ככה הם מדברים (ב) קשישים במרכזי יום על עבר, עתיד וטעם החיים
במסגרת "שיחות על החיים" אותן הנחיתי במרכזי יום לקשישים, היה לגיטימי לדון בכל נושא - כלות וחמות, בדידות, מוות, אובדן כשרים למיניהם, מין, אהבה, יחסים בין-דוריים ורבים-רבים אחרים. ♣ שלא כטבעו, באחד המפגשים, התפרץ אבריימל אל תוך דבריו של אפרים שקונן על ימי בחרותו. - גב' אסתר, למה זקנים מדברים תמיד רק על מה שהיה פעם? - מה אתה לא מבין, קפצה סוזי התזזיתית, יש לנו עבר ארוך ועתיד קצר, אז על מה נדבר?! ♣ הבחנתי שפניו של אייזיק, נפָּח לשעבר, אינן כתמול-שלשום. אחרי השיחה, התעניינתי בשלומו, "בצד"... - מה יש, אייזיק? היום אפילו לא עצבנת את שמואל. - די, נגמר, כבר אין לי שום טעם בחיים. - לך אין טעם בחיים?! אתה תמיד כזה... נו... - אני יודע מה את רוצה ל'גיד - פָּסְקוּדְניָאק, כן...? - נו אז מה קרה משבוע שעבר? - מה קרה, מה קרה, הרופא שלי לקח לי את התענוג האחרון שהיה לי בחיים! - התענוג האחרון...? - את יודעת, נכון, שהיה לי ניתוח לב לפני שנתיים, אז דבר ראשון הוא אמר: "תפסיק עם הסיגריות, אם אתה לא רוצה למות!". קצת הפסקתי, קצת חזרתי ואז, עוד פקודה: "אסור לך בשום אופן לשתות חריף!" אני שואל אותך, מה החיים שלי שווים בלי בירה וקצת קוניאק, אחרי יום עבודה ?! - נו, אייזיק, סיגריות ושתייה זה לא הכול בחיים... - זה באמת לא הכול! הוא גם לא מרשה לי לעשות מספר!! "עם המשקל שלך, אייזיק, זה יותר מדיי מאמץ", הוא אמר. אז גמרנו עם סיגריות, עם הבירה, עם הקוניאק וגם עם מספרים! ואת חושבת שזה הכול?! אתמול, בביקורת, הוא לקח לי את התענוג ה א ח רו ן . הסתקרנתי והוא נידב את התשובה מבלי שאשאל - - ווֹאס פָאר א טעם הוֹט שׁוֹין דאס גָאנְצע לֵייבּן, אוּן טְשאלענְט?! [איזה טעם יש כבר לכל החיים, בלי חמין?! ]
◘ יידיש אינה השפה שבחיקה גדלתי. מתנצלת על שגיאות באיות ♣ אחת ההרצאות במועדון גמלאים נגעה בהתמודדות עם אובדן בני/בנות זוג. התברר שלמעלה ממחצית המשתתפים כבר התאלמנו והנשים, כצפוי, היוו את הרוב. קם אחד הגברים, כבן 75 והצהיר בגאון: אני לא מפחד למות, אני רק רוצה שאלוהים ישאיר אותי להיות בחתונה של הנכדה שלי! מישהי בשורה מאחור פרצה בצחוק מסתלסל והדביקה בו את כל הקהל - תרומה נהדרת כשלעצמה, לנושא טעון כל כך. לבסוף הצליחה למלט מגרונה: "גיבור גדול! הוא רק רוצה להיות בחתונה של הנכדה שנולדה לו לפני שבועיים!!"
לקט קטן מימים עברו
ב- 1980 נדברנו שיגיע ישר מהעבודה ואני בכוחות עצמי, לאזכרה של אימו-חמותי, בבית העלמין. נכנסתי למונית שארבָה לנוסעים ליד התחנה המרכזית בחדרה. - לאן? - לבית העלמין, בבקשה. רשת ב' עם "רגעי קסם" מילאה את החלל וכעבור דקות אחדות הגענו ליעד. כשהוצאתי את הארנק, שאל: - את גם חוזרת? - אהממם... אני מקווה... [!]
ב- 1950 לערך
נפטרו שכנינו לקומה, רחל ויוסף, בעלי המִסרגה-מתפרה, בהפרש של מספר חודשים. כעבור זמן-מה התדפקה אחת הלקוחות על דלתנו, שקית בד תפוחה בידה ואבא יצא לקראתה. - סליחה, איפה רוּחלה ? - מצטער, גיברת, היא מתה. - אוי וויי... נו, ויוסף? - גם הוא כבר מת ... ציקצקה בלשונה, הביטה מהורהרת בשקית שבידה ושאלה: - אז הם לא מקבלים עבודות יותר? - לא יודע, גיברת, אני צריך לשאול אותם...
בזמן השלטון הבריטי
שוב לא אזכור אם האחים טיקוצ'ינסקי תאומים היו או רק אחים דומים מאוד. מוישה שרת בצבא הוד מלכותה, בעוד אהר'לה היה CIVILIAN חביב, "איטי" ובלתי מזיק. ביום בהיר או מעונן אחד, טס בקול רעש אדיר M.P. [מ.צ.], רכוב על אופנוע, ביצע תפנית חדה וחסם את "הבלתי מזיק" בנזיפה על עריקתו ותבע ממנו להילוות אליו. אהר'לה המבולבל טען להגנתו: I AM NOT ME , I AM MY BROTHER !! [ אני לא אני, אני אח שלי!! ] • מי יודע, אולי הפליג הסיפור על פני האוקיינוס והיווה השראה ל קונילמל
~ ♣ ~ ♣ ~ ♣ ~
|