0
בדרך לפגישה. בא לך משהו, לא יודע מה. רואה שני שרוכים משני צידי פתח. על השרוכים תלויים שקיות במבה או חטיף אחר. ברור לך - זאת פיצוציה.
מתי בפעם האחרונה הרמתם את הראש כדי להסתכל מה כתוב מעל הכניסה? שם המקום? זה בכלל משנה? את הפיצוציה מזהים מקילומטרים - שרוכי החטיפים, המקרר הנמוך עם הארטיקים, טלוויזיה למעלה ואיפשהו שם בין הררי השלוש סיגריות בחמישה שקלים והבייגלה אפשר למצוא את המוכר. זאת הפיצוציה, לא צריך לדעת שום דבר אחר.
אני גדלתי בזמן ה'קיוסק'. הייתי קונה שם כל יום שישי קלפים עם מעט המטבעות שהורי הסכימו לתת לי. אם היו חסרים לי חמש אגורות, הזקן שניהל את המקום היה מוותר לי "תביא ביום ראשון" היה אומר, ואני הייתי משיב "כן, כן".
נחזור לנושא.
האם אדם נורמטיבי היה משנה את מהלך נסיעתו/הליכתו כדי להגיע לפיצוציה מסוימת? נדיר. כמו חברת רפריג'רייטור, זה שקרא למקום שלו פיצוציה, כבר נעלם בין שאר הפיצוציות, אבל לפחות הוא יוכל לספר לנכדים שלו שהוא היה הראשון. "כן, סבא. בטח גם הכרת את פרופסור נינט טייב, מדענית הגרעין שמייצגת את ישראל בעיר הירח". כי לפיצוציה אין משמעות לשם, אין משמעות לתדמית - העיקר שיהיה בו מה שצריך, או במילים אחרות - ביסלי גריל וקולה. גם 'איי.אם-פי.אם' לא עושה את זה. מדובר בעוד פיצוציה, מרווחת יותר, עם מוצרי סופרמרקט יקרים יותר. גם עבור ה"מותג" שלהם אף אחד לא היה משנה את נתיב נסיעתו כדי לקנות משהו.
אז מה עכשיו? תעמדו רגע מול מדף של במבות. כל מה שיש על המדף זה במבה. איזה תיקחו? שימו לב שגם במקרה בו כל מה שיש על המדף זה במבה, עדיין יש רגע של היסוס, הזזת יד ולקיחת שקית שלא נמצאת מול הפנים. ומה עם ילד נגע בזה ומרח נזלת על העטיפה? ואם מישהו פתח את השקית הראשונה? ועוד מלא סיבות חולפות לנו בתת מודע. אבל הסיבה הראונה לקחת שקית זו על פני אחרת היא המצב שלה. אם בזווית מסוימת היא נוצצת באור הניאון של המקום - אז היא תמשוך לנו את העין. כלומר גם בין הפיצוציות אפשר לעשות הבדלה. אפשר לגרום לי לשנות את נתיב נסיעתי כדי להגיע דווקא לפיצוציה הזו. אז מה זה אותו 'משהו'? אהההה, זה כבר נושא לפוסט הבא, כי אני חייב לשירותים.
|