רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2032 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3169 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1958 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2478 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4728 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2268 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5033 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1233 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
תאבון
המרקם, קודם כל המרקם. אם המרקם לא לרוחי – אני לא בולעת. לא מסוגלת.
הריח. אם הריח אינו מוצא חן בעיני – אין סיכוי שאטעם.
חשק. בלי התאווה, או שמחת החיים – איך אפשר ? כשאני מדוכדכת, דואגת, עצובה או סתם נטולת מצב רוח – אני מאבדת עניין לחלוטין. שום סוג של מזון לא מצליח לפתות אותי, כלום. להיפך, הכל דוחה אותי פתאום, אפילו פעולת הלעיסה עצמה, לא מצליחה להבין לשם מה, מה הטעם באכילה. התיאבון נוטש אותי באחת, לפתע כל זה ממני והלאה.
חשוב לי גם ה"מסביב". כלים נאים, אסתטיים, מסבים לי הנאה ושמחה. צלחות עמוקות ויפות, מחומרים משובחים, סכו"ם מסוגנן מכסף, כלי בישול מברזל ומחרס, זה משפיע על הטעם, נותן לו עומק.
אני בררנית באוכל. מכירים את אלו שמצהירים בגאווה – "אני אוהב הכל" ? אני חושדת באנשים כאלה, שאין להם אופי. מה זה " הכל " ?? כיצד בכלל אפשרי הדבר – לאהוב ה כ ל ??
אצלי מוכרחים להתקיים שלושה תנאים, מלבד מה שטענתי לעיל, על מנת שאסכים להכניס לגוף שלי מזון כזה או אחר:
חומרי גלם – הם חייבים להיות מצויינים, באיכות מאד גבוהה, ליגת על. טריות – המזון חייב להיות טרי טרי, אם מדובר בתבשיל חם – אז מהיום, לעיתים אתפשר על יומיים, מקסימום שלושה. טעם – אם הטעם לא מעולה – קיים סיכוי גבוה שאפסיק לאכול מיד.
אני גם שמה לב לאופן האכילה של אחרים, איך הם לועסים, באיזו צורה הם תוחבים את המזון לפה. אצל גבר – אם האכילה שלו בהמית, או נניח אוכל במהירות וברעבתנות, כמו אחד שלא ראה אוכל ארבעה ימים, זה ירגיז אותי, יעורר בי גועל , ואני לא אמשך אליו (למה להתנפל ככה ??
אני מסוגלת להנות ממאכלים הודים, שהטעמים בהם לרוב עזים ומורגשים היטב, וגם האוכל שאחי מבשל הוא תמיד מתובל באופן מסעיר, שונה, מפתיע, מעניין ומרגש, והוא ערב לחיכי יותר מכל מזון אחר שקיים בעולם - אחי הגדול בשלן מהולל ומחונן, מוכשר, מבשל בחסד - אולם על אף זאת,
בבסיס שלי, הנטייה שלי היא להעדיף טעמים עדינים. לא מלוח מידיי, לא חריף מידיי, לא מתוק מידיי. תיבול מעודן, פשוט, נקי, בסיסי כזה. זה מה שהכי עושה לי את זה.
מה שמאפיין יותר מכל את הרגלי האכילה שלי – סמוך לאכילה, אני אוהבת לסחוט בנדיבות לימון טרי מעל הצלחת.
קניתי לפני שבועיים שורש כורכום טרי, (הוא דומה מאד לשורש ג'ינג'ר, רק שצבעו כתום עז), איזה הבדל בטעם בינו להבין האבקה. לא מזכיר אותו כלל- כאילו מדובר במוצר שונה לגמרי. הטעם מורגש היטב, והוא צובע את המזון ואת הידיים, תענוג חושי אמיתי, מענג ברמות , איזה ריגוש, בחיי.
אני מוסיפה אותו גם לרוטב העגבניות המפורסם שלי, והוא משדרג אותו פלאים: חשובים לי ביותר התבלינים – אני משתמשת בעיקר בעשבי תיבול טריים, המועדף עלי הוא האורגנו, הניחוח שלו מטריף אותי, פפריקה אדומה ( אני משתמשת במתוקה , ורוכשת את המרוקאית בלבד – גיליתי שהיא יותר ערבה לחיכי מההונגרית), מוסיפה המון בצל מטוגן, גם סגול וגם לבן צח, (אבא שלי מקניט שיש ברוטב שלי יותר בצל מפסטה.. לכל החגיגה הזו אני מוסיפה שום (טרי בלבד), אותו אני מקפידה לכתוש על מנת להבטיח שהאליצין ישתחרר (חומר מבריא, מחטא, אנטיביוטיקה טבעית, שאגב, כשחותכים שיני שום בסכין או מוסיפים אותם שלמים – אז הוא לא משתחרר, למי שלא יודע.) וכמובן שמן זית איכותי בנדיבות, פלפל שחור טרי שאני גורסת בחדווה במטחנה משובחת, ומשתמשת במלחי גורמה, רובם גסים, צרפתיים, עשירים במינרלים למכביר. כמו שניתן לנחש, יוצא לי רוטב עגבניות סמיך, מטריף חושים באחריות, אליו אני מוסיפה את הפסטה (מאיכות גבוהה אף היא כמובן) כמו שאני אוהבת אותה - אל דנטה.
אתם יכולים כבר להסיק שגם החביתות מעשה ידיי מושקעות באופן דומה – יש לי כמה מרכיבים סודיים שאני מוסיפה (הסוד הוא התיבול המפתיע שלי, וצורת ההכנה), אבל אני לא מגלה. תבואו לטעום, ואז תרגישו בהבדל בין החביתות שלי לשל כל היתר.
אני הכי אוהבת תבשילים חמים, קדירות, נזידים על בסיס מגוון סוגי קטניות , מרקים של אחי , בעיקר את מרק הירקות העשיר שלו, עמוס ירקות מכל הסוגים, בתוספת גריסי הפנינה, או את מרק הבצל המופלא של אימי, פירה של אמא עם הר של בצל מטוגן מעל, דייסת הסולת העולמית של אמא שהיתה מכינה לי בילדותי בערבי חורף קרים, דייסת קוואקר משביעה שמחממת את ביטני מוקדם בבוקר, מגוון ירקות אפויים בתנור (אנטיפסטי) בעשבי תיבול טריים, הטחינה המושלמת של אחי, תפוחי אדמה בכל אופן הכנה אפשרי, סלק – אני מטורפת על סלק, לא יכולה בלי פטריות טריות יפיפיות, דלעת ערמונים, כרובית נטולת כתמים, בלבן צח, גבינות צרפתיות נפלאות (משוגעת על "הקונטה" / Comté , למה אין בארץ ?? יש לי גם חולשה לממולאים עסיסיים נוטפי רוטב, – בעיקר כשהמילוי נתחב בתוך קישואים או כרוב, מנות פתיחה מעניינות, מפתיעות, מרגשות, ארוחות בוקר מפנקות, עשירות, כיפיות, ערמונים, אגוזי פקאן, כוס קפה של בתי קפה, על בסיס חלב מוקצף סמיך - "הפוך" עם ארומת הקפה הכובשת, בצק, אבל לא בעוגות. לרוב, לא ברור לי למה הוא נחוץ בעוגה, הוא סתם מפריע. לחם טרי, בעיקר מעשה ידי אימי אופת הלחמניות והחלות המהוללת, או לחמים מיוחדים שאחי אופה, גם הפוקצ'ות והעוגות שלו הן יצירות אומנות. קרואסון חמאה צרפתי, בגט צרפתי (רק אמיתיים, בצרפת), פיצות טריות, (הקפואות איומות לטעמי), כגון זו של "טוני וספה" או זו שמגישים במסעדת "UNO" התל אביבית, קישים, בואקוס רכים ולוהטים של אחותי הגדולה, גם הלזניה שלה ממכרת, עם רוטב הבשמל והעגבניות הקטיפתי.
ואיך אפשר בלי קינוחים ומתוקים ? (לא פרווה, איכס, לא מתקרבת), מקום ראשון אצלי הוא סופלה שוקולד אוורירי, (להבדיל מבראוניס דחוס שבאופן מתמיה, מוערך יתר על המידה לטעמי - לא סובלת את המרקם הצפוף שלו), במקום שני גלידה איטלקית (טרייה, לא תעשייתית) משמנת אמיתית, למשל בטעם מנטה או פיסטוק, ובמקום השלישי שוקולד איכותי, דוגמת מריר עם שקדים שלמים או עם אוכמניות, גם השילוב בין שוקולד מריר למילוי של מנטה עדינה מנצח בעיני (מן הסתם יש עוד רבים אחרים וטובים שאני מוכנה לזלול בתשוקה גדולה).
נסחפתי, (נו, מה חדש), מוטב שאעצור כאן, אחרת זה לא יגמר לעולם, כי אני מסוגלת להמשיך לשעוט עוד ועוד עוד בהפלגת התיאורים המגרים הללו - - -
אבל די. עכשיו זה התור שלכם.
בתמונה : מחווה ל- מיכל אנסקי המקסימה, אנינה עם "קבלות", בה אני מאוהבת כליל. יש לי תחושה שיכולנו להפוך לחברות קרובות. |
).
), גמבה באדום לוהט, קוביות חצילים שמעניקים מרקם בשרני עסיסי, (אם יש , אז רצוי מזן בלאדי – אני בוחרת אותם טריים טריים, מושלמים, עם קליפה חלקה ומבריקה למשעי, בסגול עמוק וכהה , חייבים להיות קלים, אחרת אני לא קונה), לעיתים מוסיפה לרוטב גם גזר, זיתים שחורים וקישואי זוקיני כהים – אותם אני קונה רק בתנאי שהם קשיחים, אינם פצועים, כשהקליפה ללא רבב, נטולת פגמים. 
, שמישהו יקח יוזמה לייבא אותה כבר ! )
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני אוהבת לנסות מאכלים מקומיים בחו"ל, כי הם אותנטיים, בפרט כשהם טריים, כפי שציינת.
באשר לארה"ב - כשמדובר בערי מטרופולין גדולות, דוגמת ניו יורק או סן פרנסיסקו, אז הן מכילות מהגרים ממדינות ולאומים שונים, ורבים מהם מתפרנסים מעסקי המזון - מקימים מסעדות עם האוכל של מדינת המוצא ממנה הם באו לאמריקה, ויש מבחר לא קטן שלמסעדות מוצלחות עם מאכלי עמים אותנטיים.
באשר למטבח הצרפתי, אותי אתה לא צריך לשכנע , זה לא סוד שאני פרנקופילית נלהבת :-)
באשר למטבח הארגטינאי - לא ממש בקיאה בו, רק ידוע לי שהם חובבי בשר על כל צורותיו, ושהתזונה שלהם מבוססת בעיקר עליו, ייתכן שאני טועה, כי כאמור לא מספיק מכירה, אבל יצא להם שם של קרניבורים.
מעניין, צירוף מקרים היה עבורי לקרא את התגובה שלך, שפתאום העלית את הארגנטינאים על הפרק, כי יש לי לקוחה ארנטינאית במקור, שכל הזמן שולחת אלי חברות שלה (לפעמים נדמה לי שהיא מפנה אלי את מרבית הארגנטינאים שחיים בישראל..), ובדיוק אתמול - בהמלצתה - הגיעה אלי אחת החברות שלה לפגישה, וזו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו, מוניקה קוראים לה.
אני אומרת לך, זה היה תענוג. אישה מלאת חיים, חמה, ישבנו לפטפט מעבר לענייני עבודה, והיא כזו מצחיקה, יש לה הומור שאני אוהבת, לא עוקצני, להיפך - נקי כזה, הומור בריא וכייפי, נדיבה - הוציאה מתיקה בטבעיות חטיף שוקולד קטן שהביאה לי, ולפני שנפרדנו , הושטתי כהרגלי את ידי ללחיצת היד המסורתית המקובלת לשלום, והיא מיד רכנה לעברי לתת לי שתי נשיקות, למרות שזו כאמור פגישה עסקית והראשונה שהתקיימה בינינו , זה לא שאנחנו מכירות שנים, והיא כזו משב רוח קליל ומרענן, אח"כ חשבתי על זה בדרך הביתה , כמה שהתרבות הזו חמימה, ואיזה נעים זה להיפרד ככה מבני אדם, בנשיקות חמימות כמו שלה.
ונכון, גם בצרפת מתנשקים לשלום, אפילו עם אנשים זרים שפוגשים בפעם הראשונה, אבל אצל צרפתים זה רשמי, כי זו נורמה מקובלת, והיא חסרה את הקלילות הבלתי מחייבת של הנשיקות שקיבלתי ממוניקה הארגנטינאית למשל, ומיתר הארגנטינאים שפגשתי. אצל הצרפתים הנשיקות הן עניין של תרבות מנומסת ועניינית, ואצל הארגנטינאים הנשיקות הן כיפיות , אקט של חיבה, כך לפחות התרשמתי מהכירותי עם מרביתם.
(זה לא קשור לאוכל, אלא לתרבות, אבל בכל זאת הרגשתי צורך לשתף אותך, כי אני עדיין תחת השפעת זיכרון המפגש המתוק עם מוניקה מאתמול, ובדיוק קראתי את התגובה שלך על הארגנטינאים..).
ברור, אין שאלה בכלל.
מסכימה לגמרי.
(טוב לראות אותך כאן, יהודית, שמחה להיווכח שאת חשה בטוב, מסוגלת שוב לכתוב, ושהתאוששת מכאבי הפרקים באצבעות.)
אני מאד מתפתה להשיב את הדבר הכי קרוב לאמת (אוהבת כמעט-הכל) אבל אני קצת חוששת שתחשבי שאין
לי אופי...
קל יותר לשאול מה אני *לא* אוהבת.
אוכל הוא אחד מתענוגות החיים מבחינתי.
כל מה שכתבת נכון גם לגביי, אבל שום דבר שם הוא לא ייהרג ובל יעבור. שום דבר הוא לא הכרח.
ברור שהייתי *מעדיפה* לאכול בכלים נאים, או שהאוכל יהיה טעים להפליא, או שיוגש בצורה אסתטית ויצירתית,
אבל...
אם אני רעבה, אני בהחלט אסתפק במשהו שטעמו סביר פלוס,
שמוגש בכלי חד פעמי,
ולא נראה כאילו אייל שני רקח אותו במטבחו.
לגמרי לא בררנית באוכל ואוכלת (כמעט) הכל מחוץ ממה שהיה חי בעבר.
החולשה שלי:
מתוק.
בעיקר אם כל חטאת -
שוקולד.
הדבר הכי טוב בעולם, ללא ספק.
אם אמרת שאת מתייחסת בחשדנות למי שמעיד על עצמו כ"אוהב לאכול הכל", אני מרגישה אותו הדבר כלפי אנשים
שמכריזים שהם לא אוהבים שוקולד. (כן, פגשתי כמה כאלה.)
מבחינתי הם בחזקת חשודים באופן מידי.
לא נתפש בעיניי (או בקיבתי) איך אפשר לא לאהוב שוקולד.
לא בבית ספרי, צר לי.
:-))
מיכלי,
גרמת לי לחייך כהוגן עם התגובה המתוחכמת הזו שלך,
שמאד מצאה חן בעיני.
אם בא לך, יהיה נחמד אם תשתפי מעט מה את אוהבת לאכול.
זה פוסט על אוכל, אחרי הכל, אז למה לא בעצם ?
מה שהיא אמרה, מילה במילה.
(וגם אני מאוהבת במיכל אנסקי. נדמה לי שאין מישהו שלא).
אני חושב שג'וקים ושאר חרקים הייתי מנסה.
ולא. אין לי מושג מה ויקה אכלה אבל זה בכוונה מגעיל ולא אוכל של אנשים כניראה.
ואלכוהול.... לא אוהב.... זה טעם נרכש אבל לא הצלחתי :-) שלוק מבירה קפואה או איזה משקה של כוסיות (כלומר המון סוכר ופרי מתקבל ברמת השלוק).
ובעצם.... לימונצלו.... כמות של פקק של בקבוק כשמאוד כואב הגרון :-)
תודה :-)
ואני אוכל כל. פרט ל: דברים מהים, אלכוהול (לא תקף בבישול), מה שלא טעים לי
מאוד אוהב לבשל. אין לי בעיה עם אוכל שיצרתי והקפאתי. ממש אין מגדל צמחי תבלין ולעיתים גם דברים אחרים (הכל כתוב פה איפהשהו) ויש לי פה שלל פוסטים על אוכל.
אבל אפשר לסכם בזה שאני טועם הכל. גם מה שאני משוכנע שלא אוהב. כי אולי במקרה משהו השתנה ?
יריב,
אף מלה על הטעם שלך באוכל ?
זרוק איזה משהו על התזונה שאתה צורך, תחשוף מעט.
אגב, תמונת הפרופיל הנוכחית שלך מחמיאה לך ביותר.
תתחדש
:-)