התחלתי לעשן באמצע השרות הצבאי. הייתי אז בחורה מלאה ובעקבות העישון ירדתי במשקל, אהבתי את המראה החדש וכך גם הבחורים שחיזרו אחרי..הסיגריה הייתה חברתי הטובה והצמודה כ3 עשורים.. בבוקר היא הייתה הראשונה שפגשתי והאחרונה לפני שהלכתי לישון.

ואז יום אחד לפני 4 שנים בעקבות חבר שניגמל החלטתי להפסיק לעשן. הגמילה הפיזית הייתה משימה לא פשוטה אבל אפשרית, שיניתי הרגלים: עשיתי,כושר התזונה הפכה להיות בריאה יותר והרגשתי שקרה לי נס אין לי צורך יותר לעשן. אבל הייתה גם גמילה "חברתית" את חברי ל"הפסקות סיגריה" בעבודה כמעט לא ראיתי, בן זוגי עישן והרחק ממני. בהמשך הבנתי שהפכתי להיות תזכורת כואבת לחברי המעשנים שגם הם צריכים להפסיק את הנזק לגופם ולכן התרחקו ממני..החזקתי מעמד 3 חודשים. באחד מרגעי הלחץ שיש לכולנו התפתיתי  עישנתי רק סיגריה אחת (טעות טעות..)  וכן זה הספיק , חזרתי לעשן .חברי המעשנים קיבלו אותי בזרועות פתוחות, אבל חשתי אכזבה וכשלון אישי.

והנה לפני חצי שנה בהחלטה מודעת עם נחישות וכוח רצון כמו שאתם יודעים שיש לי, הפסקתי לעשן. הבנתי שאין דבר כזה כשלון יש רק למידה, צריך להמשיך ולהתמיד עד שתקבלו את מה שאתם רוצים והאנשים המצליחים הם אלו "שנכשלו" הרבה פעמים אך לא ויתרו עד שקיבלו את התוצאות שהם רצו, עכשיו גם אתם יכולים.

www.smadarnadav.co.il