כותרות TheMarker >
    ';

    גם בכינור ישן אפשר להשמיע הרבה מנגינות יפות

    ארכיון

    דני דין וההתבגרות

    9 תגובות   יום שישי , 20/1/12, 13:00

    ''

     


    כשהתחלתי לקרוא באמת- הסדרה הראשונה שקראתי של ספרים הייתה סדרת ספריי דנידין. ריתקו אותי היכולות שלו לשנות באמצעות היותו רואה ובלתי נראה, מצבים כאלה ואחרים, מאז ששתה את המשקה של פרופסור קתרוס (או אולי דוקטור), והפך לבלתי נראה, הספיק דנידין לעזור מבלחמת ששת הימים, להציל חטיפות מטוס, לעזור לשריונרים במדבר סיני, לשגע את סאדם חוסיין, לשבת בשבי ולעלות לדרגת אלוף משנה, לקבל את צל"ש עיטור העוז, ובעיקר להיות גיבור ישראלי אולטימטיבי, הג'יימס בונד שלנו. 

    אני זוכר איך בהיותי ילד, חלמתי להפוך לרואה ואינו נראה ולהציל את המדינה, וכל זאת אי שם בשנות ה-80 ותחילת ה-90 של המאה הקודמת. הבנתי מהר מאוד, כשבגרתי קצת- שדנידין הוא גם גיבורם של ילידי שנות ה-60 וה-70, מודל אמיתי לחיקוי.

    כשהתחלתי במנוי לספרייה, גיליתי את ספרי החמישייה הסודית- שתורגמו על ידי אחד, אבנר כרמלי, ושוב מצאתי את עצמי בונה בית על עץ- ומשחק בלמצוא פושעים ומחפש תנועות מסתוריות כפי שעשו גיבורי הסדרה שכתבה אניד בלייטון ותירגם אבנר כרמלי. נדמה לי אפילו שבשלב מסויים הקמתי עם כמה חברים חמישייה סודית משל עצמנו, ואפילו הוספנו חבר שאינו נראה... שיוכל לעזור.. 

    כמה כיף היה להיות ילד...

    בכיתה  ג'- כשהתחלתי ללמוד כמו שצריך תנ"ך, גיליתי אצלנו בבית אוצר בלום- עולם התנ"ך לילד, סדרת ספרים מרתקת  ויוצאת דופן עם ציורים עשירים וטקסט פשוט ומעניין שתיאר בפשטות ובקלות את סיפורי התנ"ך והפך אותם לנגד עיני למציאותיים.

     אז עוד לא ידעתי, שאביו מולידו של דנידין, אותו אחד שגרם לי לאהוב את הטקסט הכתוב, הוא העומד מאחוריי סדרת עולם התנ"ך ושמו בישראל שרגא גפני. מבחינתי היו אלה און שריג, אבנר כרמלי ואחרים שכנראה חזו בכל הדברים הללו וידעו לספר לי את סיפורי ההרפתקאות הללו.


    מאז כבר כמובן הספקתי לגדול וללמוד ששרגא גפני- היה יוצרו של דנידין, וגם של האמיצים, הבלשים הצעירים ועוד סדרות ידועות וכמובן המתרגם הראשי של ספרים כגון החמישייה הסודית, וששם הסופרים שלו היה כרמלי ושריג.


    היום שמעתי, כי גפני, נפטר בגיל 85

    וחשבתי לעצמי

    מה יעשה דנידין כעת, כשהוא ללא אבא שרגא, האם יבקש מפרופסור קטרוס את שיקוי הנראות כדי להגיע לחלוק לו כבוד אחרון? האם ישאיר את העיטור שלו על קברו הטרי של הסופר? מה יגידו אנשי החבורה האמיצים -האם יחקרו הבלשים הצעירים את נסיבות לכתו?

    ומי יכתוב עכשיו לילדנו ספרים טובים כל כך שמפעילים את הדמיון,את הלב ואת חוש הציונות ולאו דווקא את הציניות.


    פוסט זה מוקדש לזכרו של סופר וכותב יקר- שרגא גפני שנפטר היום והותיר לנו מורשת ישראלית כתובה ומיוחדת, נגע והשפיע בילדי ישראל  ויישאר לפחות אצלי, זכור לעד כמי שלימד אותי מהי חדוות הקריאה.


    תודה לך שרגא גפני,

    תודה

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/12 14:42:
      מצטרפת בהחלט לתודות,,, כמה אהבתי את דנידין... אגב, גם את קופיקו:)
        23/1/12 00:36:

      צטט: דני נ נגריה 2012-01-22 16:34:49

      גם אני התלהבתי מדנידין, אך בשלב כלשהו (מאוחר מידי מן הסתם) הבנתי את הההסתה שרבים כנראה עדיין מסרבים לראות.  ייתכן שזוארץ האגדי, עזר לי לפקח עיניים!

       

      .

      פרודיה קלסית במיטבה! 

      אולי רבים לא רואים את ההסתה של דנידין כי בסופו של דבר... הוא בלתי נראה!!

       

       

       

       

       

       

        23/1/12 00:18:
      דנידין נשאר בלב רבים מאיתנו גם כשבגרנו.גם הסופר...
        22/1/12 23:46:
      יהי זכרו ברוך. הספר הראשון בסדרת דנידין באמת מקסים, אבל מכאן ואילך - הידרדרות נוראה. בספר השני צינזרתי חצי ממנו בקריאה לילדים, את הבאים כבר סירבתי לקנות. מיליטריזם בוטה, הסתה נגד ערבים באשר הם, היפוך מוחלט של מאזן הכוחות (העיראקים באים בצוללת!) וכתיבה סטריאוטיפית במובן הרע.
        22/1/12 22:32:

      שרגא גפני הוא מגדולי סופרי הילדים שהיו בארץ והספרים שהוא כתב ותרגם הם חלק בלתי נפרד מחוויות הקריאה שלי בילדות. "דנידין," "השביעיה הסודית," "טרזן" "שלושת המוסקטרים" ועוד מגוון עצום של ספרים שהוא הותיר אחריו מעניקים לו בעיניי מקום של כבוד בספרות ובתרבות הישראלית.

       

      יהי זכרו ברוך.

       

        22/1/12 16:34:

      גם אני התלהבתי מדנידין, אך בשלב כלשהו (מאוחר מידי מן הסתם) הבנתי את הההסתה שרבים כנראה עדיין מסרבים לראות.  ייתכן שזוארץ האגדי, עזר לי לפקח עיניים!

       

      .

      ''

       

       

      ''

       

      ''

       ינוח שרגא גפני בשלום על משכבו יחד עם גיבורים ישראלים צעירים, יצירי רוחו, חדורי אמונה ציונית ורוח התנדבות חלוצית, הנלחמים נגד אויביה של מדינת ישראל הזוממים להשמידה (לעתים, תוך מעשי קונדס ושובבות המשפילים את הרעים) אבל כולם נראים ונשמעים כמו חברים ארגון הלח"י שבו היה גפני חבר בצעירותו.

       

      סופר שנוי מאוד במחלוקת, בשל החדרת דעות פוליטיות ימניות קיצוניות ושנאת ערבים בילדים. בכתביו, בעיקר בסדרות המוקדמות, היו גילויי לאומנות למכביר ונטייה לאפליה גזעית, מפני שבאופן עקבי תיאר את האויב הערבי המצרי הסורי הירדני, כטיפש, חלש, בוגדני מושחת שמן ומכוער. היו קריאות להוריד את ספריו ממדפי הספריות, ושמו הופיע ברשימות בחו"ל כדוגמה הבולטת ביותר (וכמעט היחידה) לתעמולת שנאה ישראלית כנגד הערבים בספרי הילדים בישראל.

        

      בכך, אגב, תרמו ספריו  לעליית מפלגת הליכוד בשנות השבעים.

        22/1/12 12:51:
      אני התחלתי לקרוא אי שם בשנת 69 וגם אני אהבתי את דנידין ואפילו הענקתי לאחי הקטן שנולד באותה שנה את השם דני (ככה זה אצלינו כל אח נותן שם לזה שאחריו) אלא שבשנת 73 הבחנתי שהערבים המתוארים בספרי דנידין הם תמיד מעוררי לעג מלוכלכים עם ג'וקים בזקן, לא צודקים בכלום, פחדנים ומבולבלים והתיאור הזה ממש לא התאים לפרצופים וההתנהלות של המבוגרים שחזרו אצלינו במשק ממלחמת יום כיפור ואז שאלתי את עצמי פעם ראשונה אם הערבים הם באמת כמו שמתואר אצל גפני וגם את אבא שלי שאלתי והוא אמר לי לא. היום כשאני מסביר לבת שלי על מה מתווכחים הישראלים עם הפלסטינים, אני כולל את נושא ההסתה והחינוך. היא לא מכירה את סיפרי דנידין (למזלה) ואני לא מצליח לשכוח אותם כל פעם שאני מסביר לה את שורשי הסיכסוך ואת עמדות הצדדים.
        22/1/12 10:06:
      הזכרת לי דברים נהדרים מהילדות. תודה :)