כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    בקצה המנהרה - או בקצה המין הרע

    51 תגובות   יום חמישי, 19/1/12, 10:55

    בקצה המנהרה/ נורית צדרבוים

     

     


    ''

    'הפתיל הקצר' - מתוך פרוייקט 'דיוקן' - נורית צדרבוים 2004

     

     

    שיר זה הוקרא לראשונה על ידי במסגרת 'מפגשיר' ( בבית הסופר), שהתקיים בחנוכה תשע"ב.

    נושא המפגש היה הקשרים שונים של אור

     

     


    בְּשֶׁקֶט,

    עַל צוּק אֵיתָן  בִּקְצֶה מִנְהָרָה

    יוֹשֶבֶת.

    אַדְוָת קֶצֶף זַעַמָהּ, אֵלַי נַהֲרָה

    צוֹרֶבֶת.

     

    זָרָה וּמוּזָרָה, 

    מְחַכָּה לָאוֹר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַגִיחַ.

    לֹא קַצְתִּי מְחַכּוֹת.

    אַצְתִּי לִלְכֹּד בְּחוּטֵי דַּיִג שְׁקוּפִים

    קְרָסִים שֶׁאוּכַל בָּהֶם לְהִתָּלוֹת

    וּצְעִיפִים לְכַסּוֹת בָּם כַּלוֹת.

    צָלַלְתִּי בַּשְּׁחוֹר לִדְלוֹת בְּדַל אוֹר

    צָרַחְתִּי, וַיְּהִי, בְּקוֹל שֶׁלא נִשְׁמַע

    לָחַשְׁתִּי , וַיָּבְדֵל, אֶל הַצֵּל הַמְּפֻחָד

    שֶׁנִּרְעַד עֵת צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ וְשׁוֹר לֹא גָּעָה.

     

    והָאוֹר? חִכָּה בְּלֹא לְאוּת בַּקָּצֶה

    רָכוּב הָיָה עַל חוּט תִּקְוָה קוֹרֵן

    מְאוֹתֵת לְהִבְלִיחַ חַד חַם וְחָלָק

    בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז.

    לֹא דָּלַק לֹא נֶחְפַּז רַק הֻפָז

    כִּי לָעַד עָמַד בַּקָּצֶה שֶׁל הַמִּין הַרָע*.

     

     

    * כאשר הקראתי את שירי באותו מפגש, היו שהרימו גבה ושאלו "מי זה המין הרע". מיד הבנתי שיש רבים שחושבים שאולי כוונתי לבני המין השני. בדרך כלל אינני נוהגת לפרש את שירי, אבל כדי לא לעורר את קצפם של בני המין השני ( שהם בעיני לא המין הרע) ארמוז ורק אומר שהמין הרע יכול גם להיות החלק האחר של האדם עצמו, אולי למשל היצר הרע, או כמו שיונג מתאר אותו 'הצל'.

     

    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/12 14:16:

      צטט: נורית-ארט 2012-01-29 16:16:23

      צטט: שולה ניסים 2012-01-29 14:26:50

      צטט: שולה ניסים 2012-01-29 14:21:56

      "העבודה העמוקה ביותר היא לרוב האפלה ביותר. אשה אמיצה, אשה מחכימה, תפתח את ארץ הנפש הדלה ביותר, משום שאם תבנה רק על אדמת העידית של הנפש, הנוף שאליו תשקיף יהיה דווקא הגרוע ביותר שבה. אל תחששי לחקור את הגרוע מכל. הוא מבטיח גידול בכוח הנשמה. "האשה הפראית" זוהרת דוקא בסוג נפשי זה של פיתוח קרקעות. היא אינה חוששת מן האפלה החשוכה ביותר. למעשה, היא יכולה לראות באפלה. היא אינה חוששת משיירים, אשפה, ריקבון, צחנה, דם,עצמות קרות, נערות גוססות או בעלים רצחניים. היא יכולה לראות זאת, היא יכולה לעמוד בזה, היא יכולה לעזור. וזה מה שלומדת צעירת האחיות בסיפור כחול הזקן"

       

       

      מתוך "רצות עם זאבים", קלאריסה פינקולה אסטס, עמוד 63הספר קיים אצלי משנת 1997, ומאז קראתי את הקטע הזה לא מעט פעמים.

      רציתי להביא את הציטוט הזה בשבוע שעבר, אך הספר לא היה בהישג יד ,

      מכיוון שהשארתי אותו אצל אימי.

      שולה,

      השיח בינינו מתקיים מזה זמן. עתה הוא העמיק עוד יותר. אני אוהבת את הספר הזה של אסטס 'רצות עם זאבים', וגם אצלי הוא מונח על שולחני מזה שנים, ואני שבה וקוראת בו בשקיקה רבה בכל פעם ולא עייפה. נפלא נפלא נפלא הציטוט שהבאת כאן. מעניין שכשכתבתי את השיר אל חשבתי על אסטס, אבל המחשבה הפנימית שלה, מקיפה אותי, לדעתי כל הזמן ביודעין ושלא ביודעין. וכאן בתגובות השונות גם הזכרנו את יונג, והיא הרי פסיכואליטיקאית יונגיאנית.

      בקיצור, תודה שחזרת ותודה על הציטוט המאלף שהבאת לכאן, שבהחלט בהחלט שייך.

      איזה יופי, ותודה.

       

       

        31/1/12 19:34:

      צטט: רפי פרץ 2012-01-30 02:18:35

      כתוב מקסים !!!
      תודה רפי.

       

        30/1/12 02:18:
      כתוב מקסים !!!
        29/1/12 14:26:

      צטט: שולה ניסים 2012-01-29 14:21:56

      "העבודה העמוקה ביותר היא לרוב האפלה ביותר. אשה אמיצה, אשה מחכימה, תפתח את ארץ הנפש הדלה ביותר, משום שאם תבנה רק על אדמת העידית של הנפש, הנוף שאליו תשקיף יהיה דווקא הגרוע ביותר שבה. אל תחששי לחקור את הגרוע מכל. הוא מבטיח גידול בכוח הנשמה. "האשה הפראית" זוהרת דוקא בסוג נפשי זה של פיתוח קרקעות. היא אינה חוששת מן האפלה החשוכה ביותר. למעשה, היא יכולה לראות באפלה. היא אינה חוששת משיירים, אשפה, ריקבון, צחנה, דם,עצמות קרות, נערות גוססות או בעלים רצחניים. היא יכולה לראות זאת, היא יכולה לעמוד בזה, היא יכולה לעזור. וזה מה שלומדת צעירת האחיות בסיפור כחול הזקן"

       

       

      מתוך "רצות עם זאבים", קלאריסה פינקולה אסטס, עמוד 63הספר קיים אצלי משנת 1997, ומאז קראתי את הקטע הזה לא מעט פעמים.

      רציתי להביא את הציטוט הזה בשבוע שעבר, אך הספר לא היה בהישג יד ,

      מכיוון שהשארתי אותו אצל אימי.

       

        27/1/12 07:39:
      סדרת הדיוקנים שלך נפלאה. השיר מוסיף משעויות רבות. אהבתי את משחקי המלים.
        26/1/12 13:56:
      גם כותבת..גם מציירת....אוהבת את יצירותייך.
        26/1/12 09:37:

      צטט: אורן חסון 2012-01-25 01:26:24

      אני מודה שהמחשבה הראשונה שלי בעניין המין הרע היתה לא מי זה אלא מה זה, כלומר דווקא על "סקס רע", ואפשר גם מזה לעשות מטעמים בשיר. אבל כפי שאמרת, יש המון מקום בשיר הזה לקחת אותו לתוך הגיגים מהגיגים שונים, ופעמים אתה כאן, ופעמים אתה שם. יופי של שיר, ואני מאד אוהב את הציור.
      תודה אורן על דברייך. אכן מעורר מחשבה ואני גם מסכימה עם גישה זו. שמחה שאהבת.

       

        26/1/12 09:36:

      צטט: רפאלה 2012-01-23 22:51:12

      מפתיעה, מרגשת וסוחפת...תודה לשיתוף.

      תודה לך רפאלה. ובהצלחה בתערוכה.

        26/1/12 09:35:

      צטט: perach1 2012-01-23 21:53:08

      "זָרָה וּמוּזָרָה, מְחַכָּה לָאוֹר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַגִיחַ.".. יופי של שיר , שנון ועטור משחקי מילים ... בלי עין הרע ובלי המין הרע ....חח

      תודה פרח.

      וכדרכך, גם בתגובתך שנינותך קולחת.

        26/1/12 09:33:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-01-23 18:38:24

      בס"ד

      נורית שלום,

      ariadne 2012-01-21 09:29:09

         "נפלא. פרויקט הדיוקן שלך, הולך עמוק בחלל ובזמן הן של הנפש פנימה

      והעולם שמחוצה לה."

       


      לא, אין זו "טעות-סופר"...


      כשחזרתי ועיינתי בתגובות האחרונות על שירך, צצה ועלתה לנגד עיני תגובתה

      של רונית - אשר בעקבותיה עלה בדעתי להציב בפניך את השאלה הבאה, בה

      התלבטתי גם אני: "האם אכן קיים קשר כלשהו בין שירך "האור שבקצה

      המנהרה", ופרוייקט "הדיוקן והזמן" - המהווה מוטיב מרכזי ביצירתך ?".

      בעוד רונית הרחיבה את גבולותיה של יצירתך "לחלל ולזמן", בדעתי עלה

      הסבר אחר לקשר אסוציאטיבי כזה - המסתמך על היכרותך המעמיקה עם

      ספר-הספרים.

      את יכולה להתייחס למה שבדעתי לכתוב בשורות הבאות כמבוא ל-"עבודת-

      המחקר" שלי בנושא: "אורות וצללים ביצירתה של נורית צדרבאום"...קריצה

      בבריאת העולם, ע"פ ספר בראשית", ממלא האור שני תפקידים:

      התפקיד הראשי הוא להוות את מקור האנרגייה ממנו נברא העולם - וזאת,

      גם בלי ש"הסופר המקראי" יהיה מודע לנוסחה E = MC**2, או לתורת

      "המפץ הגדול" של הוקינס...

      התפקיד המשני, להבדיל בין יום ובין לילה ולהוות "שעון" קוסמי - אשר בעזרתו

      ניתן למדוד את תקופות-השנה:

      יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם - לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה -

      וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.

      על פי מדרש-אגדה ידוע, "האור הקדמוני", שבעזרתו נברא העולם - נגנז,

      ונשמר לעתיד לבוא עבור הצדיקים - ולפיכך, לאור המוכר לנו חסרות התכונות

      הרוחניות של אותו "אור גנוז", ממנו הספיק ליהנות רק אדם הראשון.


      כפי שכתבתי בתגובה אחרת, תפקידנו הוא לנסות ולהעלות את הניצוצות החבויים

      של אותו אור בראשיתי, אשר טמונים עמוק בתוככי "שברי הכלים" ו"הקליפות",-

      שהינם בתחום ממלכתו של ה-"סיטרא אחרא" (בארמית: "הצד השני") - אשר

      בהחלט ראוי לכינוי "המין הרע", כפי שאת מנסחת זאת בשיר !

      הא לך, איפא, הסבר נוסף לשירך - המבוסס על מקורות מקראיים-קבליים -

      והמעניק מימד  רוחני חדשני ומעמיק לשירך המיוחד.

      ...ועדין לא מיצינו עד תום את הקשר שבין אותו האור, שמתפקידו הוא למדוד

      ולהציג לעינינו את הזמן, ובין הזמן עצמו - והדיוקן המשקף אותו...

      אז אולי זה יהיה הפרק הבא בעבודה שלי ?...חיוך

      עמי א.

      עמי שלום,

      אני חושבת שהדברים שהבאת כאן, בנוסף לדברים הקודמים הם עוד אור, והרבה אור. שפכת אור חדש על השיר. השיר שבו נראה כאילו גנוז בו אור שאני או כל אחד אחר שאותו אולי אני מייצגת מחכה לו. מחכה כמי שיודע שהוא ישנו, והוא יבוא, ושצריך עבודה כל שהיא כדי שיפציע.

      אז נחזור לדבריך, לכבוד הוא לי ולשירי שזכה לקבל כאן תגובה כה מעמיקה, עשירה ורחבה.

      מכאן אני גם חושבת שייתכן שבכל שיר ראוי גנוז איזה אור שיכול להפציע, רק צריך גם שיגיע המישהו הזה.

      אני חייבת לומר שהפרוייקט/עבודה שלך בנושא שהצעת למעלה, מאד מסקרן אותי.

      כלומר, שמישהו יבוא כבר ויגיד לי סוף סוף מהם האורות והצללים ביצירתי .....

      תודה לך עמי על דבריך הטעונים והמעניינים שהבאת כאן. העשרת את השיר.

        26/1/12 09:23:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-01-23 17:54:52

      אני לא שואלת מי זה המין הרע, אני רק מתפעלת מכתיבתך היפה ולוקחת איתי את מה שאהבתי בשיר והָאוֹר? חִכָּה בְּלֹא לְאוּת בַּקָּצֶה רָכוּב הָיָה עַל חוּט תִּקְוָה קוֹרֵן מְאוֹתֵת לְהִבְלִיחַ חַד חַם וְחָלָק בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז. לֹא דָּלַק לֹא נֶחְפַּז רַק הֻפָז כִּי לָעַד עָמַד בַּקָּצֶה שֶׁל הַמִּין הַרָע*.

      תודה יהודית על דברייך.

        25/1/12 01:26:
      אני מודה שהמחשבה הראשונה שלי בעניין המין הרע היתה לא מי זה אלא מה זה, כלומר דווקא על "סקס רע", ואפשר גם מזה לעשות מטעמים בשיר. אבל כפי שאמרת, יש המון מקום בשיר הזה לקחת אותו לתוך הגיגים מהגיגים שונים, ופעמים אתה כאן, ופעמים אתה שם. יופי של שיר, ואני מאד אוהב את הציור.
        24/1/12 00:23:
      נפלא נוריתי שלי.
        23/1/12 22:51:
      מפתיעה, מרגשת וסוחפת...תודה לשיתוף.
        23/1/12 21:53:
      "זָרָה וּמוּזָרָה, מְחַכָּה לָאוֹר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַגִיחַ.".. יופי של שיר , שנון ועטור משחקי מילים ... בלי עין הרע ובלי המין הרע ....חח
        23/1/12 18:38:

      בס"ד

      נורית שלום,

      ariadne 2012-01-21 09:29:09

         "נפלא. פרויקט הדיוקן שלך, הולך עמוק בחלל ובזמן הן של הנפש פנימה

      והעולם שמחוצה לה."

       


      לא, אין זו "טעות-סופר"...


      כשחזרתי ועיינתי בתגובות האחרונות על שירך, צצה ועלתה לנגד עיני תגובתה

      של רונית - אשר בעקבותיה עלה בדעתי להציב בפניך את השאלה הבאה, בה

      התלבטתי גם אני: "האם אכן קיים קשר כלשהו בין שירך "האור שבקצה

      המנהרה", ופרוייקט "הדיוקן והזמן" - המהווה מוטיב מרכזי ביצירתך ?".

      בעוד רונית הרחיבה את גבולותיה של יצירתך "לחלל ולזמן", בדעתי עלה

      הסבר אחר לקשר אסוציאטיבי כזה - המסתמך על היכרותך המעמיקה עם

      ספר-הספרים.

      את יכולה להתייחס למה שבדעתי לכתוב בשורות הבאות כמבוא ל-"עבודת-

      המחקר" שלי בנושא: "אורות וצללים ביצירתה של נורית צדרבאום"...קריצה

      בבריאת העולם, ע"פ ספר בראשית", ממלא האור שני תפקידים:

      התפקיד הראשי הוא להוות את מקור האנרגייה ממנו נברא העולם - וזאת,

      גם בלי ש"הסופר המקראי" יהיה מודע לנוסחה E = MC**2, או לתורת

      "המפץ הגדול" של הוקינס...

      התפקיד המשני, להבדיל בין יום ובין לילה ולהוות "שעון" קוסמי - אשר בעזרתו

      ניתן למדוד את תקופות-השנה:

      יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם - לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה -

      וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים.

      על פי מדרש-אגדה ידוע, "האור הקדמוני", שבעזרתו נברא העולם - נגנז,

      ונשמר לעתיד לבוא עבור הצדיקים - ולפיכך, לאור המוכר לנו חסרות התכונות

      הרוחניות של אותו "אור גנוז", ממנו הספיק ליהנות רק אדם הראשון.


      כפי שכתבתי בתגובה אחרת, תפקידנו הוא לנסות ולהעלות את הניצוצות החבויים

      של אותו אור בראשיתי, אשר טמונים עמוק בתוככי "שברי הכלים" ו"הקליפות",-

      שהינם בתחום ממלכתו של ה-"סיטרא אחרא" (בארמית: "הצד השני") - אשר

      בהחלט ראוי לכינוי "המין הרע", כפי שאת מנסחת זאת בשיר !

      הא לך, איפא, הסבר נוסף לשירך - המבוסס על מקורות מקראיים-קבליים -

      והמעניק מימד  רוחני חדשני ומעמיק לשירך המיוחד.

      ...ועדין לא מיצינו עד תום את הקשר שבין אותו האור, שמתפקידו הוא למדוד

      ולהציג לעינינו את הזמן, ובין הזמן עצמו - והדיוקן המשקף אותו...

      אז אולי זה יהיה הפרק הבא בעבודה שלי ?...חיוך

      עמי א.

        23/1/12 18:25:
      מרשימים הציור והמילים.
        23/1/12 17:55:
      יפה
      אני לא שואלת מי זה המין הרע, אני רק מתפעלת מכתיבתך היפה ולוקחת איתי את מה שאהבתי בשיר והָאוֹר? חִכָּה בְּלֹא לְאוּת בַּקָּצֶה רָכוּב הָיָה עַל חוּט תִּקְוָה קוֹרֵן מְאוֹתֵת לְהִבְלִיחַ חַד חַם וְחָלָק בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז. לֹא דָּלַק לֹא נֶחְפַּז רַק הֻפָז כִּי לָעַד עָמַד בַּקָּצֶה שֶׁל הַמִּין הַרָע*.
        23/1/12 17:50:

      תודה על תשומת ה''

      יונהשבוע מבורך.

        23/1/12 17:45:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-23 16:50:07

      לא קראתי לרגע על המן השני אלא על המין האנושי ויצר הרע שבו, למרות שהשיר יכול להיות פתות לתובנות אחרות. נדמה לי שזה השיר הטוב ביותר שלך שקראתי. ולמה לא לעורר את קצפם?... (:

      כדרכה של שירה, למרות ועל אף ההסבר שלי, כל אחד יכול כמובן לקחת את זה לאן שהוא רוצה. ומי שרוצה לראות במין השני אכן את המין השני, יכול גם יכול, או בכלל את המין האנושי - שיש בו הרבה רע כידוע.

      כשאני רוצה לעורר את קצפם אני עושה זאת, ואף קופצת ידיי וקופצת על המציאה, וכשאני לא רוצה אז אני לא רוצה. הפעם בשיר הזה, לא היה לי עניין לעורר את קצפו של מי שעליו אינני מדברת כלל.

      ואיך שלא יהיה מיטב השיר כזבו, אז לא חייבים להאמין לי, אני בקושי מאמינה לעצמי.

      וחוץ מזה תודה.

       

        23/1/12 16:50:
      לא קראתי לרגע על המן השני אלא על המין האנושי ויצר הרע שבו, למרות שהשיר יכול להיות פתות לתובנות אחרות. נדמה לי שזה השיר הטוב ביותר שלך שקראתי. ולמה לא לעורר את קצפם?... (:
        23/1/12 16:14:

      צטט: נורית-ארט 2012-01-23 12:14:29

      צטט: יהלשחר10 2012-01-23 11:52:35

      מעניין לערבב מין שאינו במינו

      נכון יהל. מעניין - כמעט אלכימיה ..

      ג.ע.2 - חזרת במלוא אונך.

      יפה מלאכת הפרשנות שלך ( כלומר עבודת הקריאה).

      כל מילה שאוסיף מיותרת. אני אמרתי את שלי בשיר, ואת מוסיפה להאיר ולהבהיר.

        23/1/12 16:06:

      צטט: פילוסופיה 2012-01-23 15:35:32

      אור המודעות מגרש את חשכת הבורות המסוכן למין האנושי ובכלל

      תודה. עוד משפט המחץ משלך.

        23/1/12 15:35:
      אור המודעות מגרש את חשכת הבורות המסוכן למין האנושי ובכלל
        23/1/12 13:23:

       

      נורית היקרה,

       

      ראשית, אודה ואתוודה, שמקריאה ראשונה, לפני ההסבר המתלווה מתחת לשיר, אכן חשבתי שהכוונה למין השני בעיקר בנושא הסוער עדיין בארץ - הדרת נשים, כי גם בו דובר הרבה על חושך ואור, ולכן, טוב שהסברת שאין הכוונה לכך, אלא למשהו פנימי. מכאן ואילך, קראתי שנית את השיר, בהתייחסות לאמירות שבין הדוברת לעצמה.

       

       

       

      בְּשֶׁקֶט,

      עַל צוּק אֵיתָן  בִּקְצֶה מִנְהָרָה

      יוֹשֶבֶת.

      אַדְוָת קֶצֶף זַעַמָהּ, אֵלַי נַהֲרָה

      צוֹרֶבֶת.

       

       

      יש לשים לב שהדוברת מציינת שהיא יושבת על צוק איתן, בקצה המנהרה. תיאור הישיבה של הדוברת על צוק איתן, מראה לנו שהיא יודעת שהיא חזקה, והיא גם יושבת בקצה המנהרה, היכן שהחושך קרוב להיגמר, היכן שהאור קרוב, והיא יודעת זאת.

       

       

      מצש שני, מכיוון שהיא איתנה וחזקה, זה זר ומוזר לה להיות במצב זה, אבל יש בה גם אופטימיות שלא הלכה לאיבוד, ואת זה אפשר לראות בשורות הבאות.

       

       

       

      זָרָה וּמוּזָרָה, 

      מְחַכָּה לָאוֹר שֶׁהִבְטִיחַ שֶׁיַגִיחַ.

      לֹא קַצְתִּי מְחַכּוֹת.

       

       

       

      בשורות הבאות ניתן לראות את המאבק הפנימי והתפילה שתדע להתגבר על החושך אליו נקלעה:

       

       

       

      אַצְתִּי לִלְכֹּד בְּחוּטֵי דַּיִג שְׁקוּפִים

      קְרָסִים שֶׁאוּכַל בָּהֶם לְהִתָּלוֹת

      וּצְעִיפִים לְכַסּוֹת בָּם כַּלוֹת.

      צָלַלְתִּי בַּשְּׁחוֹר לִדְלוֹת בְּדַל אוֹר

       

       

       

      מאוד אהבתי את השורה: "צָלַלְתִּי בַּשְּׁחוֹר לִדְלוֹת בְּדַל אוֹר". יש אנשים שכשהם צוללים בשחור, רק משם הם יכולים לדלות בדל של אור, כי אצלם מתוך השחור כל דבר נראה כבדל אור, ולפעמים בלי הצלילה לשחור, לא רואים זאת.

       

       

       

      צָרַחְתִּי, וַיְּהִי, בְּקוֹל שֶׁלא נִשְׁמַע

      לָחַשְׁתִּי , וַיָּבְדֵל, אֶל הַצֵּל הַמְּפֻחָד

      שֶׁנִּרְעַד עֵת צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ וְשׁוֹר לֹא גָּעָה.

       

       

       

      את השורות לעיל מאוד אהבתי - ההתכתבות עם ספר בראשית ("וביום הראשון הבדיל אלוהים בין חושך לאור") והתפילה הפנימית - שגם היא עצמה תדע להבדיל בי החושך לאור.

       

       

       

       

      והָאוֹר? חִכָּה בְּלֹא לְאוּת בַּקָּצֶה

      רָכוּב הָיָה עַל חוּט תִּקְוָה קוֹרֵן

      מְאוֹתֵת לְהִבְלִיחַ חַד חַם וְחָלָק

      בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז.

      לֹא דָּלַק לֹא נֶחְפַּז רַק הֻפָז

      כִּי לָעַד עָמַד בַּקָּצֶה שֶׁל הַמִּין הַרָע*.

       

       

       

      ובשורות האחרונות מזיכרה לנו הדוברת שהיא יודעת שהאור תמיד מחכה לה בקצה ללא לאות, וכי היא תמיד יודעת בשעות החושך שלה למצוא את דרכה אליו.

       

       

      כתוב יפה מאוד.

        23/1/12 12:14:

      צטט: יהלשחר10 2012-01-23 11:52:35

      מעניין לערבב מין שאינו במינו

      נכון יהל. מעניין - כמעט אלכימיה ..

        23/1/12 12:13:

      צטט: שיר_שטוטית 2012-01-23 10:09:00

      מעניין מאוד נורית יקרה גם אהבתי את ענין ה"צל" על פי יונג יום טוב לך:)

      תודה שטוטית

      יום נפלא גם לך

       

        23/1/12 12:12:

      צטט: אריהיגודה 2012-01-23 12:03:12

      המין הרע מצוי בכל מקום גם בנפשנו צריך לצלול לחפש את האור את הבדל ולא לכסות להביא ממעמקים את האור. כמה אהבתי ולא חשבתי לרגע שזה על המין השני.

      הי אריה,

      טוב, לא חכמה. אתה חכם ומבין דבר מתוך דבר, גם מבין שמה שנראה ונשמע פשוט ומובן מאליו הוא בעצם לא תמיד ממש כך. ונכון, את האור צריך לחפש, הוא נמצא תמיד בקצה של איזה משהו. ותודה כמובן.

        23/1/12 12:03:
      המין הרע מצוי בכל מקום גם בנפשנו צריך לצלול לחפש את האור את הבדל ולא לכסות להביא ממעמקים את האור. כמה אהבתי ולא חשבתי לרגע שזה על המין השני.
        23/1/12 11:52:
      מעניין לערבב מין שאינו במינו
        23/1/12 10:09:
      מעניין מאוד נורית יקרה גם אהבתי את ענין ה"צל" על פי יונג יום טוב לך:)
        23/1/12 09:58:

      צטט: ניליאמיר-סגל 2012-01-22 20:16:28

      נורית יקרה עושר לשונך והדימויים שלך מעוררים התפעלות ו... אפילו קצת קנאה. אבל גם לי היה קשה לעכל את הביטוי "המין הרע",אודה ואתוודה. הפירוש שלך זרק אור על כל השיר. תודה לך

      נילי יקירתי,

      תודה שהצצת, ותודה על דברייך.

      אכן, נראה היה שעלי לצרף הסבר לעניין המין הרע. ובאשר לדברים שלא מקובלים עלייך, לגיטימי לגמרי ומקובל שלא יהיו מקובלים חיוך. הרי אי אפשר להסכים על הכל. ולהיפך הסכמה גורפת משדרת משהו לא אמין. אז שוב תודה לך.

        22/1/12 20:21:
      אני לא כל כך מתחברת למשחק הזה של "רוע" ו"ר" מלשון רעות. יש פה סכנה של משחק מלים שאינו במקומו לעניות דעתי.
        22/1/12 20:19:

      צטט: ariadne 2012-01-21 09:29:09

      נפלא פרויקט הדיוקן שלך, הולך עמוק בחלל ובזמן הן של הנפש פנימה והעולם שמחוצה לה.

      אהבתי את השיר.

      המסע הקשה ביותר הוא אל מול החושך שבנו, רק משם אפשר לדלות אור חדש.

      ולך יש פנס מצויין!!

      תודה יקירתי. נהנתי.

       

        22/1/12 20:16:
      נורית יקרה עושר לשונך והדימויים שלך מעוררים התפעלות ו... אפילו קצת קנאה. אבל גם לי היה קשה לעכל את הביטוי "המין הרע",אודה ואתוודה. הפירוש שלך זרק אור על כל השיר. תודה לך
        22/1/12 17:09:

      צטט: ariadne 2012-01-21 09:29:09

      נפלא פרויקט הדיוקן שלך, הולך עמוק בחלל ובזמן הן של הנפש פנימה והעולם שמחוצה לה.

      אהבתי את השיר.

      המסע הקשה ביותר הוא אל מול החושך שבנו, רק משם אפשר לדלות אור חדש.

      ולך יש פנס מצויין!!

      תודה יקירתי. נהנתי.

      רונית, תודה. איזה יופי של דברים אמרת כאן. ואת יודעת שלמסע הזה קורא יונג "מסעו של הגיבור" - רק אחרי המפגש עם המפלצות ושאר הדברים הקשים, מגיע הגיבור למקום הנכון כשהוא מצוייד בנסיון, תובנות וכוח. אין דרך אחרת.

      שמחתי על הפנס.

        22/1/12 17:07:

      צטט: ShoshiKlas 2012-01-20 15:45:16

      מקווה שלא באמת "לעד עמד האור בקצה של המין הרע..." אלא נמצא ברובד הלא כ"כ מוצל שלנו..ויכול להבליח משם ביתר קלות.. נורית, הציור מדהים ביופיו. משחקי האור והצל... יפהפה.

      תודה שוש.

      כן נקווה. אבל עצם היותו שם, מעיד על קיומו, במובן של הבטחה ( כך נדמה לי, אבל מי אני שאפרש את שירי. אני רק בדך הכל כותבת אותם. או נכון יותר, הם כותבים את עצמם אלי)

        22/1/12 17:05:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-01-20 15:06:48

      בס"ד

      נורית שלום,

      בדרך-כלל, איני נוהג להגיב על תגובות של אחרים, או להצטרף לדיונים תיאוריטיים המתנהלים כאן לעיתים קרובות - אולם הפעם העזתי לקפוץ למימיה העמוקים של "פסיכולוגיית המעמקים" של יונג, כלפיו אני חש יחס חם במיוחד; לדעתי, מבין
      הוגי-הדעות הרבים (ובעיקר, המשעממים) הנלמדים כיום במסגרת החוג לפסיכולוגיה, קרל יונג הינו מהמקוריים ומהמעניינים ביותר – ולכן התעורר בי הדחף להתערב...

      מה שקוסם לי אצל קרל יונג זה הצד המיסטי-משהו בתאוריה שלו, ששורשיה נעוצים בין-היתר בתרבות המזרח-הרחוק - המוצאת את ביטויה בתורתו במושג ה-"מנדלה", המסמל את שלמותה הפנימית של נפש-האדם. מבלי לרדת לעומקה של
      התיאוריה, יונג הינו ממניחי היסוד למושג "תת-מודע" – אך לשיטתו, תת-המודע של האדם איננו מהווה משכן ליצרים קמאיים ואפלים, המבטאים את שאיפותיו המיניות המודחקות (כפי שפירש זאת פרויד, תלמידו – אשר ביסס את תורתו על מושג ה-"איד"); להבנתי,

      ההיפך הוא הנכון - בתת-המודע שלנו אצור מידע מצטבר יקר-ערך הכולל דפוסי-התנהגות

      שנרכשו ע"י כלל המין האנושי בעבר ("ארכיטיפים") – והמאפשרים לנו לשפר את התמודדותנו עם המציאות בשעת-הדחק, בהנחה שניתן לדלות מידע זה מתת-ההכרה שלנו בעזרת פסיכותראפיה מתאימה.

      בנקודה זו, אני מסכים בהחלט עם דעתה של שולה, ואף אני לא מוצא מקום לקשר את תורת-האישיות של יונג עם המוטיב
      של "תת-המודע האפל" - המהווה, כביכול, מקור לרוע האנושי.

      אני מקווה שהצלחת להגיע לסוף...חיוך


      להשתמע,

      עמי א.

      עמי,

      תודה שהצטרפת לדיון, והרחבת את השיח בעניין יונג. מסכימה אתך שהוא הוגה דעות ופסיכואנליטקן ייחודי, מעניין ביותר ויש רבים שיגידו שגם לא קל להבנה. הוא באמת לא מתכוון לאותם יצרים קמאיים, ראשוניים שעליהם מדבר פרויד. הם באמת נחלקו בדעותיהם עד כדי הפרדה וסכסוך אינטלקטואלי וגם אישי. לדעתי, ומתוך הבנתי אין ממש סתירה בין דברי שולה, דברייך וכוונותי. השוני הוא בניסוח ובדקויות.

      המין הרע שאליו אני כוונתי לא חייב להיות רע במובן המקובל של המילה ( ואל תשכח שמדובר כאן בשירה, ולמשורר מותר הכל, גם לכופף קצת המילים, כיפוף שבסוף גם מעצים אותם).

      וכאן אוסיף לך חידוש שלא מזמן כתבתי עליו מאמר שלם.

      העברית באה כאן לעזרתנו וגם המקורות. הרע, יכול גם להיות רע (חבר) הכוונה היא שחלקים שירדו למעמקי תת המודע שהם הצל של אישיותינו, חלקים מודחקים (שיכולים להיות גם תכונות אנושיות קולקטיביות ארכיטיפיות), נתפסים בעינינו (באופן סובייקטיבי) כחלק באישיות שאנחנו עצמינו לא מקבלים, לא מסכימים אתו, נאבקים בו, ומסתירים, באופן בלתי מודע. ההמלצה של יונג היא "לחבק" את החלקים האלה, להוציא אותם מהמקום המוצל והחבוי, לאחד אותם עם החלקים האחרים על מנת להיות שלמים יותר ומגובשים. כך יכול הרע(שלילי) להפוך להיות רע (חבר).

      וכמובן, שתקצר היריעה מלהרחיב זאת כאן. רק נגענו.

        21/1/12 09:29:

      נפלא פרויקט הדיוקן שלך, הולך עמוק בחלל ובזמן הן של הנפש פנימה והעולם שמחוצה לה.

      אהבתי את השיר.

      המסע הקשה ביותר הוא אל מול החושך שבנו, רק משם אפשר לדלות אור חדש.

      ולך יש פנס מצויין!!

      תודה יקירתי. נהנתי.

        20/1/12 15:45:
      מקווה שלא באמת "לעד עמד האור בקצה של המין הרע..." אלא נמצא ברובד הלא כ"כ מוצל שלנו..ויכול להבליח משם ביתר קלות.. נורית, הציור מדהים ביופיו. משחקי האור והצל... יפהפה.
        20/1/12 15:06:

      בס"ד

      נורית שלום,

      בדרך-כלל, איני נוהג להגיב על תגובות של אחרים, או להצטרף לדיונים תיאוריטיים המתנהלים כאן לעיתים קרובות - אולם הפעם העזתי לקפוץ למימיה העמוקים של "פסיכולוגיית המעמקים" של יונג, כלפיו אני חש יחס חם במיוחד; לדעתי, מבין
      הוגי-הדעות הרבים (ובעיקר, המשעממים) הנלמדים כיום במסגרת החוג לפסיכולוגיה, קרל יונג הינו מהמקוריים ומהמעניינים ביותר – ולכן התעורר בי הדחף להתערב...

      מה שקוסם לי אצל קרל יונג זה הצד המיסטי-משהו בתאוריה שלו, ששורשיה נעוצים בין-היתר בתרבות המזרח-הרחוק - המוצאת את ביטויה בתורתו במושג ה-"מנדלה", המסמל את שלמותה הפנימית של נפש-האדם. מבלי לרדת לעומקה של
      התיאוריה, יונג הינו ממניחי היסוד למושג "תת-מודע" – אך לשיטתו, תת-המודע של האדם איננו מהווה משכן ליצרים קמאיים ואפלים, המבטאים את שאיפותיו המיניות המודחקות (כפי שפירש זאת פרויד, תלמידו – אשר ביסס את תורתו על מושג ה-"איד"); להבנתי,

      ההיפך הוא הנכון - בתת-המודע שלנו אצור מידע מצטבר יקר-ערך הכולל דפוסי-התנהגות

      שנרכשו ע"י כלל המין האנושי בעבר ("ארכיטיפים") – והמאפשרים לנו לשפר את התמודדותנו עם המציאות בשעת-הדחק, בהנחה שניתן לדלות מידע זה מתת-ההכרה שלנו בעזרת פסיכותראפיה מתאימה.

      בנקודה זו, אני מסכים בהחלט עם דעתה של שולה, ואף אני לא מוצא מקום לקשר את תורת-האישיות של יונג עם המוטיב
      של "תת-המודע האפל" - המהווה, כביכול, מקור לרוע האנושי.

      אני מקווה שהצלחת להגיע לסוף...חיוך


      להשתמע,

      עמי א.

        20/1/12 12:04:

      צטט: שולה ניסים 2012-01-20 09:12:37

      נורית, אני לא בטוחה שה"צל" עליו דיבר יונג מתייחס בהכרח לצד דים אפלים של האישיות, אני עצמי צריכה עדיין לבדוק זאת. אני חושבת שהוא אולי התכוון לחלקים של האישיות שלא באים לידי ביטוי כלפי חוץ, גם אפלים וגם לא אפלים. ובאשר לשיר:


      בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז.

      זה זורק אותי ל "מעז יצא מתוק" דווקא מתוך האופל יבוא האור. ***************

      הי שולה,

      אתחיל מהסוף. נזרקת למקום הנכון. אכן, התכוונתי לרמז על עז שיצא ממתוק. שמחה שקלטת. נכון האור שבא מתוך האופל.

      ולעניין יונג. אני דווקא בטוחה שהוא כן התכוון וחקרתי זאת רבות. הוא התכוון לכל מה שנמצא בצד האחורי והמודחק שלנו. אלה יכולים למשל להיות אפילו מחשבה בלתי מודעת על חלקים שאנחנו לא אוהבים בנו עצמנו, שנחשבים בענינינו לרעים, אפילו בהקשרים של נורמות ותפיסות של תירבות, ואלה הם גם הדברים שאנחנו נלחמים בהם. בנוסף הם גם הדברים שלא באים לידי ביטוי כלפי חוץ, ובעיקר בשל ההדחקה, ובעיקר בשל העובדה שהם נחשבים בעינינו כלא טובים ( וזה לא אומר שהם לא טובים). לכן, יונג ממליץ לאדם ללמוד לאהוב את כל החלקים שבו הסמויים והגלויים, הטובים והרעים ולאחד ביניהם. כי לדעתו השלם מורכב בדיוק מהקטבים האלה.

      וכמובן, תודה שביקרת.

        20/1/12 12:00:

      צטט: עמיאפלבוים 2012-01-19 19:49:29

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      אני מוצא שהשיר מעניין מאד - במיוחד לאורן של האסוציאציות המקראיות הרבות השזורות בו.

       

      בנוגע לפרשנות על "המין הרע" (מעבר למשחק-המילים כמובן), אני חייב לציין את המיתוס הקבלי על "ניצוצות-האור" שנכלאו בתוך "קליפות" - כתוצאה מהקטסטרופה הקדמונית, המכונה בשם "שבירת-הכלים"...

       

      כידוע, לפי תפישה פילוסופית זו, תפקידנו-אנו הוא "לחלץ" את אותם ניצוצות-אור מתוך שברי-הכלים - כתנאי לגאולה העתידית.

       

      אם זמני יאפשר זאת, אוסיף וארחיב בהמשך...

       

      להשתמע,

       

      עמי א.

      עמי שלום,

      ראשית, תודה על "הגיחות" שאת עושה מדי פעם לחומרים שלי. דברייך מעניינים, תורמים ומעשירים. ההקשרים שעשית לרעיון הקבלי של 'שבירת הכלים' מוכר לי ואני באמת חושבת שהוא מאיר כמה מהרעיונות שיש בשיר. כמו תמיד, אני אומרת גם כאן, שלא חשבתי על זה במפורש בעת הכתיבה. אבל, כידוע, כתיבה באה ממקום אחר, ושואבת את דבריה מתוך הידע הפנימי העמוק. ונכון, את האור עלינו למצוא בתוך כל מה שנתפס אולי כחשוך (הקליפות).

      יש לזה גם תימוכין מעניינים בתחום הפסיכולוגיה.

      ויניקוט מסביר שהאני הפנימי, האמיתי, נמצא חבוי תחת הקליפות והשכבות של האני המזוייף. ויש אולי גם שיאמרו שאותו 'אני פנימי' הוא גם 'האור הפנימי'.

      צדקת גם באשר לנגיעות והארמזים המקראיים.

      אז שוב תודה על הזמן והמחשבה שאתה משקיע.


        20/1/12 11:52:

      צטט: רחלסביליה 2012-01-19 13:13:20

      נורית בקר טוב עצם כבר צהרים אבל לעניינינו היתי רוצה את השיר ואת הציור לאתר שלנו באנ"י, לרב שיח "זמן". למה? לא רק בגלל הנר הדולק, אבל בדוחק בתוך מסגרת דחוקה של אגרטל, ולא רק בגלל הדיוקנאות על ההשלכות בזמן שהן משקפות, אלא בעקר, בגלל הנהרה היוצאת ממקום בלתי צפוי לחלוטין, מתחת לכד, וכאן השיר מתחבר כל כך יפה עם הציור. אמנם יש לנו את השיר באתר, ב"לאחר ארועים", ששם הוא מופיע כי קראת אותו לפנינו, והוא שיר המתאר כל כך יפה את הרצון לבוא האור, אלא שכאן, יחד עם הציור הוא קבל משמעות אחרת ויתרה. תודה.

      רחל היקרה,

      עשית כאן הקשר מעניין ביותר. אהבתי את הפרשנות הזאת וכמובן יש לך אישור ממני להכניס את השיר ואת הציור למדור 'זמן' שמזה זמן לא טענו אותו בחומרים חדשים. תודה על דברייך ועל נקודת המבט המעניינת. נורית.

        20/1/12 09:12:

      נורית, אני לא בטוחה שה"צל" עליו דיבר יונג מתייחס בהכרח לצד דים אפלים של האישיות, אני עצמי צריכה עדיין לבדוק זאת. אני חושבת שהוא אולי התכוון לחלקים של האישיות שלא באים לידי ביטוי כלפי חוץ, גם אפלים וגם לא אפלים. ובאשר לשיר:


      בָּעֵת שֶׁחָמַק וּמָתָק מֵעַז.

      זה זורק אותי ל "מעז יצא מתוק" דווקא מתוך האופל יבוא האור. ***************

        19/1/12 19:49:

      בס"ד

       

      נורית שלום,

       

      אני מוצא שהשיר מעניין מאד - במיוחד לאורן של האסוציאציות המקראיות הרבות השזורות בו.

       

      בנוגע לפרשנות על "המין הרע" (מעבר למשחק-המילים כמובן), אני חייב לציין את המיתוס הקבלי על "ניצוצות-האור" שנכלאו בתוך "קליפות" - כתוצאה מהקטסטרופה הקדמונית, המכונה בשם "שבירת-הכלים"...

       

      כידוע, לפי תפישה פילוסופית זו, תפקידנו-אנו הוא "לחלץ" את אותם ניצוצות-אור מתוך שברי-הכלים - כתנאי לגאולה העתידית.

       

      אם זמני יאפשר זאת, אוסיף וארחיב בהמשך...

       

      להשתמע,

       

      עמי א.

        19/1/12 13:13:
      נורית בקר טוב עצם כבר צהרים אבל לעניינינו היתי רוצה את השיר ואת הציור לאתר שלנו באנ"י, לרב שיח "זמן". למה? לא רק בגלל הנר הדולק, אבל בדוחק בתוך מסגרת דחוקה של אגרטל, ולא רק בגלל הדיוקנאות על ההשלכות בזמן שהן משקפות, אלא בעקר, בגלל הנהרה היוצאת ממקום בלתי צפוי לחלוטין, מתחת לכד, וכאן השיר מתחבר כל כך יפה עם הציור. אמנם יש לנו את השיר באתר, ב"לאחר ארועים", ששם הוא מופיע כי קראת אותו לפנינו, והוא שיר המתאר כל כך יפה את הרצון לבוא האור, אלא שכאן, יחד עם הציור הוא קבל משמעות אחרת ויתרה. תודה.
        19/1/12 11:21:
      נורית תודה שהגעתי לכאן
        19/1/12 11:21:
      נורית תודה שהגעתי לכאן

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין