מדינת תל אביב

המחלוקת נמשכת: האם היה צריך לפטר את הכלכלן שלמה מעוז?

הליך הדחתו של הכלכלן שלמה מעוז מבית ההשקעות אקסלנס, לאחר התבטאויותיו נגד השלטון האשכנזי (הלבן) בארץ. לווה בפערי גירסאות. באקסלנס טענו כי הזהירו אותו מספר פעמים בעל פה ובכתב, שלא להתב-טא בצורה כזו בהופעותיו הפומביות ובתקשורת. לפיכך הארוע האחרון היה הפרה מצידו, ולכן פוטר.

מקורביו של מעוז אמרו, כי לאחר התבטאותו הוזמן לבית ההשקעות ונקבע לו בירור למחרת. אולם מיד כאשר יצא מהמקום, נודע לו באמצעות כלי התקשורת על פיטוריו. עוד טען כי הדיון בו אמר את הדברים, היה סגור ואקדמי-פנימי.

אלא שהארוע היה פתוח לתקשורת, והעיתונאים אכן היו במקום. מעוז אפילו הכיר את חלקם. מנכ״ל אקסלנס שהצדיק את הפיטורים, אמר כי בעלי תפקידים לא יכולים לנצל את מעמדם ומישרתם, כדי להביע השקפות אישיות שאינם בעיסוקה של אקלסלנס. עוד אמר כי מעוז ניצל את תפקידו הציבורי באקסלנס כדי להביע את עמדותיו האישיות, הכוללות אמירות פוגעניות בחודשים האחרונים כלפי מגזרים שונים בחברה הישראלית.

מה שהכעיס במיוחד את אקלסנס, היתה ההתבטאות של מעוז על בנק לאומי כ״בנק של לבנים״, הרבה פחות מדבריו נגד ״בית המשפט העליון האשכנזי״. זאת עקב האינטרסים הכלכליים המשותפים של אקסלנס עם בנק לאומי. בשוק ההון טענו גם, כי ועדת המניות של בנק לאומי דחתה לפני כשמונה חודשים את מועמדותו של מעוז לתפקי ד דירקטור, ולכן הוא התחשבן עם הבנק בפומבי על כך.

מעוז דחה את הדברים ואמר כי דריקטריון בנק לאומי הוא הדוגמא לאפליה המתרחשת במדינת תל-אביב. ״אפשר לדבר על גזענות בקרית מלאכי נגד האיתיופים, אבל אסור לדבר על גזענות במדינת תל-אביב״, מחה מעוז. באקסלנס חוזרים ואומרים כי זו אינה הפעם הראשונה שמעוז מתבטא בצורה חריפה נגד אשכנזים ונגד מגזרים נוספים. בעבר כאשר עלה על הפרק נושא האישים שיוטבעו על שטרות הכסף, אמר מעוז, כי נמאס לו לראות על הכסף שלו, כל הזמן אשכנזים. ״אשכנזים על השטרות, אשכנזים בבית המשפט העליון״. כבר אז התריעו בפניו שיפסיק להתבטא באופן זה, אך הדבר לא עזר. כמו כן התבטא נגד הציבור החרדי בעיצומה של המחאה, ודיבר בהכללה גורפת ולא הולמת ובאישומי שווא מופרכים. הדבר קומם רבים, שפנו לאקסלנס ואיימו למשוך משם את השקעותיהם.

מעוז עצמו בן 65, נולד בעיראק, עיתונאי לשעבר, וככתב כלכלי היה היחיד שהתריע מפני מפולת הבנקים ב־83. משפטנים שונים חלוקים בדעתם על פיטורי מעוז. לדבריהם, בנק לאומי יכול לתבוע את מעוז על לשון הרע, אם הוא חושב שנפגע, אבל אין בכך עילה לפטיוריו על ידי אקסלנס.

מצד שני טוענים משפטנים אחרים, כי לעסק פרטי מותר לפטר עובד, אם בעלי העסק סבורים שהעובד עושה להם נזק בהתבטאויותיו ובמעשיו. הפולמוס נמשך ולבטח יעלה עוד פעמים רבות, לרבות במערכת הבחירות הבאה, כאשר שוב תעלה על הפרק סוגיית האפלייה יחד עם הגזענות וכל הקשור לנושאים העדתיים, כפי שקורה ומתרחש בכל מערכת בחירות. יש כאלו שעושים מזה הרבה מנדטים.

התקשורת והפוליטיקה

בין לפיד לשליט: שניים ללא רקורד עשיה ציבורית משמעותית

נועם שליט הצליח בשבוע שעבר, ליטול מעט מתשומת הלב התקשורתית, מיאיר לפיד. בעוד כולם עוסקים בלפיד ובכניסתו לפוליטיקה, הודיע גם שליט, כי הוא עושה את אותו הצעד.

המשותף לשניהם הוא, שהם מגיעים לפוליטיקה ללא כל רקורד של עשייה ציבורית משמעותית, וללא שהיו בעמדה שדרשה מהם לקבל החלטות כאלו ואחרות למען הציבור. שניהם מנצלים את היותם ״דמויות לאומיות״, אחד בתקשורת, והשני כאבא של חייל שבוי. עד מהרה הם עלולים לגלות כי הם נכנסים לזירה אכזרית ביותר. מדמויות לאומיות, הם יהפכו לפוליטיקאים ללא חסינות ביקורתית. השוני ביניהם ניכר גם הוא. לפיד הוא איש תקשורת הכותב טורים שבועיים ב״נפוץ במדינה״ ומגיש תוכנית חדשות בערוץ מרכזי. זאת בעוד שליט הוא אדם שהיה עד לאחרונה - האיש המסוקר. אביו של חייל חטוף שעמד בראש קמפיין לשחרור בנו. האחד הוא ״נסיך תל אביבי״, והשני אלמוני תושב הגליל, שאם לא חטיפת בנו, איש לא היה שומע עליו אף פעם.

הראשון מתכנן זה זמן (כשנתיים) את המעבר מהתקשורת לפוליטיקה, ובה בעת לא מפסיק לכתוב בעיתון ולהגיש תוכנית חדשות. השני הותיר את הציבור בהפתעה, כאשר הודיע על החלטתו להתמודד על מקום ברשימת העבודה. שניהם משוכנעים כי האהדה שהם זכו לה בתפקידים הקודמים שלהם - בתקשורת ובהפגנות המחאה, מאפשרת ומכשירה אותם להיות מובילים בתחום הפוליטי. כאן בדיוק ניתן לראות, כיצד משפיעה התקשורת על הפוליטי-קה, תוך בלבול בין שני התחומים.

הצלחתם העיקרית של לפיד ושליט, היא בהזדמנות שהיתה להם להכנס ללב הקונצנזוס. התקשורת סייעה להם בגלוי. לפיד היה שם תמיד, ואילו שליט קיבל גם הוא תקשורת אוהדת רבה, במהלך הקמפיין שעשה לשחרור בנו. הביקורת על שניהם גדולה, ומגיעה גם מאישי תקשורת מרכזיים. בבטאון התקשורת ״העין השביעית״ נכתב כי דמותו של לפיד מאופיינת כולה, לכל אורך הקריירה שלו, בהליכה לוליינית בין הנוחות האישית לריצוי ההמונים. הניגודים לפי בנזימן מתבטאים בתחומים הללו: מצד אחד מקפיד לפיד שלא להרגיז אף אחד. מצד שני, אינו שוכח לעשות לביתו. מחד הוא חברם של בעלי הון ופוליטיקאים, ובכל זאת מקפיד לכתוב על עצמו כעל אחד מהאנשים הכורעים תחת נטל החיים וקשיי היומיום. הוא מעשן סיגרים, הוביל קמפיין פרסומי לבנק הפועלים, אבל כותב עבור ״אחי העבדים״.

גם שליט עשה מסלול דומה. קשה היה שלא להזדהות עם הסיפור האישי שלו. הוא ניהל את הקמפיין ללא רבב, בנחישות ובהתמדה. עתה משבנו גלעד שוחרר, יכול האב לצאת לדרך חדשה ולנצל את אהדה שאסף בדרך.

לפיד ושליט טועים איפוא, כאשר הם חושבים שיוכלו הלאה לקבל הסכמה רחבה, כפי שקיבלו באזרחות. הכללים של הפוליטיקה שונים לגמרי. לפיד יצטרך להסתדר ללא התקשורת מאחוריו, ושליט נדרש להצליח ללא הקמפיין שהוביל.

מבחן תקשורתי

מחלוקת בין שני כלי תקשורת, כיצד לסקר את מהלכי לפיד

שבוע וחצי לאחר כניסתו של לפיד לפוליטיקה, ולאחר שכלי התקשורת עברו כבר לנושא הבא, אפשר לחזור ולבדוק, כיצד סוקרה החלטתו לפרוש מהתקשורת ולהכנס לחיים הציבוריים.

מסקירת כלי התקשורת עולה, כי גם כאן נרשמה מחלוקת חריפה וקשה בין שני העיתונים הגדולים. האחד נוהג לסקר בקביעות את מהלכיו של נתניהו ולציין אותם לחיוב, והשני נוהג לבקר אותו על כל צעדיו. כל עיתון נקט צד בהתאם.

״הנפוץ במדינה (שכבר לא עומד בסיסמא הזו), מיהר להתגייס בעד לפיד, שכותב עדיין טורים אצלו. בעוד העיתון של שלדון אדלסון, נראה כמי שמבקש לסכל את המהלך של לפיד.

לשני העיתונים הללו יש עמדה ויש סדר יום, והם לא מסתירים אותה. הדבר אינו מתבטא במאמרים בעמודי הדיעות, אלא בכותרות הניבטות לעין. זה מריץ את לפיד, וזה שומר על נתניהו.

בעוד ״ידיעות״ ליגלג על ״ישראל היום״ כי הוא ״בי-ביתון״, ונוקט קו תעמולה רצוף בעד נתניהו, הוא ממשיך לתת במה ללפיד באמצעות הטורים האישיים. העיתון הקורא לעצמו ״העיתון של המדינה״ מבקש גם להוציא מתוכו את ראש הממשלה לעתיד.

התקשורת תעמוד בתקופה הקרובה במבחן. השאלה היא כיצד יסקרו את מהלכיו הפוליטיים של עיתונאי מוכר ובולט, בשר מבשרם. ללפיד יש קשרים רבים בתקשורת. יש לו חברים (וגם יריבים). במהלך השנים צבר פופולריות תקשורתית והוא מתכוון להוסיף ולהשתמש בה, כדי לקבל אהדה ציבורית.

מעניין יהיה לראות כיצד ימשיכו לנהוג בו אותם כלי תקשורת בהם כתב והופיע. האם יעשו לו הנחות, או שינהגו בו כמו בכל פוליטיקאי אחר הנזקק לשירותיהם. בינתים אופן הסיקור מוטה ואינו מבשר טובות.

כנסת העיתונאים

היכן משפיעים יותר: מדוע עוברים אנשי התקשורת לזירה הפוליטית?

יש המגדירים את הכנסת הנוכחית כ״כנסת העיתונאים״ עקב ריבוי אנשי התקשורת שהפכו לחכ״ים. זאת עוד טרם הגעתו של לפיד, שככל הנראה יצרף למפלגתו - עיתונאי נוסף (או שניים).

העיתונאית הבולטת היא חה״כ יחימוביץ, שאף הפכה לראש מפלגה תוך זמן קצר בפוליטיקה. מלבדה נמצאים בכנסת עוד עיתונאים ואנשי תקשורת שהפכו לחכי״ם: הרב ישראל אייכלר מיהדות התורה, ח״כ אורבך מהבית היהודי, ח״כ בן סימון מהעבודה, ח״כ הורביץ - מרצ, ח״כ חוטובלי - ליכוד, ח״כ מיכאלי - ישראל ביתנו, ח״כ אבחדזה - קדימה.

לצד כל אלו ישנם עוד חכ״ים ושרים המגיעים בדרך כזו או אחרת מהתקשורת. מדובר בגדעון סער, סילבן שלום, וכן דוברי צה״ל לשעבר, חברי הכנסת שי ורגב. התקשורת נודדת איפוא לכנסת במהלך חד סיטרי. לעיתים יש אמנם אישים פוליטיים שחוזרים לתקשורת, דוגמת ח״כ לשעבר יוסי שריד, אבל הדבר נעשה רק לצורך כתיבת מאמרים.

על פי המתגבש, שני עיתונאים יעמדו לקראת הבחירות הבאות בראשי שתי מפלגות. יחימוביץ בראש העבודה, ולפיד בראשות מפלגתו (או במערך מסויים עם פליטי קדימה).

מדוע מגיעים אנשי התקשורת לפוליטיקה. לכאורה מדובר בהפכים מוחלטים. העיתונאי נדרש להיות אוביקטיבי ולסקר את הנושאים שבתחומו בשיא האוביקטיביות, בעוד הפוליטיקאי נדרש להביע את עמדותיו בצורה ברורה ובהירה. הבדל נוסף: עיתונאי צריך לדעת לשאול, ואילו פוליטיקאי צריך לדעת לענות. (אף לעיתים מתרחש תהליך הפוך..)

כך לדוגמא, לפוליטיקאי אריאל שרון, היה תרגיל קבוע. כאשר נשאל שאלה שלא היתה נוחה לו, הוא היה משיב בדרך זו: ״זו לא השאלה. השאלה היא״.. ואז היה משיב תשובה לפי השאלה ששאל הוא עצמו.. שרון כמו חבריו מהפוליטיקה, ביקש להתחמק מתשובות לשאלות שלא היה רוצה לגעת בהם. תפקיד העיתונאי הוא לעמוד על שלו ולקבל את התשובה.

העיתונאי מקבל במה תקשורתית, ואילו הפוליטיקאי משווע לה. העיתונאי מייצר ידיעות, מאמרים וסיפורים, ואילו הפוליטיקאי מייצר, מקסימום, הצעות חוק, שלא תמיד מתקבלות. רוב הפוליטיקאים מבלים את רוב זמנם בנאומים עקרים ובויכוחים מיותרים, וכן בריצות לאירועים שאינם תמיד חשובים לציבור.

בעיני הציבור ובעיני הפוליטיקאים, לעיתונאי יש כח גדול יותר מאשר לפוליטיקאי. הוא זה משפיע על סדר היום התקשורתי, מלבד כמה שרים בולטים ובכירים שיש בידיהם הכח לעשות זאת.

ולמרות כל זה נרשם מעבר מהתקשורת לפוליטיקה, כיון שיש אנשי תקשורת החשים שהם חסרי עשייה, מלבד כתיבת טורים, מאמרים וסיפורים. כך בדיוק הסביר בן סימון כאשר החליט לעזוב לפוליטיקה. ״החלטתי לעבור לעולם המעשה״, אמר בזמנו.

מה יעשה יאיר לפיד? האם בתקשורת יכול היה להצליח יותר מאשר יצליח בפוליטיקה? לפי סיסמת הב־ חירות הראשונה שלו: ״איפה הכסף״, אין עדיין לדעת. מה שברור הוא שכיוון ההסתה כבר נרשם. קל להאשים מגזר (מסויים), כי הוא אחראי לקחת את הכסף. סיסמא דמגוגית שנופלת על אוזנים קשובות.

המירוץ לחלל

מהן היכולות של לווייני הריגול? והיכן תתנהל המלחמה הבאה?

מדינת ישראל ממוקמת בצמרת המדינות בעולם, שבונות, משגרות ומתפעלות לוויינים בכלל, ולווייני ריגול בפרט. כיצד מסייעים לוויני הריגול של מדינת ישראל במלחמה מול המדינות האויבות, ואיך זה מתקשר לחיסולים המיסתוריים של מדעני הגרעין איראנים או ללכידת אוסאמה בן לאדן?

תחילה הסטוריה. המדינה הראשונה ששיגרה לויין לחלל היתה רוסיה ב־1957. בכך נפתח המירוץ לחלל בין שתי המעצמות - רוסיה וארצות הברית. מאז הצטרפו עוד מדינות לאלו המחזיקות ביכולת לוויינית.

בשנים האחרונות הצטרפה מדינת ישראל ל״מועדון החלל״. עד היום שוגרו 14 לוויינים לחלל, עשרה עדיין סובבים שם. בין הלוויינים ששוגרו, גם לווייני ריגול. השאלה היא האם יש להם יכולת לפעול מול תוכניות החלל ולוויני הריגול הנגדיים של האוייב.

כדי לבחון זאת יש שוב ללכת לאחור. תוכנית החלל הישראלית יצאה לדרך ב־1961, כאשר שוגר הטיל ״שביט 2״. מאז צמחה תוכנית שאפתנית ישראלית: לכבוש את החלל עם לוויינים מתוצרת עצמית. מה שהציל אותה היה הסכם השלום עם מצרים, כיון שהוא הציב אתגרים חדשים. השאלה היתה כיצד אפשר לנטר ולצלם את מדבר סיני בהסכם שלום.

מנהלת החלל במשרד הביטחון ישבה על המדוכה, ולאחר 17 שנים של עבודה מפרכת, ב־1995 נכנס לפעולה ״אופק 3״. מדובר בלוויין ריגול ישראלי, שנכנס למסלול סביב כדור הארץ. הצלחתו של ״אופק 3״ היתה בכך שהוא הוביל לשינוי יחסי המודיעין עם מדינות אחרות. ברגע שלמדינת ישראל היתה יכולת לצלם ולהתחלק בתמונות, החלו מדינות נוספות לדבר עימה בעניין ולהחליף מידע.

לפני שלוש שנים, המשיכה מנהל החלל הישראלית ושיגרה לוויין ריגול שמסוגל לצלם בכל תנאי מזג אוויר. מדובר ביכולת שאין למדינות רבות בעולם. היכולת הזו לא נעלמה מעיני האמריקאים. זאת למרות שלהם עצמם, יש יכולת מדהימה לראות ממרחק של אלפי ק״מ אפילו מה כתוב בעיתון. יכולת זו אפשרה לצמרת הממשל האמריקאי, לצפות בוושינגטון בשידור חי ובזמן אמת, במבצע לכידתו של מנהיג אל קעידא, אוסאמה בן לאדן, אלפי קילומטרים משם.

היכולת הזו גורמת גם למדינות רבות בעולם, לנסות בימים אלו לנטרל לוויינים של מדינות אחרות ולהשתלט עליהם. כל סוכנות חלל בעולם עסוקה כיום בדבר אחד רק במלחמת נגד.

כך או כך, הלווינים אינם פועלים רק בנושאי ביטחון. יש להם אפשרות גם לסייע בכלכלה, באמצעות לווייני תקשורת, לווייני תצפית, ולווייני ניווט. האיראנים צועדים גם הם במשעול החלל, ורק לפני מספר חודשים, הודיעו כי הם משגרים לחלל לוויין שני ובכוונתם לשגר שלושה נוספים.

התחזית הביטחנית היא, שהמלחמה הבאה כבר לא תתנהל בכדור הארץ אלא מעל בחלל. הרמטכ״ל לשעבר, דן חלוץ, מפקד חיה״א בעברו, התבטא לא מכבר באומרו, כי ״מה שנחשב בעבר למדע בדיוני, הפך להיות למציאות״. מציאות בדיונית.

תמריץ הצבעה

כך מעודד ראה"מ נתניהו את חברי הליכוד להגיע ולהצביע בפרימריז

לבני הודיעה השבוע כי תקדים את הבחירות בקדימה. נתניהו עשה את זה בליכוד כבר בחודש שעבר, והבחירות לראשות המפלגה יערכו בעוד שבועיים. אלא שבמטה נתניהו קיימת דאגה אמיתית. איש אינו חושש להפסד של ראש הממשלה. החשש היחיד הוא מאחוזים גבוהים יחסית, שיקבל המועמד המתמודד (קבוע) מול נתניהו -משה פייגלין.

ההנחה הרווחת היא שמצביעיו של פייגלין מגיעים לקלפי ללא יוצא מהכלל, ויטילו את הפתק עבורו. כמו כן יצטרפו אליהם תומכיו של סילבן שלום, ולו בשביל להוריד את אחוזי התמיכה בנתניהו. לפיכך פועלים אנשיו של נתניהו להאיץ בבוחרים להגיע ולהצביע. שרון עשה זאת בזמנו, באמצעות הקריאה: ״לכו להצביע״. לנתניהו יש דרכים אחרות.

כזכור קבע ראה״מ את יום הפרימריז לראשות המפלגה, באותו יום בו יערכו הבחירות בסניפי הליכוד לתפקידי חברי המרכז וחברי מועצות הסניפים. המטרה היתה כפולה: גם להגביר את אחוזי ההצבעה, וגם לחסוך בעלויות ולמנוע סיבוב בחירה נפרד לראשות המפלגה. אלא שבהרבה סניפים הגיעו החברים להסכמה פנימית מוקדמת על מינוי חברי המרכז וחברי מועצות הסניפים. הדבר מייתר את הבחירות באותם סניפים, וממילא יוריד את אחוזי ההצבעה גם לראשות המפלגה.

ישבו ״חכמי נתניהו״ והחליטו שיש לעודד את ההצבעה בכל מחיר, גם אם הגיעו להסכמה מוקדמת. וכיצד עושים זאת? באמצעות תמריץ כספי לחברי המרכז, שיבחרו בכל הסניפים. מתברר כי כל מתמודד על חברות במרכז הליכוד, שילם דמי חבר בשיעור של 500 שקל. ככל שאחוז ההצבעה בסניף שלו יהיה גבוה יותר, הוא יקבל החזר לתשלום.

הנוסחה קובעת כך: אם שיעור ההצבעה בסניף יעמוד על 40%־50%, יקבל חבר המרכז החזר בסך 250 שקל - חמישים אחוזים מדמי החבר. אם השיעור יעמוד על 51%־65%, יקבל החבר 70% אחוזים החזר - 350 שקל. ואם שיעור ההצבעה יהיה גבוה מ־65%, יקבל החבר החזר של כל הסכום.

רגע לפני שיאיר לפיד מגיע ושואל ״איפה הכסף״, אומרים גם מתנגדיו של נתניהו שמדובר ביוזמה בעייתית, שהרי כל המטרה באיחוד הבחירות, היתה הצהרתו של נתניהו לחסוך כסף לקופת הליכוד. והנה במקום לחסוך, הוא מחזיר כסף לחברי המרכז. במנגנון המפלגה אף מעריכים שסכום ההחזרים יעמוד על כמיליון שקל. (5,000 מועמדים שילמו כל אחד 500 שקל - סה״כ 2.5 מיליון שקל וההערכה שיוחזר להם כמיליון שקל).

במטה פייגלין אמרו כי ניתן לעודד הצבעה בדרכים ישרות, גם ללא בזבוז כסף לשווא. היועץ המשפטי של הליכוד, לא מוצא בכך בעייה. לדבריו ההחלטה נבעה ממניעים דמוקרטים לעודד הצבעה בכל סניפי הליכוד, ולמנוע מצב שמרוב הסכמות לא יהיו בחירות, דבר הפוגם בהליכי הדמוקרטיה הפנימיים של הליכוד.

היועץ המשפטי הוסיף כי ההחלטה שהתקבלה, היתה לתת לחברי הליכוד תמריץ חיובי כדי שיטלו חלק בבחירות. ״בכל מדינה מקובל לתת תמריץ חיובי, כמו ההחלטה לתת יום חופש למי שמבציע בבחירות לכנסת״. בליכוד רואים איפוא את ההצבעה לראשות מפלגתם, כמו הצבעה לכנסת ולראשות הממשלה. מפלגת השלטון.

מהמשטרה לפוליטיקה

משה מזרחי: "אי אפשר לשבת בממשלה עם נגוע בפלילים"

מיד אחרי יאיר לפיד ונועם שליט, שהודיעו בשבוע שעבר על כניסתם לפוליטיקה, הודיע מתמודד נוסף על כוונתו להכנס למירוץ הפוליטי. מדובר בניצב בדימוס משה מזרחי. הניצב המשטרתי הודיע כי הוא מצטרף למפלגת העבודה.

מזרחי הוא שוטר מוכר. במשך עשרות שנים החזיק בשורת תפקידים בכירים במשטרה. הבולטים שבהם הם: ראש היאחב״ל, וראש אגף חקירות ומודיעין. במסגרת תפקידים אלה זכה לסיקור תקשורתי גדול, כיון שהיה אחראי על חקירת מנכ״ל משרד ראש הממשלה דאז, שר החוץ אביגדור ליברמן, ועל חקירות סבוכות אחרות כמו פרשת נמרודי. מזרחי יהיה מועמד רציני במאבק על מקום ברשימת בעבודה לכנסת הבאה.

״המפה הפוליטית הנוכחית, לוקחת אותנו למקומות לא טובים״, הסביר מזרחי את מניעיו להיכנס לפוליטיקה. ״העם שלנו מתחיל להרגיש שאי אפשר ככה להתנהל, שמפקירים את הפנים והחוץ שלנו, שהמדינה שלנו הופכת ללא מלבבת בעיני מדינות אחרות. אי אפשר להשאיר רק אנשים כאלה שם״.

הביקורת של מזרחי ממוקדת נגד איש אחד: אביגדור ליברמן. מזרחי נודע כשוטר שהכריז מלחמה בשחיתות. לעיתים עשה זאת עם ״עודף מוטיבציה״. כך לדוגמא, ב-2004, פיטר אותו השר לביטחון פנים דאז, גדעון עזרא, מתפקידו, זאת לאחר שמצא, כי מזרחי ניהל חלק מהחקירות עליהם היה מופקד, תוך שיקול דעת לקוי בכל הנוגע להאזנות סתר.

כיום הפרשה נמצאת מאחוריו ומזרחי בדרך פנימה לפוליטיקה. ״מי שחושב שאין בשחיתות נזק הוא טועה״, מסביר מזרחי. לדבריו, צריך לשמור שאנשים לא ינצלו את הכוח והשררה, לעשות לביתם ולכיסם.

מזרחי כאמור ממקד את דבריו נגד שר החוץ ליברמן, אותו חקר בעבר במסגרת תפקידו כראש אגף חקירות. ״אני לא מדבר עליו כאיש, אלא כמודל של פוליטיקאי שנמצא בעמדת מפתח, ותלויה נגדו טיוטה של כתב אישום״.

ואז מוסיף מזרחי את הטיעון הבא: ״אני לא רואה איך אפשר לשבת איתם כשהם נגועים בפלילים. במדינה מתוקנת אנשים כאלה היו מדירים את עצמם והמדינה הייתה מדירה אותם מפעילות פוליטית. אבל במדינה שלנו זה בסדר שאנשים עם חשדות כבדים בפלילים עוסקים בפעילות ציבור. צריך לתת לזה קונטרה״.

לפני 6 שנים

כך בשיחה טלפונית הועבר השלטון מאריאל שרון לאולמרט

6 שנים לאחר מחלתו של שרון, כאשר המפלגה שהקים, קדימה, סופגת מפלות קשות (בינתיים רק בסקרים), וכאשר העומדת בראשה, מחליטה על הקדמת הפרימריז, מעניין לחזור לאחור, לאותה שיחת טלפון, בה הודיעו לממלא מקום ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, על מינויו לתפקיד ראש הממשלה.

היתה זו שיחה מפתיעה. מעולם לא הוחלף ראש ממשלה במדינת ישראל בשיחת טלפון. תמיד זה קרה רק בקלפי או בכנסת. אולם חצי שעה אחרי ששרון הובהל לבית החולים עם שבץ, זה קרה. השלטון הועבר לאולמרט בשיחת ועידה עם מזכיר הממשלה דאז, ישראל מימון. שיחת הטלפון שנחשפה לא מכבר בערוץ החדשות השני, חושפת את הדרמה, את חילופי השלטון, ואת הרגע בו התברר ששרון נמצא במצב קריטי ויתכן כי לא ישוב עוד לתפקידו.

״ישבתי בארוחת ערב עם הקונסול המצרי״, סיפר מימון, תוך שהוא משחזר את רגעי הדרמה הראשונים, כאשר נודע לו ששרון עבר אירוע מוחי נוסף. ״בסביבות השעה שמונה וחצי, העבירו אלי את שרון, ואני שומע שהקול שלו מעוך. שוחחתי עם רעייתו של בנו גלעד שרון, ואמרתי לה שמשהו לא בסדר. היא אמרה לי שהם שמו לב, ובדיוק עכשיו הוא מסיים שיחה עם הרמטכ״ל, והם הורו להכניס ללשכתו פרמדיק. מבחינתי זה היה ברור באותו הרגע״.

אולמרט שהיה גם הוא בארוחת ערב דיפלומטית עם בכיר מהודו, מספר כי המאבטח סימן שיש לו טלפון דחוף. ״על הקו היה ישראל מימון, שאמר לי ששרון לא מרגיש טוב והוא בדרכו לבית החולים. לא רציתי ליצור בהלה, כי אין טעם להפיץ סתם בהלה על מצבו של ראש הממשלה״.

״היה לי חשוב לשמוע, האם שרון מתפקד כראש ממשלה, בהיבט המשפטי״, ממשיך ומספר מימון. ״התעקשתי שיחברו אותי לד״ר שגב שהיה איתו באמבולנס בדרך לירושלים. שאלתי אותו האם שרון מתפקד, במובן שאני צריך לדעת עליו. והוא ענה לי שהוא מתפקד. לימים סיפר שגב, ששרון שאל אותו ׳למי אמרת שאני מתפקד?׳״.

אולמרט: ״ישראל התקשר שוב, ואמר לי לנסוע הביתה״. מימון: ״הבנתי שהמצב הידרדר. כשהאמבולנס הגיע ושרון הורד על כיסא, אני זוכר שמישהו תמך בראש שלו. מבחינתי זה היה ברור שהוא נכנס לקטגוריה של ׳נבצר ממנו לכהן כראש ממשלה׳״.

בשלב הזה החליט מימון לפעול באופן שטרם קרה, ולהכריז כי נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו. אבל ההכרזה לא היתה פשוטה, ״אין שום ספר נהלים של איך לפעול״, מסביר מימון. ״מישהו צריך להחליט אם נבצר או לא, והמישהו הזה הוא אני. אין כאן שום נוהל״.

״התקשרתי ללשכה, ענתה לי המזכירה. ביקשתי לקשר אותי לממלא מקום ראה״מ, וליועץ המשפטי מני מזוז. אולמרט באותו הזמן כבר היה בביתו, ממתין לעדכונים. ״שטפתי פנים וידיים. השעה הייתה כבר אחת עשרה ומשהו, ואז הגיעה שיחת הטלפון״, מספר אולמרט. דקות אחר כך בוצעה העברת השלטון. בקטע הבא.

העברת הסמכויות

היכן היה אולמרט, כאשר קיבל את ההודעה שהוא מתמנה לראה"מ?

״שרון מורדם, או הורדם, אני לא יודע בדיוק. מה שברור שכרגע צריך לבצע את פעולת העברת הסמכויות״, אמר מזכיר הממשלה מימון לממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בתיעוד שהושמע ב״ערוץ החדשות השני״.

אולמרט נשמע מתרגש, וניסה להעביר את הדיון לפסים רפואיים. ״רופאו האישי של שרון נמצא בבית החולים ?״, שאל את מימון. ״ד״ר שגב, רופאו האישי, נמצא פה״, עונה מזכיר הממשלה. ״נמצאים פה גם הרופא של השירות וגם הרופאים של הדסה עין כרם. מה שאני מציע הוא שנעביר את הסמכויות ללא הגבלת זמן, עד אשר יסתיים הטיפול. בתום השיחה נעדכן את שרי הממשלה״.

אולמרט מתחיל להפנים את מה שקורה, ומבין היטב למי צריך למסור את ההודעה, ומי זו שצריכה לדווח על כך. ״אני מציע שתמסרו הודעה מסודרת לעיתונות״, הוא אומר למימון. ״אני לא אגיב ולא אמסור שום דבר. הכל יוצא מכם, ורק תמסרו בשביל הסדר הטוב שאני נמצא בביתי, ואקבל כל עדכון שצריך לקבל דרך לשכת ראש הממשלה״.

המצב של שרון לא היה ברור באותו זמן, והבלבול ניכר בין השלושה, מזוז, מימון ואולמרט, שדיברו בשיחת וועידה טלפונית. מזוז כיועץ משפטי, מבקש לעמוד מקרוב ולדעת, מי עוקב אחר מצבו של שרון בשעות הקרובות. מימון משיב כי הוא עצמו טרם מודע למצבו הבריאותי של שרון וכיצד יגיב לניתוח שיעבור.

״ידעתי שהמצב מאוד קשה״, מספר מימון בדי־ עבד. אולם ״לא ידעתי שהוא לא יחזור סופית להיות ראש ממשלה. הדבר נודע לי רק לפנות בוקר בסביבות ארבע וחצי, אחרי שהניתוח לא הצליח להחזירו למצבו הקודם״.

גם אולמרט לא ציפה ולא חשב, שהוא הולך לקבל עליו את התפקיד באופן מלא ומוחלט, וכי שרון לא חוזר עוד ללשכה. אולמרט חוזר לאחור לתחילת הקדנציה, בה מונה לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה ומספר, כי חשב שאם הוא לא יהיה המועמד של שרון עצמו להחליף אותו, אזי יפרוש מהפוליטיקה.

״עמדתי מול המראה. עלו אדים שטשטשו אותה. זו הייתה סיטואציה סימבולית. לא ידעתי בדיוק מה קורה. הכל הטשטש. פתאום הרגשתי מה זה להיות ראש ממשלה. זה היה משהו מיוחד״.....

כיצד מסבירים

שדרן אמריקאי: יש להציג הכלכלה הישראלית כנשק הסברתי

דיון מעניין נערך השבוע בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בנושא ההסברה הישראלית הממלכתית בעולם. השאלה המרכזית שעמדה בדיון, היתה האם הקולות השונים בחברה הישראלית, והתקשו־ רת כאן בארץ, פוגעים בהסברה או משמשים דווקא יתרון בחו״ל.

לישיבה הוזמנו השדרן האמריקאי לארס לארסון, שתכניתו היומית זוכה להאזנה של מיליונים בארה״ב, שר ההסברה והתפוצות וכתבי תקשורת ישראליים וזרים. יו״ר הוועדה דני דנון, אמר בפתח הדיון, כי הישראלים אינם מעוניינים בתקשורת שתשדר תעמולה, אלא שתסתפק בהצגת העובדות, כיון שהם מאמינים בצדקת דרכם.

אדלשטיין, סקר את פרויקט הבאתם ארצה של שדונים מובילים בעולם, וציין כי הפעילות הזו לא נועדה לעקוף את התקשורת, כיון שהשדרנים המגיעים ארצה, הם המחליטים מה לראות ועם מי להיפגש. בדבריו תקף את המגמה, בה משקיעים את כל האנרגיה בוויכוחים עם שונאי ישראל. ״יש לטפח גם את הקשרים עם האוהדים ועם החברים שלנו״, אמר.

השדרן לארסון הפתיע ואמר כי על הישראלים להראות לעולם מי הם באמת. ״אתם הדמוקרטיה היחידה באזור, והיחס לערביי ישראל טוב ממה שהיו זוכים לו בכל מדינות האזור הערביות״. לדבריו, היתרון של שדרנים בארה״ב, הוא שיש להם שלוש שעות רצופות מידי יום ולילה. בעוד שבתחנות התקשורת דוגמת cnn מנסים להסביר את כל מורכבות הסכסוך הישראלי־פלשתיני, בדקה וחצי.

ללארסון היתה הצעה מעשית, (שלבטח השמאל והתקשורת לא יאמצו). ״צריך להראות את הפנים האנושיות והכלכלה המוצלחת של מדינת ישראל״...

דובר משרד החוץ יגאל פלמור, טען כי המלחמה ההסברתית מתנהלת בכל העולם. ״יש כאלו שלא מוכנים לדבר אתנו, אז אנחנו פועלים באמצעות מתווכים וגם מזמינים לארץ בכל שנה עשרות משלחות של עיתונאים, כולל אלו הביקורתיים, העוינים והמשמיצים ביותר. איננו מתייאשים מאף אחד״.

עיתונאים זרים אחרים הציעו להציג את מדינת ישראל בעולם, לא דרך הוויכוח הפוליטי אלא דרך הכלכלה, הת־ רבות והאנשים. והיו שטענו כי הביקורת השלילית בעולם נובעת מהעיתונות השלילית במדינת ישראל, המזינה את העיתונות בחו״ל. ״העיתונות הישראלית עורכת דמוניזציה של המתנחלים, ואז כלי התקשורת בעולם מרחיבים את זה לכלל הישראלים״.

והיה מי ששאל, כיצד בכלל מקיימים דיון בהסברה, אם לא יודעים מהי המדיניות הישראלית אותה צריך להסביר. מצד אחד יש את שר החוץ ליברמן, שאומר שאין סיכוי לסיים את הסכסוך. ומצד שני מתנהל משא ומתן מדיני ברבת עמון. ״כיצד יכולים השגרירים בעולם להסביר את עמדת מדינת ישראל. במי יתמכו? בנתניהו? ליברמן? או ברק?

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

סכין בשיניים״ - הנה מה שכותב יאיר לפיד, הפוליטיקאי החדש, בנו של מנהיג שינוי לשעבר, בבואו לתאר מה יעשה לאחר הבחירות הבאות. ״מה שצריך הוא מישהו שיבוא לכל משא ומתן קואליציוני

עם ׳סכין בין השיניים׳״. זה מה שמבקש לפיד להעביר במסר לעם היושב בציון. דרוש סכין בין השיניים למשא ומתן הקואליציוני הבא. המטרה: לברר איפה הכסף, כפי שהוא כותב בתחילת המאמר שלו. וכך בימים שבהם שומרי בית ספר ואנשי אבטחה, מתמודדים עם סכינים וחפצים חדים המוחבאים בכליהם של התלמידים העושים בהם שימוש (ולא לקילוף תפוזים), עושה לפיד שימוש בסכין, אמנם כמשל, אבל כזה שיכול ללמד רבות על כוונותיו. יש מטפאורות שלא משתמשים בהם, לבטח לא בתחילת הדרך.

הכל לבן - על רקע פיטוריו של שלמה מעוז (ראו לעיל) בגין דבריו נגד השלטון האשכנזי הלבן, התפרסמה קריקטורה באחד מכלי התקשורת, שהציגה את מעוז כשהוא מוחה נגד השלטון הלבן. ״הלבנים שולטים לא רק בבנק לאומי״, מתריע מעוז. ״הנה אחרי שהעיפו אותי מאקסלנס, נסעתי להרגע בצפון, והנה מה אני רואה: ״כל החרמון לבן.״

״הבן של״ - הביקורת נגד לפיד מגיעה מכיוונים שונים ובלתי צפויים. כך לדוגמא, כותב אסי דיין, בנו של שר הביטחון לשעבר, משה דיין, כי ״לפי הסקרים יש כאן חצי מיליון שוטים שעומדים להצביע עבור מגיש החדשות, הבן של, יפה התואר עם רזומה של סלרי, ששירת בעיתון במחנה, כותב עמוד זהיר עבור משכורת שנגמרת בארבע אפסים ומגיש ישירות מן הטלפרומפטר את הכתבות המאוזנות היטב של ערוץ החדשות השני. וכו׳ וכו׳. ״הבן של״ נגד ״הבן של״.

דיון טלפוני - חברי הכנסת יודעים, כי חל איסור מוחלט על שיחות בסלולארי במהלך דיוני הכנסת או בוועדותיה השונות. אך גם הותיקים שבהם לא זוכרים סיטואציה בה יו״ר ועדה שולף טלפון סלולארי במהלך דיון, מחייג ושם את השיחה על הרמקול. כך ארע השבוע במהלך דיון בועדת הכספים שעסק בסלילת כבישים לבתי ספר ברשות אזורית בדרום הארץ. במהלך הדיון מחו חברים בוועדה, כי למרות שיש תקציב לכך, מונעת הבירוקרטיה את סלילת הכבישים והילדים נאלצים לחצות אותם באופן מסוכן ולבוסס בבוץ בימי הגשמים. ראש המועצה המדובר, לא הגיע לדיון אלא נציגים אחרים ממשרד התחבורה. לפיכך שלף יו״ר הועדה הרב גפני את מכשיר הסלולארי מכיסו, וביקש ממנהל הוועדה לחייג לראש הרשות לברר את העניין. החכי״ם כמו גם האורחים נדהמו מהמהלך. ח״כ גפני העלה את ראש המועצה על הקו ודרש ממנו תשובה בתוך יממה. ח״כ אבישי ברוורמן שנכח בדיון, אמר כי הוא עצמו כיהן כיו״ר ועדת הכספים בעבר אבל הצעד שח״כ גפני עשה, הוא דוגמא לניהול דיון נכון לטובת ילדים ואזרחים.