יאיר לפיד בהחלט מתאים להיות מיניסטר. לא כאן. בשבדיה. כי ככל שניתן להתרשם – חסר באישיותו מימד אחד קריטי, שבלעדיו אתה הופך להיות לא רלוונטי. ולמימד הקריטי הזה קוראים יכולת עמידה בלחצים. עצם העובדה שהאיש חותר כל חייו לשאת חן בעיני הכל מעוררת חשד שאין בכוחו להתמודד ולתפקד במצבי לחץ. מי שיקרא את טורו של יאיר לפיד ("למה אני הולך לפוליטיקה") יבחין שפה ושם כבר מבצבצים סימני לחץ. יכולת העמידה בלחצים היא חיונית מאין כמותה – במיוחד במקומותנו. בלא יכולת עמידה בלחצים קשה להחלץ ממצבי דילמה, קשה להכריע בין אפשרויות גרועות וקשה לקבל החלטות ממשיות שאינן פופולריות או מעוררות ביקורת. אבל יותר מכך: ברגע שלפיד ישדר לסביבתו, במיוחד לעויינים אותו, שהוא חסר בטחון עצמי ומתקשה להתמודד עם מצבי לחץ - הוא יגלה מיד שהסביבה הזו מארגנת לו את החיים ואת המציאות באופן כזה שמבוקר עד ערב הוא יראה לפניו רק בעיות על גבי בעיות בלא יכולת ממשית להתמודד איתן מבלי להיפגע. ובכלל, העובדה שערב הכרזתו על הכניסה לפוליטיקה הוא כינס את החברים המבוגרים של אבא שלו להתייעצות – עובדה זו עלולה להתפרש שהוא לא לגמרי נגמל מהחיתולים. יאיר לפיד צריך להתפלל שהכינוס הזה לא יהפוך בהמשך לכלי ניגוח כלפיו כל אימת שהוא ינקוט במסגרת תפקידו צעדים כאלה או אחרים, שאז כאילו תתעורר מאליה השאלה אם הצעדים קיבלו אישור של החברים המבוגרים של אבא וכו' וכו'. על רקע כל אלה ראוי לשאול: כשרמי קליינשטיין ותמיר הרפז, חבריו הקרובים של יאיר לפיד, אומרים שהם פוחדים עליו – למה הם מתכוונים? כי משום מה קשה להשתחרר מהתחושה שיאיר לפיד חי בסרט. |