• לשאול מופז אצה הדרך לראשות "קדימה". מבחינתו אין הבדל בין המחיר שצריך לשלם קברניט הספינה האיטלקית שנכשל בתפקידו למחיר שצריכה לשלם ציפי לבני • הבעייה היא שבין כה וכה "קדימה" צועדת במהירות לעבר התרסקות פוליטית •

שאול מופז, אינו רואה הבדל בין קברניט הספינה "קוסטה קונקורדיה", שטבעה מול חופי איטליה, לקברניטת הספינה הפוליטית הקרויה "קדימה", שגם היא הולכת ושוקעת. מבחינתו שתיהן אשמות במצב שנוצר, כל אחת בספינה שלה. ההבדל אחד: את הספינה האיטלקית היא אפשר כבר להציל, אולם את ספינת קדימה ניתן לדעתו להציל, אם הוא כמובן יהפוך לקברניט הראשי.

בתחילת השבוע התעמת מופז בקולניות רבה מול ראה׳׳מ נתניהו ואף כינס מסיבת עיתונאים בה כינה את ראה״מ ״שקרן״. בסוף השבוע, כאשר לבני הודיעה על הקדמת הפרימריז, שב מופז לכותרות, וציין: ״לבני סיימה היום את הקרירה הפוליטית שלה״. תם עידן מופז החייכן. מהיום מופז הוא נמר (פוליטי) טורף.

המלחמה בקדימה לא תהיה דומה לפרימריז הקודמים. יהיה זה קרב על כל הקופה. המפסיד פורש כליל והולך הביתה, או מפלג את קדימה ומקים גוף משלו. די לשמוע את הדוברים כדי להבין זאת. לבני לא מתחייבת להשאר, ואומרת שמי שרוצה לפרוש אחרי הבחירות, שיפרוש. בכך היא מתכוונת גם לעצמה.

גם בצד של מופז מדברים על פרישה ופילוג במקרה של הפסד. מופז לא ישאר להיות מספר 2 של לבני, יהיה מה שיהיה. אבי דיכטר, שעשוי להתמודד גם הוא מול לבני (אך ככל הנראה יאחד כוחות עם מופז), אומר בגלוי, שאם לבני תנצח, מקומו לא יהיה עוד בקדימה.

וכך - המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הנוכחית, צועדת לאבדון פוליטי. והיה מי שכתב כי במצב הזה, מתמודדים מופז ולבני מי יהיה הקברניט של ״הקוסטה קונקורדיה״...

לבני - הסקרים בעדה

במערכת הבחירות האחרונה, האשימה לבני את נתניהו, כי הוא נכנע ללחצים ולא יודע לעמוד בהם. הש־ בוע הוכיחה לבני, כי גם היא לא מסוגלת לעמוד מול הלחץ הפנימי שהופעל נגדה. הודעתה על הקדמת הפרימריז, בניגוד לדעתה המקורית, מגלה כי הלחצים הכריעו אותה והיא נכנעה להם.

בשיחות פרטיות היא מודה שכשלה בניהול הסיעה, הפקירה את תומכיה, והיתה מידי נחמדה ליריביה. בכך היא מתכוונת ליחס הסלחני שהפגינה מול מופז, לאחר שניצחה אותו בפרמריז הקודמים. כמו כן לא ניהלה מלחמה פוליטית נחושה מול הממשלה, מתוקף תפקידה כיושבת ראש האופוזיציה.

תומכיה שומעים ממנה הבטחות, כי הפעם אם תנצח את מופז, היא תשתנה. הפעם תסמן למופז את הדרך החוצה, יחד עם 6־7 מתומכיו. לא אכפת לה שקדימה תתפלג, ובלבד שהיא תזכה בראשות המפלגה.

לפרימריז הקודמים הגיעה לאחר שהדיחה את אולמרט מראשות קדימה, לאחר שקרא לו להתפטר עקב החשדות נגדו. כיום היא צריכה את אולמרט, הנוטה לתמוך במופז, וכן משמש כיועץ הסתרים של יאיר לפיד - היריב העיקרי של קדימה בבחירות הבאות. לבני צריכה את אולמרט, וחיים רמון כבר סידר להם פגישה פוליטית.

לבני תנסה לשכנע את הבוחרים בפרימריז, כי היא בראשות קדימה, תשמור על מספר מנדטים דו־ספרתי, בעוד הצבעה למופז תדרדר את קדימה למספר חד־ספרתי. באם תנצח, תפנה ללפיד כדי שיחבור עם מפלגתו העתידית לקדימה, ויהיה מספר 2 שלה. ״רק כך נוכל להפיל את נתניהו״, היא תסביר לו.

מופז - המנגנון נגדו

ללבני יש עדיין רוב בסיעה. 13 ח״כים תומכים בה, בעוד למופז יש 6־7. שטרית ודיכטר, נוטים להתמודד בעצמם, אך ככל הנראה יאחדו כוחות עם מופז. ארבעה ח׳׳כים עדיין מתלבטים וניצבים על הגדר. הנטייה שלהם לתמוך בלבני, עקב הסקרים המראים כי היא תביא לקדימה יותר מנדטים. זו הסיבה היחידה שהם יתמכו (אולי) בה, רק כדי לדאוג כמובן לעצמם. הלב שלהם אומר מופז. השכל (והכיסא) - לבני.

זו בדיוק הבעיה של מופז. כמו בפרימריז הקודמים, כאשר הסקרים הכריעו אותו, והתגלו בסוף כרחוקים מה־ מציאות (מופז הפסיד על חודן של מאות קולות בלבד), כך גם הפעם. הסקרים נגדו - מבית ומחוץ. בתוך הבית פנימה, תומכים הסקרים חד משמעית בלבני, וכן הסקרים מבחוץ, שמראים גם הם, כי מופז בראשות קדימה מוריד אותה עוד יותר מטה.

אם ללפיד היתה זכות הצבעה בקדימה, הוא לבטח היה תומך במופז. במקרה כזה, כל התומכים (האשכנזים־ בורגנים ־עירוניים) של לבני, נופלים לידיו כפרי בשל וללא כל מאמץ.

מופז יודע שמבחינתו המאבק הוא על כל הקופה. לאחר הפסדו הקודם ללבני הסתגר בביתו כמה ימים, והיה נדמה כי הוא פורש כליל מהחיים הפוליטיים. אם יפסיד עתה, לא ישאר בקדימה ושוב ילך הביתה, הפעם לתמיד. קיימת כמובן גם אופציה להקמת גוף פוליטי חדש בראשותו, יחד עם ששה־שבעה מתומכיו. בעיה נוספת שלו (מלבד הסקרים), קשורה למנגנון של קדימה. מופז חושד במחשב של המפלגה, שגזל ממנו בפעם הקודמת את הניצחון, הוציא מהרשימה את תומכיו, ולאחר מכן סייע ללבני לזכות. מי ששולט במחשב, שולט בתוצאה.

לפיד - יתנגד לאיחוד

המלחמה בקדימה תהיה הפעם רווית יצרים ושנאות. כך ניתן היה להתרשם מיד לאחר הודעת לבני, שהיתה רצופה ברמזים שקופים נגד מופז. הוא מצידו לא שתק ומיד הסיר את הכפפות ותקף אותה. המלחמה הזו רק תלך ותגבר, ככל שיתקרב מועד הבחירות הפנימיות.

היועצים של שני הצדדים, שבעבר שיתפו פעולה בפורום החווה - ראובן אדלר מכאן (עם לבני), וליאור חורב מכאן (עם מופז), יעשו הכל כדי שהלקוח שלהם יזכה. מלחמתם תהיה עקובה בדם פוליטי. הסטיקרים, הפליירים, חומרי ההסברה וחידוד המסרים, יגלו עד כמה אכזרית היא המלחמה הפוליטית הפנימית. אדלר וחורב מכירים היטב זה את זה, ולא יהססו להכות בנשק המוכר להם.

השאלה העיקרית כאמור, היא מה יהיה ביום שאחרי. היו מי שנזכרו במפלגת שינוי בימיה האחרונים, כאשר התנהלו בתוכה מאבקים מרים וקשים, שבסופו של דבר הביאו לקריסתה. בתווך עמדה אז מפלגה יחסית חדשה - קדימה, שקלטה את רוב בוחרי שינוי. עתה התהפכו היוצרות. קדימה בפני קריסה, ובתווך ניצב לפיד לקלוט את מרבית בוחריה. המעגל הושלם.

לבני, אם תנצח, תשאף כאמור לצרף את לפיד כחטיבה לקדימה. לפי הסקרים, אם כך יקרה, יהיו קדימה ולפיד - המפלגה הגדולה ביותר, עליה יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות הבאות. השאלה האם לפיד יסכים להצטרף לקדימה כמספר שתיים. קשה לראותו מוותר על ראשות מפלגה חדשה, כאשר הסקרים כה מחמיאים.

הבחירות עדיין אינן באופק, אבל המאבק בתוך קדימה יתפוס את מלא תשומת הלב בחודשיים הקרובים עד הפרימריז. מלחמת ראש בראש בין לבני למופז תשחרר את נתניהו למשימות העיקריות שלו (לאחר שינצח בעצמו את הפרימריז בליכוד) נגד איראן. בתווך נמצא הנשיא אובמה.

דמפסי - מגיע להרגיע

עימות ראש בראש אינו קיים רק בקדימה, אלא גם במישור האיראני, בין ארה׳׳ב וישראל. לא לחינם מגיע לכאן היום, ראש המטות המשולבים של ארה׳׳ב, הגנרל דמספי. הממשל האיראני נוקט בכל מאמץ אפשרי לשכנע את ישראל שלא לתקוף את איראן.

בניגוד לעמדתו של ראה״מ נתניהו, סבורים בממשל כי הסנקציות שהוטלו עד עתה על האיראנים עושות את הע־ בודה וגורמות להם לקושי רב. האמריקאים אף מדגישים כי הסנקציות יוחמרו בקרוב.

עם זאת האמריקאים מודעים לבעיה של עצמם. מצד אחד הם דורשים ממדינת ישראל להרגע ולא לתקוף את איראן, ואף מתרעמים על החיסול בטהרן (שיחת הטלפון בשבוע שעבר בין אובמה לנתניהו).

ומצד שני, מאיימים האמריקאים לתקוף את איראן, אם יסגרו את מיצרי הורמוז - ציר הדלק במפרץ. האינטרסים סותרים זה את זה, וזה בדיוק מה שמטריד את נתניהו ושרי הממשלה.

ההצהרות הישראליות כי הסנקציות לא עוצרות את איראן, והן לא מספיק חריפות, בעוד הממשל טוען כי הסנקציות דוקא מועילות, מציבות את אובמה ונתניהו לעימות ראש בראש (ולא בפעם הראשונה). בשונה מהעימות ב״קדימה״, שם מקסימום, תשקע המפלגה ותקרוס, הרי שכאן מדובר בעימות עם השלכות הרבה יותרו חמורות.

חוסר האמון בין הממשל לממשלת נתניהו, משפיע גם על העימות הנוכחי. על פי פרסומים שונים, דוחפת מדינת ישראל לתקיפה של מתקני הגרעין באיראן, ומסרבת מראש להתחייב כי תודיע לארה״ב על תקיפה שכזאת. ארה״ב מצידה מפצירה במדינת ישראל להמתין וטוענת כא־ מור שהסנקציות מועילות.

נתניהו - מחלוקת עם אובמה

המחלוקת בין אובמה לנתניהו ושליחיהם, בעניין אופי הפעולה, עולה לטונים גבוהים, ולפי פרסומים בארה״ב, זה מה שעמד במרכז שיחתם הטלפונית בשבוע שעבר.

במדינת ישראל מסרבים לתאם מראש עם ארה״ב את הת־ קיפה, בנימוק כי ארה״ב היא מעצמה עם אינטרסים שלה, ולכן אם תתקוף מדינת ישראל לבדה, לא יואשמו האמריקנים כמי ששיתפו פעולה איתה. יתכן מאד שזו הסיבה שהתרגיל הגדול בין שתי המדינות נדחה.

עם זאת ברור, שאם נתניהו יחליט לתקוף, הוא ייתן לאמריקאים התרעה של זמן, כך שיוכלו להכניס את כוחותיהם במפרץ לכוננות ולמגננה, כדי שלא יפגעו מהתגובה האיראנית הצפויה. החשש הישראלי הוא שעד שהאמריקנים ישקלו ויחליטו מה עושים, יסיימו האיראנים להשלים את תהליך ההתבצרות של המתקנים בתוך הבונקרים במעבה האדמה, ואז תוחמץ ההזדמ־

נות האחרונה להנחית מתקפת מנע מוצלחת ויעילה על תוכנית הגרעין.

זו הסיבה המרכזית, שמדינת ישראל דוחקת בארה״ב ובאירופים להטיל על איראן כבר בשבועות הקרובים את הסנקציות החריפות ביותר, בדמות חרם נפט עולמי, וכן חרם כלכלי נגד הבנק המרכזי בטהראן. במקביל להמשיך במלחמה החשאית במלוא הקצב.

מיצר הורמוז - אפס סבלנות

כשמגיעים למיצר הורמוז, הסיפור משתנה. בניגוד לדרישת הממשל ממדינת ישראל שלא לתקוף את איראן, מגלים האמריקאים אפס סבלנות כשהם חשים באיום איראני על מקורות האנרגיה של המערב. הדבר עולה מהמכתבים ששלח אובמה לחמינאי, בהם הודיע לו כי סגירת מיצרי הורמוז, תיתפס כהכרזת מלחמה, והתגובה תהיה בהתאם.

זה בדיוק מה שמטריד את שרי השמינייה. הסטנדרט הכפול שמגלה אובמה, הופך את העימות בין נתניהו לנשיא האמריקאי לכמעט גלוי. זו הסיבה שנתניהו והמשנה שלו, משה יעלון, מדברים על חוסר תועלתיות בסנקציות.

בממשל זועמים ורואים בכך התערבות במערכת הבחירות שלהם, ובהצגת אובמה כלא החלטי וכמי שחושש מהטלת סנקציות חריפות יותר. הדבר עלול להזיק לו בקרב הבוחרים היהודים. לפיכך הטון של וושינגטון מתעצם וגובר, וזה גם מה שהביא את ה״ניו יורק טיימס״, לקרוא לנתניהו שלא לתקוף את איראן, וכן להימנע מהתערבות בפוליטיקה האמריקאית. הגנרל דמפסי שיגיע היום לכאן, ינסה לשכנע את מדינת ישראל לריסון ולתיאום עמדות.