כותרות TheMarker >
    ';

    החיים כאמנות

    ארכיון

    0

    התפקחות/התפכחות איטית

    54 תגובות   יום רביעי, 18/1/12, 13:41

     

     

     

     

     

     

     

     

    פעם חיפשתי מאחורי ומלפניי

    דהירה סוחפת

    התרגלתי לגעגועים צפופים

    לשרבט אותם נושרים.

     

     

    והשיירים היו הדים לעבות בהם

    את הקירות

    והם הולידו תינוקות של אש באדמה

    ואויר במים,

    בריבוי זיקות לאקטיביזם יהודי,

    ולתהליך ההתבדלות של

    ציור רב משמעי -

    להיות נזהר תמיד מן הסימטריות,

    מן השלל המדומה בעקומת ההתרפקות על

    חלונות הציורים העקורים שלא הותירו בי 

    שאריות בגוף.

    ובמיטה השכל נם, מרוט נוצות,

    בחלומו גונח אל המולך הלבן

     

     

    ועדיין נותרה בי ידיעת הנבירה

    ידיעה המגשרת בין קורי חיי על הגחון,

    ומוצא שבריי קולות ממקצביי אבק דרכים

    שאימי הילכה בהן,

    ידיעה אוחזת רעמת המדונות הזקנות עד

    אופק מרופד אדום בין הקשתות.

    ויש בידיעה הזאת שתיקה

    יש בה מים ששטפו את פניי מזמן.

     

     

     

    והיום,

    כשהציור מתקרב לי לשפתיים

    אני יוצר אדוות קלות,

    מדמה אותן סודות מעברן של

    ציפורים לומדות לעוף בשולי  ההבל,

    שולי אדם - עולם, יתרון האהבה והחכמה

    כצל עובר מעל רעות הרוח

     

     

    והגופים מתפרקים ומתחברים

    מתמסרים לי בתנועה חושפת את

    מערומיי באגדות

    ובמרווח הרך בין מגע לנשימה

    אני צובע אשליות ממלמלות את סערת המתח הלבן

    ושקיות העייפות מתחת לעיניים

    מתמלאות בדם התאווה עד כדי צמיחת

    דפנות שפתיה, ושביליו של

    גוש הצבע החרוש קמטים.

     

     

    ושתיקת מבט

    מגלה את נשמתו המטפטפת,,

     

     

     

     

    לילה, 18 לינואר, 2012–01–18

    דרג את התוכן:

      תגובות (54)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/14 10:56:
      אני חוזרת אלייך דויד ודברייך מהדהדים ביום שכזה בכל כך הרבה בהירות, בעצם הידיעה שיש בה שתיקה. אתה חסר בקפה:) ואולי כולנו :))
        11/6/12 00:37:

      צטט: גרייס ל 2012-05-19 14:57:10

      זרם אסוציאטיבי של מילה ובטן וצבע מרתק כמו תמיד,,

       

       

       

      תודה גרייס יקרה,,

        11/6/12 00:37:

      צטט: all heart 2012-05-11 17:29:13

      מרהיב!!!

       

       

       

      תודה לך,, :)

        19/5/12 14:57:
      זרם אסוציאטיבי של מילה ובטן וצבע מרתק כמו תמיד,,
        11/5/12 17:29:
      מרהיב!!!
        28/3/12 20:32:

      צטט: תמר זוהר שיר 2012-03-25 23:32:08

      רוח חדשה, אוורירית, אופטימית מנשבת בין השורות... נפלא:-))

       

       

      תודה תמר :)

        25/3/12 23:32:
      רוח חדשה, אוורירית, אופטימית מנשבת בין השורות... נפלא:-))
        19/3/12 14:44:

      צטט: אילנה סמייל 2012-03-15 16:59:44

      והיום כשהציור מתקרב לי לשפתיים אני יוצר אדוות קולות....
      העפת אותי למעלה...מקסים!

      תתחדש על התמונה היפה :~))

       

       

       

      תודה אילנה :)

      וכן, התמונה...

      טיילנו כמה אנשים בטבע,

      ואיש אחד חמוד צילם בטבע

      (ואת האנשים בטבע)

        19/3/12 14:42:

      צטט: anaatti 2012-02-26 11:23:27

      צטט: David Leviathan 2012-02-08 21:49:28

      צטט: anaatti 2012-01-20 13:09:20

      שתיקת מבט..
      מגלה את נשמתו המטפטפת..
      ציירת בהחלט את סודות נפשך בתעתועי המחשבה העלומה...


      ובהחלט תתחדש גם על התמונה..

      שבת שמחה לך..*

       

       

       

       

      שתיקת מבט

      עצימת עיניים

      מקשיבים לשקט

      (אם וכאשר רוצים)

      גם הציפורים יודעות

      וגם הנחשים

      להקשיב לקול הרוח המספר ש

      אנו היצורים בצורה של בני אדם

      מן העצים באנו (או שכן או שלא)

      מן היער

      וכולנו בניה של האדמה

      כולנו, כל המינים ובכל הצבעים

      ואם נהיה טובים טובים (אדם לחברו)

      אולי אחרי מותנו

      נגיע לארץ הירוק הנצחי

      נהיה כנבטים רכים

      (לא ננער עוד אף אחד/אחת מן המחצלת...:))

       

      אהבתי לקרא....

       

       

       

       

      תודה ענתי,,

        15/3/12 16:59:

      והיום כשהציור מתקרב לי לשפתיים אני יוצר אדוות קולות....
      העפת אותי למעלה...מקסים!

      תתחדש על התמונה היפה :~))

        26/2/12 11:23:

      צטט: David Leviathan 2012-02-08 21:49:28

      צטט: anaatti 2012-01-20 13:09:20

      שתיקת מבט..
      מגלה את נשמתו המטפטפת..
      ציירת בהחלט את סודות נפשך בתעתועי המחשבה העלומה...


      ובהחלט תתחדש גם על התמונה..

      שבת שמחה לך..*

       

       

       

       

      שתיקת מבט

      עצימת עיניים

      מקשיבים לשקט

      (אם וכאשר רוצים)

      גם הציפורים יודעות

      וגם הנחשים

      להקשיב לקול הרוח המספר ש

      אנו היצורים בצורה של בני אדם

      מן העצים באנו (או שכן או שלא)

      מן היער

      וכולנו בניה של האדמה

      כולנו, כל המינים ובכל הצבעים

      ואם נהיה טובים טובים (אדם לחברו)

      אולי אחרי מותנו

      נגיע לארץ הירוק הנצחי

      נהיה כנבטים רכים

      (לא ננער עוד אף אחד/אחת מן המחצלת...:))

       

      אהבתי לקרא....

        12/2/12 18:42:

      צטט: Shimon Rosenberg 2012-02-07 18:21:57

      אכן צייר של מילים-יעלים.

      תמונות שופעות בשיר אחד, ובתוכן תפיסת עולמו הרוחנית של הצייר/משורר

       

       

       

      "מילים - יעלים".................תודה!

       

      "צייר/משורר"   צייר - נראה לי שכן

      משורר - תשמע שמעון.......................................

      (לאחר מותנו יסווגו אותנו המקצוענים, מי משורר ומי לא   :)

       

      לפני שנים רבות, כשלמדתי ציור באבני, אז באחד משעורי התיאוריה עם

      מרצה/מבקר אמנות, הועלתה השאלה איך יודעים איך להגדיר צייר מסוים כאמן,

      וצייר אחר לא...  לבסוף פסק מבקר האמנות (אמנות בת זמננו) שהצייר מגדיר

      את עצמו. כלומר, כאשר אדם מכריז על עצמו שהוא אמן, אז הוא אמן!

      וזה נראה לי די שטוטי...

      האם אדם שאוהב לכתוב שירה יכול לומר על עצמו שהוא משורר?

      נו טוב, התעסקתי בזה כבר למעלה בתגובה למיכאל

      איך שלא יהיה או כן יהיה תודה רבה לך

      ויהיה אשר יהיה...או שלא...או שכן...או ש... :)

        12/2/12 18:29:

      צטט: גרייס ל 2012-02-05 04:02:20

      להטוטן של מילים אתה ג'נגלר בקרקס הולך על חבל דק ולא מועד כל פעם מחדש שמחתי לבקר כאן אחרי העדרות ארוכה שבוע טוב לך,,

       

       

       

      תודה גרייס!

      (שמח שנכנסת לבקר לאחר העדרותך)

      ושבוע טוב גם לך :)

        12/2/12 18:26:

      צטט: ada sha 2012-01-28 22:23:42

      מרתק תהליך הציור שלך. אולי בפעם הבאה שתעשה תערוכה תצטרף טקסט שלך לתמונה?

       

       

      רעיון מצוין, וכבר חשבתי על זה

      בהחלט יתכן,,

      תודה עדה

        12/2/12 18:24:

      צטט: מיסיס H 2012-01-24 00:35:04

      איך אתה מפרק ומרכיב רגשות לציורים. כל כך יפה דויד.

       

       

       

      תודה מיסיס!

        12/2/12 18:22:

      צטט: מיכאל 1 2012-01-22 23:05:52

      והגופים מתפרקים ומתחברים מתמסרים לי בתנועה חושפת את מערומיי באגדות ובמרווח הרך בין מגע לנשימה אני צובע אשליות ממלמלות את סערת המתח הלבן ..... יופי של כתיבה , דוד. אני רואה חיבור מרתק בין דרכך כאמן ציור ובין היותך משורר.

       

       

       

       

      טוב תראה,

      משמח אותי שאתה רואה פה חיבור מרתק בין הציור והשירה

      "...בין דרכך כאמן ציור", אוהב את ההגדרה הזאת, והלוואי ואני באמת כזה,

      בכל אופן אוהב מאד לצייר.

       

      "...ובין היותך משורר", אז אוהב לבטא רגשות ומחשבות במילים, בכתב, לאגד לטקסט שמרגש אותי

      אבל לקרוא לי משורר... וואללה, הלוואי... אלתרמן - משורר, לאה גולדברג, חיים נחמן, ועוד הרבה...

      אפילו אצלנו בקפה - אלונה, ושימעלה, ויש עוד...

      מה שבטוח זה שמחמאות לא תעשנה ממני משורר   :))

      נו טוב, הלכתי קצת רחוק עם זה כי השורה האחרונה בתגובתך מאד החמיאה לי

      ועדיין, מעל ומעבר משמח אותי כשמישהו מנתח או מנסה לנתח, לפרש/לפרשן את ההגיגים שאני מעלה

      או שאומר/ת לאן זה לוקח אותו/אותה, וכן הלאה.

      אבל תודה גדולה לך בכל אופן מיכאל.

      לא יכול להכחיש שהתגובה שלך מחמיאה לי מאד

      ועכשיו אשתדל לא לאפשר "לשתן לעלות לי לראש"...:))

      ושוב תודה!

      (דויד)

        8/2/12 22:04:

      צטט: אילנה סמייל 2012-01-22 22:30:43

      עוצמת המילים הרגשות כמו בציורים חרושי קמטים והנשמה הנשמה מטפטפת....

       

       

       

      הנשמה המטפטפת...

      אולי כדאי לשטוף אותה במים קרירים,

      להשרות בהם עשבי מרפא,

      להניח נוצה מול נחיריה

      אם הנוצה רוטטת אז הנשמה עדיין חיה...:))

      (סתם נו...)

        8/2/12 21:58:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2012-01-20 19:43:34

      צייר של מילים !

       

       

       

      חזון נפרץ למציאות המתהווה...

      (מה זה בכלל, לא מבין מה כתבתי פה)

        8/2/12 21:49:

      צטט: anaatti 2012-01-20 13:09:20

      שתיקת מבט..
      מגלה את נשמתו המטפטפת..
      ציירת בהחלט את סודות נפשך בתעתועי המחשבה העלומה...


      ובהחלט תתחדש גם על התמונה..

      שבת שמחה לך..*

       

       

       

       

      שתיקת מבט

      עצימת עיניים

      מקשיבים לשקט

      (אם וכאשר רוצים)

      גם הציפורים יודעות

      וגם הנחשים

      להקשיב לקול הרוח המספר ש

      אנו היצורים בצורה של בני אדם

      מן העצים באנו (או שכן או שלא)

      מן היער

      וכולנו בניה של האדמה

      כולנו, כל המינים ובכל הצבעים

      ואם נהיה טובים טובים (אדם לחברו)

      אולי אחרי מותנו

      נגיע לארץ הירוק הנצחי

      נהיה כנבטים רכים

      (לא ננער עוד אף אחד/אחת מן המחצלת...:))

        8/2/12 21:35:

      צטט: סטאר* 2012-01-19 21:00:50

      תתחדש על התמונה :))

       

       

       

      תודה   :))

        8/2/12 21:34:

      צטט: פו3 2012-01-19 18:58:36

      איזו רגישות דויד...ותתחדש על תמונת הפרופיל:)

       

       

       

      תודה, וגם למפרע על העוד אחת החדשה :))

        8/2/12 21:32:

      צטט: שרה קונפורטי 2012-01-19 16:12:26

      מה זה?
      החלפת את התמונה אני רואה...
      יפה לך,
      אתה כבר יודע שאינני מבינה בדרך כלל את רוב שיריך
      מה שאני כן מבינה את העוצמה, הרגש
      משהו גדול מהחיים שאתה מבטא כאן
      מאוד מאוד אהבתי את המילים
      אני צובע אשליות
      וואוהו, ממש ממש דיבר אלי
      חולה על הדימויים שלך
      שמחתי לבקר אצלך
      יום קסום ומואר לך
      בהערכה רבה
      שרה קונפורטי

       

       

       

       

       

      אכן החלפתי שרה,

      והנה החלפתי שוב

      והפעם עדכנית - עכשווית ממש

      מהשבת האחרונה, לפני ארבעה ימים

      (בחברת אישה אהובה)

       

      וימים קסומים ומופלאים לך

      בתוך ומסביב להוד יצירתך,,

        8/2/12 21:28:

      צטט: Nirit Norman 2012-01-19 10:09:35

      המילים שלך, כמו ציור, רווי שכבות.להתחפר בפנים, וללמוד. כל כך ללמוד.

       

       

       

      המילים - הצבע שנשפך מן הציורים...:)

        8/2/12 21:26:

      צטט: ...אירית... 2012-01-19 09:41:58

      זו נשמתך המטפטפת כאן . ואיזה יופי של נשמה. אהבתי. דויייד.

       

       

       

      אולי נשמתי

      אולי נשמת העץ המטפטף

      את הרי יודעת (יודעים כולנו) שעץ מדבר

      ואנחנו כבר מזמן לא מתפלאים כשמאזינים לסיפוריו.

      הוא הפה של העבר

      שמח שאהבת

      תודה אירית :)

        8/2/12 21:20:

      צטט: גליתוש. 2012-01-19 06:19:20

      שפת הכתיבה שלך היא שפת הציור שלך. או אולי ההיפך. הכתיבה מזמנת השתהות על הזרם התודעתי הזה. יפה דויד.

       

       

       

      נשקע ביחד בשיריי תפילה

      נשיר נבכה נפליג בזרם תודעה

      הכתיבה כחץ נשלח ננעץ בלב של הציור

        8/2/12 21:15:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-19 00:37:01

      הכתיבה שלך כל כך ציורית שהיא גם כן ציור ולמה הורדת את התמונה? שלא תלך לי מכאן.

       

       

       

      הורדה לצורך העלאה...:)

      לא הולך לך מכאן...

      איך אוכל לעזבך?

      איך?

        8/2/12 21:09:

      צטט: צלילי הלב 2012-01-18 23:43:58

      תהליך...תהליך שאינו נגמר, עוטף מעגל בתוך מעגל, ואנחנו תמיד מנסים לכתוב את עצמנו, יש משהו כואב בשיר הזה דויד. האם התהליך אינו מספיק יפה בכדי לא לרצות להתפכח ופשוט לתת לו לזרום כמים זכים בחיינו? תודה

       

       

      התהליך יפה יפה

      קצת דומה למעוף העיט

      הרצון הוא קוש מעופף בלב שמיים

      חובר לארבע הרוחות המנומרות (סתם)

      חוזר לארץ כרוח הזכה המחפשת את המים הזכים

      (לפעמים מוצאת)

        8/2/12 20:59:

      צטט: שיאצו, דיקור סיני 2012-01-18 20:15:53

      קראתי וחזרתי לספרים רבים. הדים רחוקים וקרובים של מציאות טובלת בחלום, בגעגוע וכמיהה. לפעמים, תמונה אחת , חרושת קמטים, עושה את זה. כותב נהדר.



      קלים מאד היו חיי בני האדם באותם ימים
      נשאו משאות על הגבעות,
      התגלגלו במדרונות
      ידעו מתי לצאת לעבודה
      מתי לשכב לישון
      כך מספרים הזקנים
      בספרים העתיקים
      (ולא ממש אכפת היה להם, אם השמש עוקבת אחר הלבנה או הלבנה אחר השמש)

       

        8/2/12 20:51:

      צטט: סטאר* 2012-01-18 15:16:49

      כל כך מתחברת למילים ....

       

       

       

      גם אני :)

        8/2/12 20:50:

      צטט: דליהו 2012-01-18 14:15:41

      נו טוב, השיר הזה מורכב[החלטת למנוע ממני אלצהיימר.?} ציפורים לומדות לעוף בשולי ההבל.לא הבנתי מה היה פעם אבל אוהבת את היום.

       

       

      אלץ והיימר לא גרים כאן יותרררר

      קררררר אצלי (עכשיו) כאן בסטודיו

      היום טוב

      מחר עוד יותר

        7/2/12 18:21:

      אכן צייר של מילים-יעלים.

      תמונות שופעות בשיר אחד, ובתוכן תפיסת עולמו הרוחנית של הצייר/משורר

        5/2/12 04:02:
      להטוטן של מילים אתה ג'נגלר בקרקס הולך על חבל דק ולא מועד כל פעם מחדש שמחתי לבקר כאן אחרי העדרות ארוכה שבוע טוב לך,,
        28/1/12 22:23:
      מרתק תהליך הציור שלך. אולי בפעם הבאה שתעשה תערוכה תצטרף טקסט שלך לתמונה?
        25/1/12 02:46:
      תודה בינתיים לכל המגיבות / מגיבים
        24/1/12 00:35:
      איך אתה מפרק ומרכיב רגשות לציורים. כל כך יפה דויד.
        22/1/12 23:05:
      והגופים מתפרקים ומתחברים מתמסרים לי בתנועה חושפת את מערומיי באגדות ובמרווח הרך בין מגע לנשימה אני צובע אשליות ממלמלות את סערת המתח הלבן ..... יופי של כתיבה , דוד. אני רואה חיבור מרתק בין דרכך כאמן ציור ובין היותך משורר.
        22/1/12 22:30:
      עוצמת המילים הרגשות כמו בציורים חרושי קמטים והנשמה הנשמה מטפטפת....
        22/1/12 18:30:
      צר לי שעדיין לא התחלתי להשיב לתגובות. פשוט עסוק נורא. נכנס לקפה פה ושם לדקה או שתיים, קורא פוסט או שניים (של חברים) ויוצא - חוזר לעיסוקיי האחרים. מקווה להתחיל להשיב בקרוב מאד לכשאתפנה
        20/1/12 19:43:
      צייר של מילים !
        20/1/12 13:09:

      שתיקת מבט..
      מגלה את נשמתו המטפטפת..
      ציירת בהחלט את סודות נפשך בתעתועי המחשבה העלומה...


      ובהחלט תתחדש גם על התמונה..

      שבת שמחה לך..*

        19/1/12 21:00:
      תתחדש על התמונה :))
        19/1/12 18:58:
      איזו רגישות דויד...ותתחדש על תמונת הפרופיל:)
        19/1/12 16:12:

      מה זה?
      החלפת את התמונה אני רואה...
      יפה לך,
      אתה כבר יודע שאינני מבינה בדרך כלל את רוב שיריך
      מה שאני כן מבינה את העוצמה, הרגש
      משהו גדול מהחיים שאתה מבטא כאן
      מאוד מאוד אהבתי את המילים
      אני צובע אשליות
      וואוהו, ממש ממש דיבר אלי
      חולה על הדימויים שלך
      שמחתי לבקר אצלך
      יום קסום ומואר לך
      בהערכה רבה
      שרה קונפורטי

        19/1/12 14:59:
      ותודה לאליסיה, אחותה של דניאלה סגל, שצילמה אותי בקיץ האחרון, וכך התאפשר לי סוף סוף להעלות תמונת פרופיל די עכשווית (חצי שנה)
        19/1/12 12:30:
      דויד, מלים שמציירות שכבות של חיים, נבירה, פירוק והרכבה ויצירה-תיאורים רב חושיים של חווית היצירה.
        19/1/12 10:09:
      המילים שלך, כמו ציור, רווי שכבות.להתחפר בפנים, וללמוד. כל כך ללמוד.
        19/1/12 09:41:
      זו נשמתך המטפטפת כאן . ואיזה יופי של נשמה. אהבתי. דויייד.
        19/1/12 06:19:
      שפת הכתיבה שלך היא שפת הציור שלך. או אולי ההיפך. הכתיבה מזמנת השתהות על הזרם התודעתי הזה. יפה דויד.
        19/1/12 00:37:
      הכתיבה שלך כל כך ציורית שהיא גם כן ציור ולמה הורדת את התמונה? שלא תלך לי מכאן.
        18/1/12 23:43:
      תהליך...תהליך שאינו נגמר, עוטף מעגל בתוך מעגל, ואנחנו תמיד מנסים לכתוב את עצמנו, יש משהו כואב בשיר הזה דויד. האם התהליך אינו מספיק יפה בכדי לא לרצות להתפכח ופשוט לתת לו לזרום כמים זכים בחיינו? תודה
      קראתי וחזרתי לספרים רבים. הדים רחוקים וקרובים של מציאות טובלת בחלום, בגעגוע וכמיהה. לפעמים, תמונה אחת , חרושת קמטים, עושה את זה. כותב נהדר.
        18/1/12 16:00:
      בית שלישי - "ומוצא שבריי קולות..." מוצא - צ קמוצה
        18/1/12 15:16:
      כל כך מתחברת למילים ....
        18/1/12 14:15:
      נו טוב, השיר הזה מורכב[החלטת למנוע ממני אלצהיימר.?} ציפורים לומדות לעוף בשולי ההבל.לא הבנתי מה היה פעם אבל אוהבת את היום.

      פרופיל

      David Leviathan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין