כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    פלירטוט המופלטה

    54 תגובות   יום שלישי, 10/4/07, 16:50

    המופלטות של רה"מ עברו שיקוף ריאות אצל המאבטחים (צילום בכותרת של ידיעות). למעשה מדובר בכשל אבטחתי מהמדרגה הראשונה: ואם הוכנס רעל כלשהו למופלטה? והיא כמות החמאה שנדחסה למופלטית אחת יכולה להרוג בנאדם תמים? יבואו המחפפים על עונשם!

     

    המופלטות שיבשו דעתם של הכותבים עליהן:
    אולמרט הוזמן למימונה בבית האופרה של אשדוד (נראה לי שזו אינטגרציה מופלאה, מופלטה ואופרה, כור ההיתוך מעולם לא היה מוצלח כל כך)
    וכך נכתב בידיעה (ידיעות, 14) "אלפי החוגגים שהגיעו למקום לא הבינו מדוע לוקח לאוכל זמן רב עד שהוא מוגש".
    אולי כי הוא צולע? הולך על גחונו? אולי הוא נרדם?

     


    תלוי כותרת
    הארץ: בל"ד: בשארה ישוב לישראל
    מעריב: לח"כ בשארה יש כנראה סיבה טובה להאמין שלא כדאי לו לחזור לישראל
    ידיעות: מקורביו מרגיעים: הוא מתכוון לחזור ורוצה לדבר על הכל

     


    כבוד
    שמעון פרס
    זכה לתואר הארוך ביותר בתולדותיו, אם אני לא טועה:
    "המשנה לראש הממשלה והמועמד לנשיאות" (ידיעות, 10)

     


    פרופורציות

    מכונית התופת שלא התפוצצה זוכה לכפולת 2-3 בידיעות ולידיעה בכותרת של הארץ, ואילו במעריב לידיעונת בע' 9.

     


    המורדת (2)

    מתברר שיש לידיעות בעיות קשות עם "מוסכמות". אחרי שמרב מיכאלי הוגדרה כמורדת על שער 7 ימים מאחר שהיא לא רוצה להתחתן וללדת, מופיעה היום בידיעות כותרת משנה כדלקמן: "עדה גרשוביץ (62) מירושלים מרדה במוסכמות וחרשה את העולם לבדה עם תרמיל"
    (בסופהשבוע נמצאה גופתה).
    ולמה מורדת? כי במקום לשבת בבית ולסרוג לנכדים, החליטה לצאת לטיול בגפה. אכן מרידה במוסכמות. באיזו שנה אנחנו?
    מעריב, אגב, כלל לא סגורים על כך שמדובר בגופתה של גרשוביץ, אלא רק חושדים, אבל לפחות לא מכנים אותה מורדת)

     


    נחש בקנה

    מיהו הנחש שנכנס למשרדי גוגל והפחיד את העובדים?
    למרות התהייה אם מדובר במתיחה, מתברר שלא.

     


    בלוגלנד
    חובה לקרוא את הסיפור הנורא של המורה לאמנות שרי גולן מהוד השרון, שהתפרסם בלחצ חברתי. אם מישהו במשרד החינוך, נניח השרה הנכבדת קורא את זה, חובה עליו/ה לתקן את העוול, ומיד.

    אלכס כותב על שקיעתו של התא הקולי.
    אבל את הדבר המרכזי הוא לא כתב: אנשים פשוט לא מקשיבים להודעות בתא הקולי, חלקם אומרים זאת במפורש בהודעות האישיות שלהם בסלולרי, חלקם אפילו לא טורחים לעדכן. וכשאני אומרת: "אבל השארתי לך הודעה" עונים לי: אה, מה פתאום, לא מקשיב/ה להודעות. בקיצור, מעצבן ובלתי נסבל.

    אני תמיד מקשיבה להודעות בסל', אם כי, חייבת להודות שבבית, בטל' הקווי, רק פעם בכמה ימים, מתוך הנחה שמי שמחפש אותי ישאיר לי הודעה בסל'.
    הצעת ייעול/סטארט אפ: מכשירים שיהפכו כל הודעה קולית לסמס. לא גאוני?

     

    יובל דרור מצא קשר אמיץ בין טקסט של אלי ציפורי מגלובס לבין ידיעה מפייננשל טיימס.


    יפתח מסביר למה לדעתו הפרסומות של קסטרו ופוקס כושלות.

    אורן מטר פתח בלוג כדי למצוא מישהי שמצאה חן בעיניו בפאב. בהחלט מצא אותה, אבל היא התעצבנה קשות. בינתיים אורן הפך לשתי-שמיניות סלב והבלוג שלו די משעשע. או בלשוננו: מג'עג'ע.

    אבדות ומציאות
    לפני כמה ימים קראתי בפוסט (או ששלחו לי אותו) על מישהי שיצאה נגד השילוט בקום איל פו. רציתי ללנקק אליו אבל בלהט החגים שכחתי, ובינתיים הוא חמק מהישג ידי. מישהו ראה אותו ויכול לשגרו לי שוב? אולי אפילו בעלת הפוסט? הנה. יש.
    תודה ליאירוה ולצביקה אלברגר.

     


    קוראים בקפה

    אחרי ששבועיים התחבטתי מה זה הכוכבים האלו ומי נגד מי, הבנתי את הרעיון. קשה לי להגיד אני מתלהבת ממנו במיוחד, אבל למדתי לחיות איתו בשלום, לתת ולקבל, לשמוח ולהתעצב.

     

    הבנתי שיש עניין גדול מאוד פה סביב "מי ביקר בדף שלי" ושזה אחד האלמנטים המרכזיים בהווייה החברתית בקפה. אפילו שמעתי את ההגדרה "פיצ'ר גאוני". אלא שאני מרגישה אי נעימות כזאת, להסתכל מי ביקר. זה נראה לי אקט חטטני ובילושי, ומאחר שממילא לא נשאר הרבה מהאנונימיות פה בתגובות (אם כי כנראה שלעולם לא אדע מי זו ליליט ומיהי פינצטה) לפחות מהאובססיה הזו, של "מי ביקר" אני נמנעת כרגע. מי יודע מתי אשבר.

     

    אני קוראת בכל מיני בלוגים פוסטים על תככים, ריבים ומעשים מגונים בין היושבים והשותים פה. חי נפשי המעונה שאין לי מושג במה מדובר ומי עשה מה למי ומתי.

     

    מה מצאתי ולא ידעתי במהלך גיגול סתמי? Velvet cafe. ועוד בוונקובר.

     


    קשה בבוקר

    מתוכנית הבוקר של רשת נודע לי על הטרנד החדש: ניתוחים פלסטיים לבעלי חיים. עדיין לא פה, בינתיים רק בהוליווד, אבל תספרו עד עשר, וזה כאן. הצילו.

    ג'קי לוי הסיר את הקוקו. חוזרת: הסתפר. מה אומר, מניותיו יאמירו פלאים.

     


    לחם עבודה

     

    יוסי בן טוב, האיש והאגדה, מחפש עבודה. יאללה, הצעות?

     

    פוסט שלם ובלעדי הוקדש היום לגרפיקאים. רדו כמה ס"מ למטה (אם אתם מאותגרי לנקוק).

     


    לפני פיזור
    תזכורת: מחרתיים, חמישי, ייערך יום עיון בבית הספר למשפטים של המכללה למנהל.
    הנושא: אנונימיות ברשת, חופש ביטוי, פרטיות והפקרות.
    בפאנל בו אתארח ישתתפו כרמל ויסמן, גדי שמשון, אפי פוקס וג'יי קלינגר.
    המשפטנים שבאירוע: ד"ר יובל קרניאל, ד"ר עומר טנא, ד"ר תמר גדרון, ד"ר טל ז'רסקי ועו"ד חיים רביה.

    בואו בהמוניכם.

     

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (53)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/4/07 04:58:

      נו, אז לא ילד, חתול. מה דעתך על חתול? :)

      הומור, קוראים לזה, תירגעי.

       

      בכל אופן, הם עשו זאת כשהיו צעירים. וזה שמוכרים לך את ה"כולם היו חלוצים" זה לא אומר שצריך לקנות. רובם ברחו כפליטים מארצות ערב שהתנכלו ליהודים. אלו שהגיעו לפני כן, ברובם עשו זאת לאחר השואה. אני מסכים איתך שפול-מון בתאילנד\גואה וואטאבר זה פחות קול מבוכנוואלד.  גם הטרקים, שמעתי, היו מוות.

       הבה לא נשגה ונחשוב שחלוציות זה מה שהביא את רוב העולים לכאן. זה לא.

       

      ודיברתי על המבוגרים כיום, לא מה שעשו כשהם היו צעירים יפי בלורית ותואר.

      אני למשל לא יודע אם בגיל שישים ארצה לעשות טרקים של שנתיים בזודווואגמבאה. בעצם אני יודע שלא. עכשיו אני לא רוצה לעשות שם  טרקים. דווקא גואה נשמע לי סבבה, ואשמח בערוב ימי לנסוע, לטוס וללון מחלקה ראשונה בכל מקופ עם אננס ומיץ קוקוס. אך לא לשחות עם עלוקות השיננית הסטיריקני באגם הפירנאות המפורסם בגעילירקטסטאן.

      לא טענתי מעולם שאני או חבריי המלהגים על איים בתאילנד שוברים איזושהי מוסכמה, נהפוך הוא . אנו לא. זה התלם, זה המסלול. אפילו באינדיבידואליזם המעושה שלנו אנו לא שוברים מוסכמות.

       

      האשה, בת השישים, ז"ל- בהחלט שוברת מוסכמות. כי אין עוד הרבה כמותה. לא צעירים ובטח שלא מבוגרים.

       אבל חוסר הסכמה היא אבן הבסיס לדמוקרטיה. כך שגם אם ברור שהצדק לחלוטין עימי, עדיין זכות כל אחד לשגות בדרכו שלו.

       

      אני,

      מפגין ענווה 

        13/4/07 17:54:

       

      צטט: גיל ק. 2007-04-13 06:33:22

      הו,  טוויסטר, הו, לא -או. את כל הדרמטיות הורדת עם ה א' הזו.

       

      וסאמק עברה לי מעל הראש הדחקאה של הפאסה על חשבוני.

      וכן, מקום רציני , הקפה, אין מקום להומור. רציני מאוד. מוד מוד.

       

      אני הולך לשאול זאת פעם אחת ויחידה(נוספת) ואני רוצה תשובה: כמה מבוגרים בני 60, את מכירה שהלכו לעשות טרקים בטיזינאבי למשך שנתיים? לא , באמת, אולי אני באמת גר בבועה. פרטית. שלי.

      לא מכיר זוג אחד שכזה, ובטח לא בבודדים. יש לי דווקא מדגם מייצג מכל העדות, איזורים בארץ ורמת שמירה על הדת.. ו ל א   מ כ י ר.כמה יש באחוזים מתוך  המבוגרים שאת מכירה?

       

      אולי בכל זאת רוצה ילד? חמוד כזה, נו, יש לי עיניים חאקי לתת לו ואת תתני לו את הסבא וסבתא שלו, כאילו מהצד שלך, נשמעים לי מאג-ניבים. אה ואת האף, אם יש לך אירופאי שכזה.

       וכשהוא יגדל את ודודה וולווט תצעקו עליו כל פעם כשהוא ימלמל "איזה כוסית" כשהבת של בר רפאלי תעבור. ואז הוא ילמד לומר "איזו ריבה נאה" במקום וכל החברים שלו יעשו לו שמיכה.

       

       

      גילקי,

      אני גם לא מכירה יותר מידי צעירים שהלכו ועשו טראקים במשך שנתיים, עם כל הכבוד.

      לנסוע להודו-תאילנד בגיל 22 ולהשתתף במסיבות פול-מון זו לא בדיוק גבורה גדולה.

      תפתח קצת את הראש; הסבים והסבתות שלנו (שלי, למשל, ושל עוד המון חברים שלך ושלי) שהגיעו בגיל 19 מאירופה בשביל להגשים פה איזה רעיון מטורף שנקרא "קיבוץ" בשומקום ובארץ שאפילו לא הוגדרה עדיין חוקית כמדינה שלהם והשאירו מאחור את המשפחה עם הירושה הגדולה, היו יותר מורדים ממני, ממך ומעשרות אלפי המאאאגניבים שנוסעים למזרח ולדרום אמריקה כל שנה, Mind you.

      ולא, יקירי, אני לא רוצה לעשות איתך ילד. עיניים חאקי יש גם לי ואף אירופאי זה מה, אף סולד? יש, נשמה. פלוס עוד כמה יתרונות. אלא שעם כל הכבוד (ויש כבוד) לדאחקות, תרשה לי לשתף אותך: בגיל 34 עוד לא דחוף לי לעשות ילד. ושימתינו המוסכמות בסבלנות. (איך סגרנו מעגל, אה? פששששששששש.....)

       

        13/4/07 06:33:

      הו,  טוויסטר, הו, לא -או. את כל הדרמטיות הורדת עם ה א' הזו.

       

      וסאמק עברה לי מעל הראש הדחקאה של הפאסה על חשבוני.

      וכן, מקום רציני , הקפה, אין מקום להומור. רציני מאוד. מוד מוד.

       

      אני הולך לשאול זאת פעם אחת ויחידה(נוספת) ואני רוצה תשובה: כמה מבוגרים בני 60, את מכירה שהלכו לעשות טרקים בטיזינאבי למשך שנתיים? לא , באמת, אולי אני באמת גר בבועה. פרטית. שלי.

      לא מכיר זוג אחד שכזה, ובטח לא בבודדים. יש לי דווקא מדגם מייצג מכל העדות, איזורים בארץ ורמת שמירה על הדת.. ו ל א   מ כ י ר.כמה יש באחוזים מתוך  המבוגרים שאת מכירה?

       

      אולי בכל זאת רוצה ילד? חמוד כזה, נו, יש לי עיניים חאקי לתת לו ואת תתני לו את הסבא וסבתא שלו, כאילו מהצד שלך, נשמעים לי מאג-ניבים. אה ואת האף, אם יש לך אירופאי שכזה.

       וכשהוא יגדל את ודודה וולווט תצעקו עליו כל פעם כשהוא ימלמל "איזה כוסית" כשהבת של בר רפאלי תעבור. ואז הוא ילמד לומר "איזו ריבה נאה" במקום וכל החברים שלו יעשו לו שמיכה.

       

        12/4/07 20:04:

       

      צטט: גיל ק. 2007-04-12 17:33:17

      טוויסטר... 'צה לעשות לי ילד?

      ומעצם דברייך ב-רור שזו מוסכמה חברתית. לא אמרתי זאת לחיוב, יש כל כך הרבה מוסכמות חברתיות שגורמות לי להקיא. אבל זו מוסכמה. שזקנים, נמצאים בבית, הולכים לערביי בינגו או מקבילה ישראלית, ויושבים ליד הטלפון ומחכים שהנכדים יתקשרו כדי שיוכלו לומר להם: "טוויסטר, מילא השם המוזר הזה שאמאשלך נתנה לך כי היא לא הקשיבה לסבתא, אבל גם את לא מקשיבה לי? מתי תתחתני? בסוף יהיה מאוחר מדיי. אני שומעת את הביציות שלך מתדפקות בתחינה על ממברנת הרחם דרך האפרכסת, מה ניסגר איתך יחביבתי?"

       

      זה שזה טורדני, וחטטני זה לא קשור לכלום, זו הצורה של הכלל הקונפורמי להכניס אותך לתלם. יענתו, ללכת בהתאם למוסכמה.

       

      לא 90210 ולא בטיח (איזה פאסה ה90210, תתעדכני טוויסטר!). אני מכיר הרבה חברים עם סבתות, או אמהות בגילאים הללו. הכי קרוב לטיול במזרח או ד. אמריקה שהיה להן זה עם בני זוג, ג'יפים, מלונות, ולשבועיים עד חודש. לא בדיוק טראק של שנה.

       

      ואם הוריה המאMMים של טוויסטר עושים זאת, אז זה , באמת , היוצא מהכלל. אבל שיוציאו את האלבום תמונות בארוחות המשפחתיות כשאבוא אלהם עם הנכדה - אתרשם בעצמי :)

       

      ***

       

      או, חיכיתי לך.

      תגיד, אתה מזדכה על החוש הומור בכניסה לקפה? כי ברור שהזכרתי את בוורלי הילס 90210 ב-ג-ל-ל שזה פאסה, לייק, הלללללו?...

      אני לא חושבת שההורים שלי יוצאים מן הכלל; אני כן חושבת שאתה לא מסתכל סביבך. יש לי המון דוגמאות לתת לך, אנשים לא חיים כמו שנדמה לך, אתה עדיין מכניס לתבניות.

        12/4/07 17:38:

      אה ווולווט,

       

      זה משהו בין פיתה בדואית למלוואח, רק דק יותר וקצת פחות שמנוני. עם חמאה ודבש. וזה ט-עים. ויורד לך ישר לירכיים (שמתמוגגות). אני בטוח שספקטור כתבה על זה פעם משהו.

       

      אין לך חברים מרוקאים? ראיתי איזה אביעד קיסוס שפעם צילם אותך. תתעלקי עליו.

        12/4/07 17:33:

      טוויסטר... 'צה לעשות לי ילד?

      ומעצם דברייך ב-רור שזו מוסכמה חברתית. לא אמרתי זאת לחיוב, יש כל כך הרבה מוסכמות חברתיות שגורמות לי להקיא. אבל זו מוסכמה. שזקנים, נמצאים בבית, הולכים לערביי בינגו או מקבילה ישראלית, ויושבים ליד הטלפון ומחכים שהנכדים יתקשרו כדי שיוכלו לומר להם: "טוויסטר, מילא השם המוזר הזה שאמאשלך נתנה לך כי היא לא הקשיבה לסבתא, אבל גם את לא מקשיבה לי? מתי תתחתני? בסוף יהיה מאוחר מדיי. אני שומעת את הביציות שלך מתדפקות בתחינה על ממברנת הרחם דרך האפרכסת, מה ניסגר איתך יחביבתי?"

       

      זה שזה טורדני, וחטטני זה לא קשור לכלום, זו הצורה של הכלל הקונפורמי להכניס אותך לתלם. יענתו, ללכת בהתאם למוסכמה.

       

      לא 90210 ולא בטיח (איזה פאסה ה90210, תתעדכני טוויסטר!). אני מכיר הרבה חברים עם סבתות, או אמהות בגילאים הללו. הכי קרוב לטיול במזרח או ד. אמריקה שהיה להן זה עם בני זוג, ג'יפים, מלונות, ולשבועיים עד חודש. לא בדיוק טראק של שנה.

       

      ואם הוריה המאMMים של טוויסטר עושים זאת, אז זה , באמת , היוצא מהכלל. אבל שיוציאו את האלבום תמונות בארוחות המשפחתיות כשאבוא אלהם עם הנכד\ה - אתרשם בעצמי :)

       

      ***

      ונידסליפ, תגעגעתי, אין איזו סאטירה על בשארה?

      ואם תספר לי שיש לך אי שם בדרום זקנות חמודות עם מפרום שעושות טיולים של שנתיים באסיה לעת פנסיה, אז אומר לך שתפסיק כבר עם הסמים!

        11/4/07 19:45:

       

      צטט: גיל ק. 2007-04-11 03:55:08

      ***

      לגבי עניין הרווקות או אי ההורות זה כבר יותר נפוץ ויותר מקובל. אך מעצם זה שכל הזמן שואלים אותך " מה איתך?" "מתי חתונה?" "מתי תביאי לי נכדים?" - את יכולה להבין שזו מוסכמה.

       

      לא מוסכמה ולא ציפורים, המוסכמה היחידה פה היא העובדה שרוב האנשים במדינה הזו כל הזמן נדחפים לענייניהם האישיים של אחרים.

      בתור בחורה שאו-טו-טו חוגגת (חוגגת! עם קפיטל ח'!) יום הולדת 35 אני יכולה להעיד באופן אישי שלכולם, אבל לכו------לם יש מה לשאול, מה להגיד, מה להטיף ועם מה להפחיד. לא סותמים את הפה, בחיי.

      לא נותנים להפריח זוגיות בשקט, לא נותנים להקשיב בשקט לרחשי הרחם, לא נותנים להתבשל לבד במיץ של הנשיות שלי, פשוט לא נותנים.

      לכולם יש מה להגיד. זו לא מוסכמות, זו חטטנות גרידא, זה הדבר היחיד שאפשר להבין מכל זה ושמישהו יסביר לי אחת ולתמיד למה הדברים האלה, שהם כל כך אישיים, אינדיווידואלים וצריכים לקרות לפי הקצב של כל אדם ונפשו/ גופו/ רוחו, הם נושא שיחה שאנשים מרגישים נוח כל כך להעלות אותו בכל סיטואציה, ולמה מגדירים דברים כ"כ אישיים בתור "מוסכמה חברתית". הו, האבסורד. אנחנו הרי אלופים בתבניות, אלופים.

      יש לי הרגשה שאתה חי בקופסא קטנה ומרופדת, גילק. לא מכיר נשים בנות 60? אתה חי בקומונה של Beverly Hills 90210 או משהו? מתי הסתכלת סביבך בפעם האחרונה?

        11/4/07 19:28:

       

      צטט: גיל ק. 2007-04-11 03:55:08

      נו, אבל וולווט,

      זו כן מרידה במוסכמות. לפחות בישראל. כמה סבתות את מכירה שעשו, או חשבו לעשות את זה?

      כל הכבוד לה (מקווה שזו לא גופתה); היא אדם לא קונוונציונלי.

       

      מעצם קיומן של "מוסכמות" , פעולה בניגוד אליהן היא מרד במוסכמות. אני יכול לנחש שהכתבה עצמה הייתה אוהדת.

       

      כש10% מהסבתות יעשו זאת , זו לא תהיה מרידה במוסכמות (סתם תקעתי מספר).

       

      ***

      לגבי עניין הרווקות או אי ההורות זה כבר יותר נפוץ ויותר מקובל. אך מעצם זה שכל הזמן שואלים אותך " מה איתך?" "מתי חתונה?" "מתי תביאי לי נכדים?" - את יכולה להבין שזו מוסכמה.

      גיל ק. אני מוחה. כמי שמבלה לפחות פעם בשבוע עם אוסף סבתות מקסימות, אני יכול להגיד לך שלפחות 10% עושות את זה(וזה יכול להתפרש לכמה כיוונים).

        11/4/07 18:26:
       Twister, את יודעת איך לדבר לגבר. אני צריכה ללמוד ממך כמה דברים.

      וליליט - את יודעת שלא טעמתי מופלטה מימי? אני מאותגרת מימונות.
        11/4/07 18:06:

      בדיוק עכשיו ב- nrg

      מישהו הגיע לבית חולים אחרי שאכל למעלה מעשרים מופלטות. 

      לא עדיף קרפ עם נוטלה?

      כסף

       

        11/4/07 18:06:

       

      צטט: צחיb 2007-04-11 16:46:42

      לגבי בדיקת המופלטות, אני רוצה למחות. בתור מי שבעברו הסמי-רחוק עסק בבדיקת כל שהתקרב לראש הממשלה נתניהו/ברק האמת היא שמדובר בעניין לא פשוט. כמה מופלטות עתירות שמן וארוחות יוקרה נאלצתי לטעום כדי לשמור על שלומם של נבחרי הציבור. האמת לא קלה בכלל. אל הקבר אקח עימי את דרישות המזון של שרה נתניהו...

       

      צחיb, תקשיב.

      אף אחד עוד לא לקח את תואר האבירות שלו לקבר.

      חבל על המאמץ, על הייסורים שעוברת נפשך הרכה, ועל הסקרנות שלנו שלא באה על סיפוקה.

      אני אנסה לעשות לך את זה יותר קל:

      תן לנו את זה ככה: "בלונדינית אחת, לא חשוב מאיזו עדה, התחתנה עם אחד, ראש ממשלה..." ומשם תמשיך עם מה שאתה יודע. אנחנו מבטיחים שלא נגלה לאף אחד. זה הכל בשו-שו פה, אצל ולווט, קבוצה קטנה אך איכותית ורק אנחנו יודעים להעריך גבר שמקריב מופלטה למען המדינה והביטחון של איזו בלונדה.

       .

      קדימה, לך על זה.

      תהיה חזק!

       

       

        11/4/07 17:01:
      צחי, זה ממש מעניין: המאבטחים טועמים את המופלטות? פששש. טוב לדעת. ופרס ישראל אליך בדרך.
        11/4/07 16:46:

      לגבי בדיקת המופלטות, אני רוצה למחות. בתור מי שבעברו הסמי-רחוק עסק בבדיקת כל שהתקרב לראש הממשלה נתניהו/ברק האמת היא שמדובר בעניין לא פשוט. כמה מופלטות עתירות שמן וארוחות יוקרה נאלצתי לטעום כדי לשמור על שלומם של נבחרי הציבור. האמת לא קלה בכלל. אל הקבר אקח עימי את דרישות המזון של שרה נתניהו...

        11/4/07 15:29:

       

      צטט: אמיר אשר 2007-04-11 15:26:50

      כבר שלוש דקות שאני עם פה פעור

       

       

       

       צוחק

        11/4/07 15:26:

      כבר שלוש דקות שאני עם פה פעור

       

       

       

        11/4/07 15:14:

      אמיר - ממך אני מוכנה לקבל אפילו נשיקות (ובטח יש מי שמסכימים איתי)

       

      גילקי - א. קרא את תגובתה של טוויסטר על הוריה המאממים, ובקש ממנה להכיר לך אותם.
      ב. אף אחד לא מצפה ממני פר-סה לכלום. גם לא התקשורת. אבל כן, אני עונה על שאלות בנושא עד שנמאס לי, ואז עושה הפסקה ועוד פעם עונה. השאלות, אגב, תמיד נשאלות מתוך סקרנות, ובשום פורום בו הייתי לא הוקעתי ולא נקשרתי לעמוד הקלון.


      ibl - תודה על הכוכב :)

        11/4/07 14:56:

      קבלת ממני כוכב.

      הכוכב עבור הפוסט וגם כמות התגובות.

      כל תגובה איכותית וארוכה.

      זה נעים לקבל כוכב.

        11/4/07 14:55:

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

       

      תוכנית המצויינים של משרד החינוך נועדה למשוך אל תחום ההוראה חומר אנושי איכותי. אחת הבעיות של השכר המחריד שניתן היום למורים, שאותו גם את הזכרת בתגובתך, היא שאל מערכת החינוך נכנסים יותר מדי מורים ברמה בינונית ומטה. אלה שיכולים להרשות לעצמם - הולכים למוסדות פרטיים או למקצועות משתלמים יותר.

       

      מטרתה של התוכנית הזאת היא לא לדחות את שלב העבודה השנייה מזמן הלימודים לזמן העבודה כמורה. זה הרי אבסודר, וזה מטריד, וחבל שאת לא מסוגלת להבחין בכך. אם כבר, בין שתי האפשרויות האלה, אני מעדיף שהמורים יעבדו בזמן ההכשרה שלהם באוניברסיטה ולא בזמן שהם אחראים על עשרות ילדים בבית הספר.

       

      ההיגיון של התוכנית אומר, שמדינת ישראל צריכה להפוך את ההוראה בבתי הספר למשתלמת יותר כדי למשוך אליה אנשים כמו שרי, שיכולים להיות מחנכים מצוינים - אבל יכולים גם לעשות כסף טוב בהייטק או בפרסום ולדאוג בעיקר לעצמם ולמשפחתם (ואולי לפתח איזה תחביב פילנטרופי קטן מהצד).  אבל אם כל מה שהתוכנית עושה הוא להעביר את הלחץ מהלימודים אל תקופת ההוראה עצמה - אין בה היגיון ואין לה זכות קיום. וכן, היא גם מקוממת ושווה וכדאי לדון בזה.

       

      כתבת שהשכר של המורים הוא מתחת לכל ביקורת. ובכן אם את באמת רוצה לשפר את מצב החינוך, הסיפור של שרי היא דוגמה מצוינת  להתעכב עליה. כי סימן השאלה שעומד מעל הסיפור הזה יכול להכריע בסופו של דבר אילו מורים יחנכו את הילדים של כולנו.

        11/4/07 14:26:

      הסיפור של שרי (המורה הצעירה לאומנות) אכן עצוב וכמו שנאמר כאן לפני - מלמד עלינו כחברה.

      מהדהדת בראשי אמירה של נתניהו, שהלין על יחסי "תשומות-תפוקות"  במערכת החינוך, משל היתה עוד גוף כלכלי שנמדד בהצלחתו החומרית.

      הקטע העצוב בסיפורה של שרי היה על שלושה חודשים שעבדה בהקמת המגמה בבית-ספרה, ללא שכר. אף אחד לא אמור לעבוד דקה אחת בלי להתפרנס, ולפי דעתי מה שתואר בטקסט המקורי גם משקף סיטואציה בה משרד החינוך עובר על החוק. 

        11/4/07 13:55:

      תמחקו את הנשיקות. איכס. 

       

        11/4/07 13:54:

      בדיוק היום חשבתי לייסד טלפון אחד לאסאמאסים (הקודם, זה שכולם מכירים) ואחד חדש לשיחות. הרבה אנשים משאירים בהודעה בקשה שישלחו SMS במקום להשאיר הודעה קולית וזה באמת הרבה יותר נוח.

      לגבי התספורת - אכן רעידת אדמה. לא פחות.

      אצלי בכורה לשיר שחדש של ביורק, לא ראיתי את זה בינתיים אצל אף אחד עם זה בבלוגלנד וגם לא בוואינטים למיניהם.   

      נשיקות

      אמיר

       

       

       

        11/4/07 13:36:

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 11:57:42

       

      צטט: shulamit 2007-04-11 11:23:55

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 02:49:00

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

       

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

       

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

       

      כל הפוסט הזה הוא פיספוס אחד גדול ותמוה.

      אם רצו הכותבים להעלות את בעיית המורים,יכלו לפנות לאחד מן המורים הנכנסים לכיתה של למעלה מ40 תלמידים, שלא ממוינים בקפידה, כמתואר בפוסט, שלא בוחרים ללמוד במגמה הספציפית או להשתתף בשיעורים, באחד מן האזורים הנידחים יותר, בארץ.

       

      נראה לי שהם התלהבו מן הצרוף מורה- מארחת שאכן מביא אפיל מיוחד.

      עם זאת, אסכים לקביעה שהמשכורת של המורים ירודה. אשמח אם פוסט זה יעזור להעלות אותה. אני מורה, מורה לאמנות.

       

      אני רוצה לומר לכם,אנשי לחץ חברתי, ששרי זכתה בהזדמנות יוצאת מגדר הרגיל למורה צעירה שרק סיימה את לימודיה. להקים מגמה , ללמד ברמת השרון, לבחור את תלמידיה.בתפקיד שהיא ממלאה , היא אמורה לקבל תוספת ריכוז ואם היא מחנכת כיתה תוספת גם ( שני התפקידים דורשים שמינות לאורך שעות רבות).

       

      אני בהחלט מסכימה שמשכורתן של מורות מתחילות מבישה ( גם שלהמסיימות) .גם סטז'ר במשרד עורכי דין לא משתכר הרבה, גם רופא צעיר בסטז' אלא שיש לו סיכוי להשתכרהרבה יותרר בהמשך.

       

      אנימאמינה שזה האינטרס של החברה כולה שהעובדים בשרות הציבורי ישתכרו יפה ובהתאם תידרש מהם עבודה נאה.

      כלטוב

      שולמית

       

      אני אחזור חלקית על דברים שכבר כתבתי בתגובה למעלה. אני משוכנע שזה סיפור שבמהותו מעיד משהו על החברה שלנו. כפי שכבר ציינתי, אני מכיר הרבה מורים אחרים שאולי סיפורם כאוב יותר או משקף יותר, אך שרי היא היחידה שגם היה לה את האומץ לכתוב את זה ולהציג את הבעיה על בשרה שלה. את מוזמנת להפנות אלינו מורות נוספות שיסכימו לכתוב קטע כזה בשמן המלא.

       

       

      שלום לך

       

      נימוק טוב, אני מתנצלת, קצת הגזמתי, השתדלת להועיל.

      אגב, אם כבר, האם אתם יודעים שמורידים לנו, למורי הרשויות את השכר בזמן שאנחנו שובתים. ההפסדים גדולים, נקווה שהרווח הכלכלי , החברתי והחינוכי יהיה גדול ביחס להפסד השכר.  מורה אחת ( לא חשוב מי ) הציעה, בבדיחות דעת אך נדמה לי שכדאי לשקול לנקוט עיצומים כמו עובדי המשרדים הממשלתיים שבאים לעבודה אך לא מקבלים קהל .  אנחנו יכולים לבוא לכיתה ופשוט ללמד אותם משהו אחר מתוכנית הלימודים. פייר, אני בלחץ בגלל הבגרויות וכמובן שאעשה את מיטבי להשלים את העבודה לקראת הבחינה בתום השביתה.

      כל טוב

       שולמית

        11/4/07 11:59:

      אם אני זוכר נכון וולווט, את התלוננת לא פעם על "ציפיות החברה" ממך המועברות באמצעות  המדיה, אנשים בסביבתך, ואצל רוב האנשים גם המשפחה (אולי שלך לא). עצם קיומן של הכותרות הללו מצביע על כך. כל זה מראה שזו מוסכמה. אצלך זו לא מוסכמה. אבל את לא הרוב (לא לחיוב או לשלילה). ככל שיותר אנשים יוצאים נגד מוסכמה , "מורדים בה", כל היא מאבדת מ"מוסכמיותה"... בעניין הרווקות, אי הורות וכיוב'  אנחנו כבר בדרך.

       

      אני באופן אישי לא מכיר אך בת 60 (שוב, בארץ, במדינות אחרות  שמעתי על זוג מבוגר שמחליט להסתובב בעולם בקראוון ממונע), שעשתה זאת. בטח שלא לבד (לא כי היא אשה, אלא כי נראה לי שבד"כ עושים זאת בזוג).

       

       

        11/4/07 11:57:

       

      צטט: shulamit 2007-04-11 11:23:55

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 02:49:00

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

       

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

       

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

       

      כל הפוסט הזה הוא פיספוס אחד גדול ותמוה.

      אם רצו הכותבים להעלות את בעיית המורים,יכלו לפנות לאחד מן המורים הנכנסים לכיתה של למעלה מ40 תלמידים, שלא ממוינים בקפידה, כמתואר בפוסט, שלא בוחרים ללמוד במגמה הספציפית או להשתתף בשיעורים, באחד מן האזורים הנידחים יותר, בארץ.

       

      נראה לי שהם התלהבו מן הצרוף מורה- מארחת שאכן מביא אפיל מיוחד.

      עם זאת, אסכים לקביעה שהמשכורת של המורים ירודה. אשמח אם פוסט זה יעזור להעלות אותה. אני מורה, מורה לאמנות.

       

      אני רוצה לומר לכם,אנשי לחץ חברתי, ששרי זכתה בהזדמנות יוצאת מגדר הרגיל למורה צעירה שרק סיימה את לימודיה. להקים מגמה , ללמד ברמת השרון, לבחור את תלמידיה.בתפקיד שהיא ממלאה , היא אמורה לקבל תוספת ריכוז ואם היא מחנכת כיתה תוספת גם ( שני התפקידים דורשים שמינות לאורך שעות רבות).

       

      אני בהחלט מסכימה שמשכורתן של מורות מתחילות מבישה ( גם שלהמסיימות) .גם סטז'ר במשרד עורכי דין לא משתכר הרבה, גם רופא צעיר בסטז' אלא שיש לו סיכוי להשתכרהרבה יותרר בהמשך.

       

      אנימאמינה שזה האינטרס של החברה כולה שהעובדים בשרות הציבורי ישתכרו יפה ובהתאם תידרש מהם עבודה נאה.

      כלטוב

      שולמית

       

      אני אחזור חלקית על דברים שכבר כתבתי בתגובה למעלה. אני משוכנע שזה סיפור שבמהותו מעיד משהו על החברה שלנו. כפי שכבר ציינתי, אני מכיר הרבה מורים אחרים שאולי סיפורם כאוב יותר או משקף יותר, אך שרי היא היחידה שגם היה לה את האומץ לכתוב את זה ולהציג את הבעיה על בשרה שלה. את מוזמנת להפנות אלינו מורות נוספות שיסכימו לכתוב קטע כזה בשמן המלא.

        11/4/07 11:53:

       

      צטט: islay 2007-04-11 04:55:33

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 02:49:00

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

      אנשים *כמוני*? (: אני רואה את האדם רק דרך הכסף? טוב, אתה לא מכיר אותי אז אתה לא יודע כמה זה מצחיק. מילא, העיקר שלא הפכת את זה לאישי והשתדלת להיות כמה שפחות בוטה.

       

      אין בינינו שום מחלוקת עקרונית. כל מה שכתבת נכון, ובהחלט לא צריך להגיע לחרפת רעב כדי שהמחאה תהיה לגיטימית. למרבה הצער, הסיפור הספציפי הזה לא משרת בהצלחה מרובה את המסר שלך, ושלוש הנקודות החשובות שהזכרת נבלעות בנקודה הרביעית - זו אכן צעקה אישית, וככזו, אני יכולה לחוש או לא לחוש אמפתיה כלפי הכותבת, אבל זה הכל בערך. הסיפור הספציפי הזה לא מצליח להפוך לדיוקן של חברה, אלא לחלוטין נשאר בגבולות הזעקה האישית של צעירה מתוסכלת (והכותרת הפרובוקטיבית לא עוזרת).

       

       

      אם הכפשתי לשווא, אני מתנצל. אני מוכרח להודות שאמש, אחרי משמרת מתישה בעיתון, התגובה שלך איכשהו הצליחה לעצבן אותי (דבר שלרוב לא קורה). כוונתי לא היתה שאת בהכרח רואה את הדברים רק דרך הכסף, אלא שהטמעת (כך לפחות חשבתי) את אחת מההשלכות של הגישה הזו - והיא לטעון שלאף אחד אין זכות להתלונן כי תמיד יש מסכנים ממנו.

       

      באשר למהות הסיפור אני עדיין חולק עלייך. אני משוכנע שזה סיפור שבמהותו מעיד משהו על החברה שלנו. כפי שכבר ציינתי, אני מכיר הרבה מורים אחרים שאולי סיפורם כאוב יותר או משקף יותר, אך שרי היא היחידה שגם היה לה את האומץ לכתוב את זה ולהציג את הבעיה על בשרה שלה.

       

      והכותרת, יש בה אמנם מין הפרובוקציה, אך לטעמי אין קולעת ממנה. כיום הפיכת אישה לנערת ליווי נתפסת כאופן הבוטה ביותר לדכא נשים. לדעתי, במידה מסוימת דיכוי המורים כיום בישראל מתקשר ישירות גם לסוגיות מגדריות (ואני לא גדול חובבי הפמיניזם לסוגיו). שוק העבודה מכווין נשים לתפקידים שמרחיבים את תפקיד האם גם אל מחוץ לבית (מורות, אחיות, עובדות סוציאליות), וגם לא מתעקש על תגמול ראוי (לפחות במקרה של המורות) מתוך הנחה שלכל אשה מורה יש בעל עורך דין (או טייס) שיפרנס אותה.  

        11/4/07 11:23:

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 02:49:00

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

       

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

       

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

       

      כל הפוסט הזה  הוא פיספוס אחד גדול ותמוה.

      אם רצו הכותבים להעלות את בעיית המורים,יכלו לפנות לאחד מן המורים הנכנסים לכיתה של למעלה מ40 תלמידים, שלא ממוינים בקפידה, כמתואר בפוסט, שלא בוחרים ללמוד במגמה הספציפית או  להשתתף בשיעורים, באחד מן האזורים הנידחים יותר, בארץ.

       

      נראה לי שהם התלהבו מן הצרוף מורה- מארחת שאכן מביא אפיל מיוחד.

      עם זאת, אסכים לקביעה שהמשכורת של המורים ירודה. אשמח אם פוסט זה יעזור להעלות אותה. אני מורה, מורה לאמנות.

       

       אני רוצה לומר לכם,אנשי לחץ חברתי, ששרי זכתה בהזדמנות יוצאת מגדר הרגיל למורה צעירה שרק סיימה את לימודיה. להקים מגמה , ללמד ברמת השרון, לבחור את תלמידיה.בתפקיד שהיא ממלאה , היא אמורה לקבל תוספת ריכוז ואם היא מחנכת כיתה תוספת גם ( שני התפקידים דורשים שמינות לאורך שעות רבות).

       

      אני בהחלט מסכימה שמשכורתן של מורות מתחילות מבישה ( גם שלהמסיימות) .גם סטז'ר במשרד עורכי דין לא משתכר הרבה, גם רופא צעיר בסטז' אלא שיש לו סיכוי להשתכרהרבה יותרר בהמשך.

       

      אנימאמינה שזה האינטרס של החברה כולה שהעובדים בשרות הציבורי ישתכרו יפה ובהתאם תידרש מהם עבודה נאה.

      כלטוב

      שולמית

       

        11/4/07 11:00:

      איך לא עולה בדעתו של העוסקים באישה כמורדת  שאשה מחליטה לא ללדת, פשוט כי לא בא לה ללדת ולגדל ילדים.

      ואשר לאישה בת 62 שנסעה לטייל לבדה

       היום שמעתי את אמנון נדב ( אני מקווה שלא טעיתי בשם) מראיין גבר בן 72 שהוליד שלישיה( אחרי טיפולי פוריות) . המראיין לא שאל את האב מה שלום אשתו, מה שמה, אלא חזר וחזר ( גםאת הרופא שאל) מה המתכון להולדת הילדים בגיל זה.מה לאכול לשם כך. רק בסוף הסתבר לנו שהאישה בת 45  . לא נשאלו שאלות אחרות שהיו ודאי נשאלות אם  האישה היתה מבוגרת יותר ( אתם זוכרים מה עשו לאישה מבוגרת  שרצתה להוריש את כספה למטפל שלה). הרופא לא נשאל אם היו לו בעיות אתיות.

      האב התלונן שהמדינה לא מקצה לו עזרה בטיפול בשלישיה.

       

      שיהיו בריאים כולם

       

        11/4/07 10:54:

       

      מישהו שם לב שבמעריב של היום, בכתבה על החילופים במשטרה, מופיעה פעמים תמונתו של אורי בר לב, במקום תמונה של אילן פרנקו?

        11/4/07 10:19:

       

      גם אמא שלי (סבתא שלא סורגת סוודרים לנכדים) ואבא שלי (סבא שלא... איזה סטיגמות קבועות מראש יש לסבאים?) הם (ת'נק גוד) ב- 10% שלא יושבים בבית ונאנחים.

      מאז היציאה לפנסיה הם חיפשו את עצמם בסין, בקרנבל בריו-ברזיל, בוייטנאם, בתאילנד.

      לשמחתי הם חזרו בשלום.

      אני לא יודעת איל זה נראה אצל ההורים שלכם, אבל כמו שאני רואה את זה, יש הבדל תהומי בין איך שסבתא שלי התנהגה בגיל 62 לבין איך שאמא שלי מתנהגת בגיל הזה.

      זה לא רק הסלולריים- גם הסבתות (והסבים) של היום הן דור 3.5

       

        11/4/07 07:51:

       

      צטט: גיל ק. 2007-04-11 03:55:08

      נו, אבל וולווט,

      זו כן מרידה במוסכמות. לפחות בישראל. כמה סבתות את מכירה שעשו, או חשבו לעשות את זה?

      כל הכבוד לה (מקווה שזו לא גופתה); היא אדם לא קונוונציונלי.

       

      מעצם קיומן של "מוסכמות" , פעולה בניגוד אליהן היא מרד במוסכמות. אני יכול לנחש שהכתבה עצמה הייתה אוהדת.

       

      כש10% מהסבתות יעשו זאת , זו לא תהיה מרידה במוסכמות (סתם תקעתי מספר).

       

      ***

      לגבי עניין הרווקות או אי ההורות זה כבר יותר נפוץ ויותר מקובל. אך מעצם זה שכל הזמן שואלים אותך " מה איתך?" "מתי חתונה?" "מתי תביאי לי נכדים?" - את יכולה להבין שזו מוסכמה.

       1. נו, מדובר באישה שגופתה נמצאה. האהדה כבר מיותרת.
      2. אני בהחלט חושבת שלפחות 10 אחוז מה"סבתות" מטיילות בעולם וגו'. אף אחת, בכל אופן, כבר לא סורגת גרביים או פונפונים. החיים נמשכים הרבה מעבר לגיל 60, ובכל מיני אופנים. אין פה שום מרידה במוסכמות. 

      3. אף אחד לא שואל אותי "מה איתך?", "מתי החתונה?", "מתי תביאי לי נכדים". סורי. אני חושבת שברגע שמישהו שלם עם אורח חייו, איש לא מטריד אותו בשאלות סרק.

        11/4/07 07:47:

      צביקה - תודה.

      פרנצ'סקה - וולקאם. עזבי את ההסברים להורייך. גם בעוד עשור הם "יתבלבלו". 

      ולכל מחרבי אשליית הסטארט אפ שלי -  תודה, אבל זהו - אני לא משאירה לכם הודעות יותר ;) 

        11/4/07 04:55:

       

      צטט: yairtar 2007-04-11 02:49:00

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

       

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

       

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

       

      אנשים *כמוני*? (:  אני רואה את האדם רק דרך הכסף? טוב, אתה לא מכיר אותי אז אתה לא יודע כמה זה מצחיק. מילא, העיקר שלא הפכת את זה לאישי והשתדלת להיות כמה שפחות בוטה.

       

      אין בינינו שום מחלוקת עקרונית. כל מה שכתבת נכון, ובהחלט לא צריך להגיע לחרפת רעב כדי שהמחאה תהיה לגיטימית. למרבה הצער, הסיפור הספציפי הזה לא משרת בהצלחה מרובה את המסר שלך, ושלוש הנקודות החשובות שהזכרת נבלעות בנקודה הרביעית - זו אכן צעקה אישית, וככזו, אני יכולה לחוש או לא לחוש אמפתיה כלפי הכותבת, אבל זה הכל בערך. הסיפור הספציפי הזה לא מצליח להפוך לדיוקן של חברה, אלא לחלוטין נשאר בגבולות הזעקה האישית של צעירה מתוסכלת (והכותרת הפרובוקטיבית לא עוזרת).

       

        11/4/07 03:55:

      נו, אבל וולווט,

      זו כן מרידה במוסכמות. לפחות  בישראל.  כמה סבתות את מכירה שעשו, או חשבו לעשות את זה?

      כל הכבוד לה (מקווה שזו לא גופתה); היא אדם לא קונוונציונלי.

       

       מעצם קיומן של "מוסכמות" , פעולה בניגוד אליהן היא מרד במוסכמות. אני יכול לנחש שהכתבה  עצמה הייתה אוהדת.

       

      כש10% מהסבתות יעשו זאת , זו לא תהיה מרידה במוסכמות (סתם תקעתי מספר).

       

      ***

      לגבי עניין הרווקות או אי ההורות זה כבר יותר נפוץ ויותר מקובל. אך מעצם זה שכל הזמן שואלים אותך " מה איתך?" "מתי חתונה?" "מתי תביאי לי נכדים?" - את יכולה להבין שזו מוסכמה.

        11/4/07 02:49:

       

      צטט: islay 2007-04-10 21:28:13

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה.

       

      אני אמנם משוחד כי הקטע פורסם בבלוג שלי, ובכל זאת אנסה להשיב לך.

      זה שבן אדם עובד בעבודה מסוימת ומשקיע בה כמעט את כל השבוע ובכל זאת לא מתקרב לגרד את שכר המינימום זו בעיה, ואין לזה שום קשר לזה שהמדינה סיבסדה לה את הלימודים. אין ספק שהדוגמה של שרי היא לא סיפור "המורה הנדפקת" הכי עצוב שיש כיום בישראל, אבל לדאבוננו הרגילו אותנו לחשוב שרק כשאנשים מדרדרים לרחוב ומגיעים לחרפת רעב זו בעיה חברתית. אגב, גם כששרי תסיים את ההתחייבות שלה למשרד החינוך מצבה ישתנה אולי בכמה מאות שקלים בחודש.

       

      הסיפור של שרי מדגים היטב כמה דברים חשובים:

      1. המעמד הבינוני בישראל במגמת התרסקות בשל שחיקה מטורפת של השכר.

      2. למשרד האוצר, שנלחם בכל כוחו נגד העלאת שכר המורים, יש יותר מדי כוח בדברים שאין לו בהם שום מושג. לראיה ההמלצה המטומטמת שהופיעה בדוח דברת, לפיה שכר המורים יעלה בתמורה להגדלת השעות שלהם בבית הספר. יש לי לא מעט חברות שהן מורות, והן לחלוטין משקיעות את כל חייהן בעבודה - שבעה ימים בשבוע 24 שעות ביממה. אין שום סיבה שמורה בישראל תיאלץ לעבוד בעבודה נוספת כדי להצליח לגמור את החודש.

      3. זה מראה כמה חדרה החשיבה העסקית מוכוונת כלכלת השוק אל תוך מערכת החינוך הישראלית. בעוד כמה שנים כבר נראה פה שתי מערכות נפרדות: אחת איכותית לילדי עשירים ומעמד בינוני-גבוה, והשנייה שדופה במיוחד למען ילדי המעמד הנמוך שמתרחב ומתרחב.

      4. בעיקר אני עצוב לחיות במדינה שבה רואים את האדם רק דרך הכסף וזכויות חברתיות הפכו לצמד מלים גסות. לא פחות מזה מטרידים אותי אנשים כמוך, ואשתדל להיות כמה שפחות בוטה, שמטמיעים את הגישה הזו. זה שיש אנשים מסכנים ממנה אין זה אומר שהיא אינה יכולה להשמיע את צעקתה, שבעיני צודקת עד מאוד. אך למרות זאת, ובזה החשיבות של הפוסט ששרי כתבה ואנחנו פרסמנו, אין מדובר בזעקה אישית של צעירה מתוסכלת אלא בדיוקן של חברה שאין בה שום כבוד או תגמול ראוי לאדם העובד.

       

       

       

        10/4/07 23:46:

      אין לי מושג, אם כבר היה לך פוסט כזה או לא, אז הנה סיפור והצעה:

       

      מאז שהצטרפתי לעולם העיתונות אני מנסה להסביר להורים שלי מה ההבדל בין כתב לעורך, למה בכלל צריך עורך, מה עושה עורך ראשי (סוגייה בעייתית להסברה במיוחד) מה זה משנה ומה זה ליד ומהי בוקסה, וכמובן מה ההבדל בין ידיעה למאמר, לכתבה. למרות הסברים חוזרים ונשנים, מדי פעם מתרחשות פאשלות. מדי פעם, וגם בחג האחרון, עת שיבחה אמי את "המאמר" על צלם זוכי פרס נובל שפורסם ב"סופשבוע" של מעריב.

       

      האם גם שאר אנשי התקשורת מובכים לעתים מהוריהם, או שלכולם הורים סופר מתוקתקים שקוראים הארץ מגיל 12 ושולטים במשניות?

       

      אשמח לשמוע (=לקרוא) איך זה אצלכם, ולא משנה מה הכינוי שלכם היום.

        10/4/07 23:43:

       

      צטט: פינצטה 2007-04-10 22:59:30

      לא ידעתי שזה כזה עניין גדול כאן, מי ביקר את מי וכמה. אז מיד הסתכלתי. דווקא ביקרו אותי די הרבה (יחסית, כמובן), ומיד ביקרתי אותם בחזרה. פששש, אני פעילה כאן חברתית, משהו.

      מבקרים אותי, אני מבקרת. מזל שאין כיבוד.צוחק

      ומכל הביקורים האלה שום כוכב עוד לא יצא לי. ומצד שני צודקים. אין על מה.בוכה

       

      אני ביקרתי אותך!

      אני אני! נשיקה

      (ושמתי לב לכוכבים רק לפני יומיים. ובשביל מה זה נחוץ, הדירוג הכוכבי? ומה הלאה, תחרות נערת החן של 'הקפה'?)

      בכלל, קצת הזוי מה שקורה פה.

       

       

        10/4/07 22:59:

      לא ידעתי שזה כזה עניין גדול כאן, מי ביקר את מי וכמה. אז מיד הסתכלתי. דווקא ביקרו אותי די הרבה (יחסית, כמובן), ומיד ביקרתי אותם בחזרה. פששש, אני פעילה כאן חברתית, משהו.

      מבקרים אותי, אני מבקרת. מזל שאין כיבוד.צוחק

      ומכל הביקורים האלה שום כוכב עוד לא יצא לי. ומצד שני צודקים. אין על מה.בוכה

        10/4/07 22:25:

      לפני שקברתי את האורנג' שלי במגירה, הייתי מקבל התראת SMS על הודעה קולית עם מספרו של משאיר ההודעה (בתנאי שהו לא חסוי), ופשוט מתקשר בחזרה בלי לטרוח להקשיב להודעה קודם.  אך מכיוון שעולה כסף להתקשר אליו, זה חוסך רק כמה אגורות של זמן ההאזנה להודעה ואז חזרה אליו.

       

      הטריק שלי (יש היאמרו לא נימוסי) היה אז לשלוח SMS בלשון: "חיפשת אותי?", כדי לגרום לו שוב להתקשר .

       

      בסלקום שיש לי עכשיו מהעבודה אני פשוט מקבל התראה על כך שיש הודעה קולית, אך לא מצויין ממי היא.

       

      בפלאפון, למי שבוחר בכך, אם המנוי לא זמין, גיא זוהר אומר לי שתישלח בשמי הודעת SMS של "חיפשתי אותך". אני לא זוכר אם הוא מבקש ממני להקיש את המספר, או להקליט את השם, במידה והוא חסוי. 

       

      אני לא זוכר באילו מהרשתות זה מופעל, אבל יש גם שירות סינוו בתשלום, בו את יכולה לבקש מהמתקשר שיקליט את שמו (או המספר שלו), הטלפון שלך יצלצל, ותקבלי הודעה ממוחשבת "יש לך שיחה מ-XXXX", ואת יכולה לבחור לקבל אותה - אבל זה נועד למי שמעדיף לשלם כסף מאשר לענות, לגלות שזה מישהו שהוא לא רוצה לדבר איתו (אם המספר היה חסוי), ופשוט לומר "אני לא יכול לדבר עכשיו" 

       

      באשר לסטארטאפ שלך - מכיוון שתמלול קול לטקסט זו טכנולוגיה שעדיין לא התפתחה במלואה, חברת ביפר מפעילה שירות (בתשלום) שמפנה אנשים למוקד ואפשר לכתיב להם SMS שישלח למנוי - גם כאן זה עניין נימוסי שאפשר פשוט לקבל החלטה ולא לחזור למי שלא משאיר הודעה או לא כותב את ה-SMS בעצמו.

       

      ובאופן אישי, אני פשוט מודיע בתא הקולי שלי שאפשר להשאיר הודעה, אבל אני מעדיף SMS.

        10/4/07 21:28:

      מה כל כך נורא בסיפורה של המורה לאמנות (חוץ מהכותרת המרגיזה שמשווה בין מלצרות לזנות)? מדובר בבחורה בת 24 שלימודיה מומנו ע"י המדינה, ועכשיו צריכה למלא את חלקה בעסקה ולעבוד עבור משרד החינוך בשכר נמוך (ארבעה ימים בשבוע בלבד. אני לא יודעת מה אורכו של יום עבודה של מורה, אבל אני יכולה לנחש) תמורת ההכשרה שקיבלה. רוב הסטודנטים שאני מכירה עבדו בשתיים-שלוש משרות תוך כדי לימודים כדי לממן את עצמם, וממנה נחסכה החוויה המפוקפקת הזאת באדיבות משרד החינוך. לא רק זאת אלא שרוב הסטודנטים לא עובדים בדרך כלל במשרות מעניינות ומאתגרות שגם תורמות לרזומה, כפי שהיא מתארת את מה שהיא עושה היום.

       

      אז היא עובדת במשרה נוספת בגיל 24. אז מלצרות זה לא כיף. אז הבוסים שלה בשני המקומות הם במקרה אנשים אטומים. אז יש תקופות עומס בעבודה וצריך להישאר עד מאוחר. אז מה? בסך הכל סיפור על בחורה מוכשרת שכנראה שכחה כמה נוח היה להקדיש שלוש שנים ללימודים מבלי להידרש לתשלום.

       

      אין ספק ששכר המורים בארץ הוא מתחת לכל בקורת ומורים לא מתוגמלים כראוי. אני ממש לא בטוחה שדוקא הסיפור הזה הוא דוגמה שראוי להתעכב עליה. 

        10/4/07 20:06:

      שווה מעקב - אסי דיין, האיש והאגדה נגד הטוקבקיסטים של ויינט (קישור). לרומן הוירטואלי בין איש הקוק לבין האספסוף יש מומנטום.

       

      בקשר למימונה - הגיע הזמן שגם לאשכנזים יהיה איזה חג שאף אחד אחר חוץ מהם לא יבין מה הפואנטה בו.

       

      (ולא, יום השואה זה לא חג).

       

        10/4/07 19:39:

      לגבי הצעת הצעת ייעול/סטארט שלך, להפוך כל הודעה קולית לסמס:

      בזק כבר עשו משהו דומה.

      יש להם שירות fax2mail שהופך כל הודעה קולית או פקס שנשלחים למספר הטלפון שלך, להודעת אימייל שמגיעה היישר לתוכנת הדואר האלקטרוני שלך.

       

      את מקבלת במכתב קובץ שמכיל הודעת פקס (בפורמט TIF שניתן להדפסה) או קובץ אודיו (בפורמט WAV שניתן להשמעה במחשב) .

       

      שירות מעולה. עולה 4 ש"ח לחודש.

      http://www.bezeq.co.il/fax2mail

       

       

       

        10/4/07 18:24:

      לגבי הסטארט-אפ, מי שממש מעוניין - יש שירות של ביפר. כל השיחות מופנות למוקד ביפר, אפשר להשאיר שם הודעה וזה נשלח אליך ב-SMS (חוסך ביפר). הסוף והקץ לתא הקולי.

       

        10/4/07 18:20:

      עמיר,  איזה פרצופון כחול מדליק ציירת על הצלמיה האפורה של הקפה....ממש מתוק.

      האם אתה חושק בתהילה של צביקה? 

      צפה לנו-נו-נו מאדם

        10/4/07 18:08:

      לירון - מזתומרת? כנס לבלוג כולו, כלומר דרך שם הבלוג, ואז אתה רואה את הפוסטים האחרונים בסדר כרונולוגי. הפוסט שלפני המופלטה הוא פוסט הגרפיקאים מהיום בצהריים.

      ליליט - זה אביעד שלישי. כנסי לכרטיסו ותראי. חוצ מזה, לא נורא העניין עם המזמרה. סלחתי לך ;).
      בתיה - לא, לא מגיע לי כלום. בחיי. לא על זה לפחות.  

        10/4/07 17:45:

      נ.ב ,

       

      הסיפור ההזוי על הבלוגר ההזוי שחיפש את נערתו האובדת במרחבי האינטרנט ותל-אביב (ומכאן כל ההזויים למיניהם), יכול לשמש לכם טסט-קייס ביום העיון בענייני אנונימיות והעדרה.

        10/4/07 17:43:
      אלוהים כמה שגיאות יש למטקבק ממוצע. מה הפלא שחושבים שאנחנו שימפנזות.  הקוקו של ג'קי ל וי הוסר בהינף מזמרה ולא זמורה. ויש עוד מלא, אבל מה זה משנה. מי קורא בכללמתלבט
        10/4/07 17:42:

       

      צטט: אביעד ק 2007-04-10 17:23:52

      אני שואל כי זו פעם שנייה תוך כמה ימים שעולה כאן שאלת המרד:

      כיצד היית מגדירה במילה אחת אדם שפועל נגד המוסכמות הנורמטיביות של התקופה בה הוא חי?

      הכינוי "מורד" מקבל משמעות שלילית בגלל הקונטקסט שלו (אם הרוב עושה אחרת כנראה שזה ראוי ונכון), אבל האם יש לזה פתרון אחר?

       אני לא חושבת שאשה בת 62 שנוסעת לטייל בגפה מורדת באיזשהן מוסכמות. אין איזושהי מוסכמה לגבי הצורך לעשות דבר כזה או אחר בגילה. מה גם שאלפי אנשים בכל הגילים עושים עכשיו טיולים סביב העולם. כולל אנשים בגיל הפנסיה, כולל הורים שנוסעים עם ילדיהם או לילדיהם.

      זה כמעט טריוויאלי. מרידה במוסכמות זה לא.  

        10/4/07 17:41:

      א. אביעד ק איננו אביעד קיסוס (לפי התמונה). אולי  פרופסור אביעד קליינברג ?

      ב. זה היה ברור. ימיו היו ספורים.  איכה צנח לו זלזל ונקטף בדמי ימיו.  מי אמר שקוקו אחרי גיל ארבעים איננו לגיטימי?  לגדל קוקו זו מחוייבות, זו דרך חיים, הוא דורש טיפוח ותשומת לב, אבל ככה, בהינף זמורה להעיף אותו? בלי לשאול קודם את הבנות? איך אני אמורה להסתכל עליך עכשיו כשאתה ברדיו?  להקשיב עם כיסוי עיניים?  אני מדברת על הקוקו של ג'קי לוי.

       

       ג. מישהו שם לב לדמות של 'גולדה' באלופה?  לבחור המשונה הזה המתקרא 'גולדה' - יש פטיש מצ'גע לתחרה.   ואני תוהה עם הדור הצעיר שחושב שלא היה כאן כלום לפני הגברת הימלבלוי יודע שאבי אבות הפטיש לסוג בד הוא ג'ורג' קוסנטזה, מיסטר וולווט פוג.  אני מניחה שבוגרי סיינפלד לא רואים ה'אלופה', וצופי 'האלופה' לא יודעים מיהו קוסנטזה.  רק לילי נפלה ככה בקו התפר.   רק על זה מגיע לה כוכב.  קטיפה.  

        10/4/07 17:41:

      מגיע לך צל"ש או לפחות כוכב...

      את יודעת, על כך שאת נמנעת לדעת מי ביקר אותך.

        10/4/07 17:40:

      השאלה על המימונה היא למה האייטם הזה חוזר מדי שנה. הקיבעון של העיתונים כה גדול, עד שלא זו בלבד שהם מתייחסים תמיד למימונה, אלא שזווית ההתייחסות דומה: המימונה דרך הפוליטיקאים. מי היה איפה, למה, מתי ומה המשמעות.

      מתי יגיע העורך שיבין שאי-התייחסות תשרת את קוראיו טוב יותר מאשר עוד תמונה מיותרת עם כיתוב ידוע מראש. 

      ואגב, מה עם הפוסט הבלעדי לגרפיקאים? גללתי למטה כמה ס"מ - וכלום.

        10/4/07 17:32:

      לא רק פרופורציות שונות לגבי הפיגוע-שלא-היה, גם קושי בניסוח .

      אז איך בעצם מגדירים את זה? סיכול ? מניעה ? סתם תקלה ?

      בכמה אתרי אינטרנט ובעיתונים השונים נתקלתי בניסוחים שונים ומשונים שמעידים על מבוכה מסויימת לנוכח הסיטואציה: רכב עמוס חומרי-נפץ שמטייל בעיר הגדולה, וחוזר כלעומת שבא.  

        10/4/07 17:23:

      אני שואל כי זו פעם שנייה תוך כמה ימים שעולה כאן שאלת המרד:

      כיצד היית מגדירה במילה אחת אדם שפועל נגד המוסכמות הנורמטיביות של התקופה בה הוא חי?

      הכינוי "מורד" מקבל משמעות שלילית בגלל הקונטקסט שלו (אם הרוב עושה אחרת כנראה שזה ראוי ונכון), אבל האם יש לזה פתרון אחר?