרוע בלי קשר לשאלה מדוע ניתנו כספי ההלוואה ומדוע התחייבו הלקוחות לשלם את סכום ההלוואה ועד - 60,000 ש"ח.

הלקוחות לא הראו כי הבנק כפה עליהם את הסכם הפשרה או ניצל את מצוקתם הכלכלית באיזו דרך. לכן חייבים הם בתשלום לפי ההסכם.

לא אתייחס במסגרת פסק דין לשאלה בדבר אי עמידת הבנק בהנחיות המפקח על הבנקים והאם היא מעניקה ללקוחות זכות כלשהיא - כיוון שעניין זה כלל לא הועלה ע"י הצדדים.

מאת ניהול ובקרה פיננסי / יאן קליימן