כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    "על המוות בלי הגזמה"*

    24 תגובות   יום שישי , 20/1/12, 19:05

    לפני כשנה קברתי שני חברים, נכון יותר, חברה וחבר.

    אילולא מתו במועדים סמוכים ואילולא נמהל בלב כאב אובדנם והיה לאחד, לא היה עולה על דעתי להשוות ביניהם.

     

     לא רק בחייהם, גם במותם נבדלו.  לא ממש במותם, אלא ביכולתם להתמודד עם היסורים שבטרם ועם מלאך המוות המתדפק.

    איך  קבלו או לא קבלו את כליון הגוף, איך התמודדו עם אובדן היכולות, עם אובדן הבשר ועם הידיעה שימיהם קצובים.

     

    '' 

     

    בנגוד למי שכלה עם הגיל, מה שקרוי, מת בשיבה טובה, יש לו שהות להתרגל בהדרגה לשינויים שבגופו ובמראהו. אכזריותה של המחלה הארורה טמון בקצב המואץ של הכליון. הגוף דוהר אל אובדנו, משולח רסן.

     

    אם  לא די ביסורים ובכאבים, בא הראי  ומעיד בלי רחמים על אובדן היופי והבשר, עד שאי אפשר לזהות את הקשר בין הבבואה הנשקפת במראה ובין מה שתקוע לחולה  ולנו כזכרון דמותו.

     ''

     

    הם היו לי כסמני דרך, שני אנשים, שלמרות גזר הדין הקרב, התייחסו אליו אחרת.

     

    החברה פחדה ממנו, ומהפוזות המאיימות שלו. כל הזמן ועד הסוף ניסתה להסיח ממנו את דעתה. סרבה לדבר על המחלה, על ההחלטות וההכרעות הרפואיות, על האשפוזים ועל הטפולים, כאילו אם תספר איזה פרט, או תענה על  שאלה, תדביק אותך במחלה , תטיל  כשוף רע שאין להסירו -  מה שלא מנע ממנה לשקוע ביאוש ובפחד גדול. ברחה כל הדרך. גם על כסא הגלגלים, ניסתה להסתתר מפניו, בקולנוע, בהרצאה, בהצגה. בזמן המונדיאל, אפילו למדה להנות ממשחקי הכדורגל בטלויזיה.

     

     "מה כל היסורים האלה, בשביל מה הסבל," אמרה באחד מימיה  האחרונים.

    ''האחרונים,

     

    "אני לא זוכרת יום אחד מאושר בחיי."

    "איך את מדברת," נזעקתי מתוך רצון להרגיע, "הייתי עדה לימים כאלו שלך."

    "לא הייתי מאושרת, חזרה על  הדברים.

     

    החבר, לעומת זאת, שזמן סבלו היה קצר יותר, לא התחמק, סרב להסיח את דעתו. כמו הסתכל לו למלאך המוות, ישר בעיניים. כמו אמר לו , יופי, יופי, אתה גבור גדול על חלשים ועל חולים, אבל שלומיאל ולא יוצלח היית, עובדה, לא יכולת לי, בפעם הקודמת.

     בנוכחות חברים דבר על המחלה,  ספר על  שלבי הטפול, על ההחלטות שהיה עליו לקבל.  

     

    פעם במחווה דרמתי, כדי להדגים את הכליון, חשף את גופו שהצטמק ואת צלקות הניתוח, לא נרתע מהרחמים או הסלידה שיעורר, כאילו לא היה די ברזונו  שזעק גם מבעד לבגדים. נזכרתי אז, באמרתו של עמנואל לוינס, שהגוף הוא תפילה.

     

    הוא ספר על חלום שבו חווה את מותו ולא היסס לספר על הטקס שנערך לכבודו למעלה., שבו המוות, אלוהים או איזו מהות אחרת אוספים אותו  ברחמים גדולים.  

     

     "אני לא שמח למות," אמר,  "אבל אני מוכן. כן, חייתי חיים מלאים, ואם רוצים אותי שם למעלה. בבקשה. נפרדתי מכולם כמו שצריך."

     

    ואני, שכל חיי מייחלת, שאם נגזר עלי למות, שיהא זה מוות פתאומי, למדתי לראשונה, שיש גם יתרון במוות שאינו  קוטל אותך במכה.

     ''

      

    * -  "על המוות בלי  הגזמה" – הוא שירה של ויסלבה שמבורסקה

    הנה הוא בתרגום באבא יאגה, בתרגומו של רפי וייכרט ולבסוף במקור

     ''

     

    ''

     

    צלומים: ינואר 2012, ים המוות

     

     (C ) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

     

     

    על המוות בלי הגזמה

     

    ויסלבה שמבורסקה

     תרגום: באבא יאגה

     

    הוא לא מבין בבדיחות,

    בכוכבים, בגשרים,

    באריגה, בכריה, בעבודת אדמה,

    בבנית אניות ובאפיית עוגות. (בצק)

     

    בשיחות (שלנו)  על תכניות המחר

    המלה האחרונה היא שלו

    לא לענין, כמובן.

     

    אפילו איננו יודע,

    מה  שנגזר  ממקצועו:

    לא לכרת קבר,

    לא להרכיב ארון מתים,

    ולא לנקות אחרי עצמו.

     

    טרוד בְּהַמתה,

    הוא עושה זאת ברשול,

    בלי תרגול ובלי שיטה.

    כאילו על כל אחד מאתנו התנסה לראשונה.

     

     הנצחונות – נצחונות,

    אבל כמה תבוסות,

    מהלומות שוא

    והתנסויות חוזרות ונשנות!

     

    לפעמים אין לו כח,

    להפיל זבוב במעופו.

    לא אחת הפסיד לתולעת במרוצי זחילה.

     

    כל הפקעות האלה, התרמילים,

    המשושים, הסנפירים, הזימים,

    נוצות החִזוּר ופרוַת החֹרף

    מעידים על  עכּובים

    בעבודתו הטרחנית.

     

    לא די ברצון להרע

    ואפילו העזרה שלנו במלחמות והפיכות,

    עד כה לא הועילה רבות.

     

    לבבות גוזלים נוקשים  בביצים.

    מתפתחים שלדי עוללים.

    גמול הזרעים – שני עלעלים ראשונים,  

    ותכופות גם  צמרות  עצים באופק. 

     

    מי שטוען, שהוא כל יכול,

    מעיד בעצם חייו,

    שכל יכול איננו. 

     

    אין בנמצא חיים,

    שלּוּ לרגע,

    לא היו אלמותיים.

      

    המוות

    ברגע כזה תמיד בא באחור.

     

    לשוא ימשך ידית

    של דלת לא נראית.

    כל מה שהספקת,

    לא יוכל להסיג לאחור.

     

      

     

    על המוות ללא הגזמה

     תרגום:רפי וייכרט

     

    הוא לא מבין בבדיחות,

    בכוכבים, בגשרים,

    באריגה, בכרית מכרות, בעבוד אדמה,

    בבנית אניות ובאפית עוגה.u

     

    בשיחותינו על תכניות המחר

    הוא משחיל את מלתו האחרונה

    שאיננה שיכת לנושא

     

    איננו יודע אפלו דברים,

    הקשורים ישירות למקצעו;

    לא לכרת קבר,

    לא לגלף ארון מתים,

    לא לנקות אחרי עצמו.

     

    שקוע בהריגה,

    הוא עושה זאת בסרבול,

    בלא שיטה או מימנות.
    כאלו התאמן לראשונה על כל אחד מאתנו.

     

    הנצחונות הנם נצחונות,

    אך כמה מפלות,

    מהלמות שהחטיאו

    ונסיונות חוזרים ונשנים.

     

    לפעמים חסר לו הכח

    להפיל זבוב באויר.

    לזחלים לא-מעטים

    הפסיד בתחרות זחילה.

     

    כל הבולבוסים הללו, התרמילים,

    המשושים, הסנפירים, קני הנשימה,

    נוצות החזור ופרוות החרף

    מעידים על פגור

    במלאכתו הנעשית בשויון-נפש.

     

    אין די ביצר זדוני

    ואפלו הסיוע שאנו מושיטים במלחמות ובמהפכות

    הנו, עד כה, מועט מדי.

     

    לבבות פועמים בביצים.

    שלדיהם של תינוקות מצמחים.

    זרעים, בעמל רב, מגיעים לשני עלעלים ראשונים,

    ולעתים קרובות לעצים גבוהים על קו האפק.

     

    מי שסבור כי המות כל-יכול

    מהוה בעצמו הוכחה חיה.

    שכל-יכול איננו.

     

    אין חיים שאינם,

    ולו להרף-עין (אחד בלבד)

    בני-אלמות.

     

    המות

    תמיד מאחר באותו הרף-עין.

     

    לחנם הוא מטלטל ידיות

    של דלתות לא-נראות.

    את מה שמישהו הספיק

    לא יוכל להשיב לאחור.

    מתוך : ויסלבה שימבורסקה, סוף והתחלה, הוצאת גוונים

     

    O śmierci bez przesady


    Wisława Szymborska

     

    Nie zna się na żartach,

    na gwiazdach, na mostach,

    na tkactwie, na górnictwie, na uprawie roli,

    na budowie okrętów i pieczeniu ciasta.

     

    W nasze rozmowy o planach na jutro

    wtrąca swoje ostatnie słowo

    nie na temat.

     

    Nie umie nawet tego,

    co bezpośrednio łączy się z jej fachem:

    ani grobu wykopać,

    ani trumny sklecić,

    ani sprzątnąć po sobie.

     

    Zajęta zabijaniem,

    robi to niezdarnie,

    bez systemu i wprawy.

    Jakby na każdym z nas uczyła się dopiero.

     

    Tryumfy tryumfami,

    ale ileż klęsk,

    ciosów chybionych

    i prób podejmowanych od nowa!

     

    Czasami brak jej siły,

    żeby strącić muchę z powietrza.

    Z niejedną gąsienicą

    przegrywa wyścig w pełzaniu.

     

    Te wszystkie bulwy, strąki,

    czułki, płetwy, tchawki,

    pióra godowe i zimowa sierść

    świadczą o zaległościach

    w jej marudnej pracy.

     

    Zła wola nie wystarcza

    i nawet nasza pomoc w wojnach i przewrotach,

    to, jak dotąd, za mało.

     

    Serca stukają w jajkach.

    Rosną szkielety niemowląt.

    Nasiona dorabiają się dwóch pierwszych listków,

    a często i wysokich drzew na horyzoncie.

     

    Kto twierdzi, że jest wszechmocna,

    sam jest żywym dowodem,

    że wszechmocna nie jest.

     

    Nie ma takiego życia,

    które by choć przez chwilę

    nie było nieśmiertelne.

     

    Śmierć

    zawsze o tę chwilę przybywa spóźniona.

     

    Na próżno szarpie klamką

    niewidzialnych drzwi.

    Kto ile zdążył,

    tego mu cofnąć nie może

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/12 00:47:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2012-01-30 11:48:07

      איננו יודע אפלו דברים, הקשורים ישירות למקצעו; לא לכרת קבר, לא לגלף ארון מתים, לא לנקות אחרי עצמו. שקוע בהריגה, הוא עושה זאת בסרבול, בלא שיטה או מימנות. כאלו התאמן לראשונה על כל אחד מאתנו. חזק וכואב ריתקה אותי כתיבתך תודה על השתוף ושנדע רק ימים טובים וחמימים

      תודה רבה. שמחה שנהנית.

       

        1/2/12 00:45:

      צטט: נעמה כאן 2012-01-26 21:58:35

      אמנם הסיפור שלך חזק דיו אבל השיר תומך בדברים שאמרת ומציג זווית הסתכלות פילוסופית אחרת. תמיד מעניין לקרוא את הדבר האמיתי .

       אני מסכימה אתך בענין המקור. תודה רבה

      איננו יודע אפלו דברים, הקשורים ישירות למקצעו; לא לכרת קבר, לא לגלף ארון מתים, לא לנקות אחרי עצמו. שקוע בהריגה, הוא עושה זאת בסרבול, בלא שיטה או מימנות. כאלו התאמן לראשונה על כל אחד מאתנו. חזק וכואב ריתקה אותי כתיבתך תודה על השתוף ושנדע רק ימים טובים וחמימים
        26/1/12 21:58:
      אמנם הסיפור שלך חזק דיו אבל השיר תומך בדברים שאמרת ומציג זווית הסתכלות פילוסופית אחרת. תמיד מעניין לקרוא את הדבר האמיתי .
        22/1/12 08:19:

      צטט: anaatti 2012-01-22 07:17:47

      בהחלט מרתק לקרא.. מוות הוא דבר רוחני שיתכן ומאזן את החיים..*

      תודה, כפי הנראה. שבוע טוב

       

        22/1/12 07:17:
      בהחלט מרתק לקרא.. מוות הוא דבר רוחני שיתכן ומאזן את החיים..*
        21/1/12 10:45:

      צטט: לחפשולאבד 2012-01-21 09:58:14

      לפעמים קורה שפוגשים בו בשלב מוקדם,הרבה לפני שהשמועה על עבודתו הגיעה לאוזניך.בהתחלה כמובן ההלם-חוסר ההבנה-אי הקליטה-ההשלכה-הידיעה..וכשאת בטוחה שלעולם לא תביני אותו עד הסוף,אין ברירה אלא להתיידד אתו.כמו חבר קרוב-קרוב.כולנו מחכים לו.אני לא אבקר את עבודתו...כל אחד על פי דרכו. (לפעמים כמו בתמונות,הכי טוב לדבר בפשטות על דברים שכאלה.כמו שאת עשית.אהבתי כרגיל..)

      תודה רבה. ממרום שנותי, אני מסכימה על כל מילה. שבוע טוב

       

        21/1/12 10:41:

      צטט: flicker 2012-01-21 09:22:49

      אורגון

      בלי הגזמה

      תודה על הסרט. האם האתר בטוח ואפשר לתת להם פרטי כרטיס אשראי וכו?

       

        21/1/12 10:35:

      צטט: אילן שריף 2012-01-21 07:12:41

      תודה. יפה ונוגע ללב. אני חושב על המסר של החברה כולה שעולה מהדברים שכתבת. אנחנו חברה שמנסה באופן עקבי לברוח מהמוות, לעשות כאילו אינו קיים. חברה שמעצימה את הנעורים על חשבון חכמת השנים והנסיון- בכלל זה הנסיון מול המוות. אני שומע לפעמים בתקשורת את המשפט המקומם- נכנע למחלה, לא יכול לסרטן וכו'- כאילו שאילו נלחם החולה באופן אחר- הוא היה מנצח. וכל זאת במקום להדגיש דווקא את אלה שמוכנים להפרד, מוכנים להשלמת המעגל מוכנים להביט נכוחה. אלה שאומרים שלום למשפחתם ומכינים גם אותם.

      תודה, אילן. מסכימה אתך. אנחנו חברה שמדחיקה את המוות ומרחיקה אותו מחיינו. כאילו לא היה חלק מהחיים.

       

        21/1/12 10:32:

      צטט: Benj 2012-01-21 02:26:11

      העיסוק במוות מצריך אומץ רב. האם המוות צריך תרגום או רק החיים. האם מוות וחיים הינם הפכים או משלימים.

       

      מסכימה אתך עם הרישא. יש לי הרושם שהחיים והמוות הם על אותו רצף ואולי מבחינה זו משלימים. שבוע טוב

        21/1/12 10:31:

      צטט: OritZehavi 2012-01-21 00:10:59

      הוספת תגובה

      הכל יפה ונוגע ללב. הזיכרון, הצילומים,התרגום. שבת שלום

       

      תודה אורית, חודשים לקח לי לתרגם, זה שגע אותי שהמוות נקבה בפולנית.

        21/1/12 10:29:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-01-20 23:53:03

      יפה כתבת עליהם. לא בוחרת כעת איך ומה לא ממש בא לי למות כעת אבל גם לא רוצה למות זקנה וכואבת.

       

      תודה, אני מבינה אותך.

        21/1/12 10:28:

      צטט: shabat shalom 2012-01-20 23:50:08

      צטט: shabat shalom 2012-01-20 23:47:32

      האכזריות שבמוות נשמעת כמו מכת המנעול על דלת המכלאה.

       תודה שהזמנת אותי.

      אתה יודע, לא בטוחה שהמוות תמיד אכזר כל כך. לעיתים הוא גואל מחיים שבאו לקצם. שבוע טוב

       

        21/1/12 10:27:

      צטט: פרודת רשתית 2012-01-20 23:44:32

      איזו טלטלה חוויתי תוך כדי קריאה. הזכרת לי את ההבדל בין הורי ששניהם מתו ממחלה בהפרש של 12 שנה זה מזה. אבי התכחש, לא רצה לדבר על זה, לא התמודד עם השינויים ושיגע את כולנו. אימי התבוננה באומץ וקיבלה את המוות תוך שהיא עושה כל שביכולתה לנצל עד תום את הזמן שנותר לה. לפני שבוע בדיוק איבדתי אדם קרוב ויקר לי שהתמודד באומץ רב וחי עד הרגע האחרון. אשתו נפטרה שנתיים לפניו אחרי התמודדות ארוכה והמרשימה ביותר שראיתי מעודי. עצוב, עצוב ואני שותפה לכמיהה שלך באשר לאופן בו אלך מן העולם

      כן, אולי כמספר האנשים ודרכי חייהם כך דרכי מותם. תודה לך ושבוע טוב

       

        21/1/12 10:23:

      צטט: הלנה היפה 2012-01-20 19:28:01

      באבא יקרה, פוסט מרתק. ראשית ההבדל בין החבר לחברה שלך. מה שעזר לגבר זו האמונה שלו (אמונה רליגיוזית, גם אם אינה דתית ממש) הרבה יותר קל להתמודד עם כל גבר כאשר מפעמת אמונה.

      הצילומים מים המוות נפלאים, משרתים נפלא את הפוסט העצוב הזה.

      שירה של שימבורסקה הוא מדהים. אהבתי את התרגום שלך וגם את זה של וייכרט אבל הצלחתי לקרוא אותו ולהבינו גם בפולנית, למרות הקריאה האטית מאוד. חלף זמן רב מאז קראתי פולנית, ועוד שירה!
      יקירה, תודה לך על הפוסט האמיץ ואני מקווה שהאמנות, כמו זו של שימבורסקה, שיארחו לך לחברה ונחמה
      לאה

      לאה, תודה. נכון הבחנת, הגבר היה מאמין ודתי. השיר של שמבורסקה נפלא, חכם וקשה לתרגום. בעיקר הרגה אותי העובדה בפולנית המוות הוא נקבה ולא זכר. זה שגע אותי. יופי שהצלחת לקרוא את המקור!

      שבוע טוב 

       

        21/1/12 09:58:
      לפעמים קורה שפוגשים בו בשלב מוקדם,הרבה לפני שהשמועה על עבודתו הגיעה לאוזניך.בהתחלה כמובן ההלם-חוסר ההבנה-אי הקליטה-ההשלכה-הידיעה..וכשאת בטוחה שלעולם לא תביני אותו עד הסוף,אין ברירה אלא להתיידד אתו.כמו חבר קרוב-קרוב.כולנו מחכים לו.אני לא אבקר את עבודתו...כל אחד על פי דרכו. (לפעמים כמו בתמונות,הכי טוב לדבר בפשטות על דברים שכאלה.כמו שאת עשית.אהבתי כרגיל..)
        21/1/12 09:22:

      אורגון

      בלי הגזמה

        21/1/12 07:12:
      תודה. יפה ונוגע ללב. אני חושב על המסר של החברה כולה שעולה מהדברים שכתבת. אנחנו חברה שמנסה באופן עקבי לברוח מהמוות, לעשות כאילו אינו קיים. חברה שמעצימה את הנעורים על חשבון חכמת השנים והנסיון- בכלל זה הנסיון מול המוות. אני שומע לפעמים בתקשורת את המשפט המקומם- נכנע למחלה, לא יכול לסרטן וכו'- כאילו שאילו נלחם החולה באופן אחר- הוא היה מנצח. וכל זאת במקום להדגיש דווקא את אלה שמוכנים להפרד, מוכנים להשלמת המעגל מוכנים להביט נכוחה. אלה שאומרים שלום למשפחתם ומכינים גם אותם.
        21/1/12 02:26:
      העיסוק במוות מצריך אומץ רב. האם המוות צריך תרגום או רק החיים. האם מוות וחיים הינם הפכים או משלימים.
        21/1/12 00:10:

      הוספת תגובה

      הכל יפה ונוגע ללב. הזיכרון, הצילומים,התרגום. שבת שלום

        20/1/12 23:53:
      יפה כתבת עליהם. לא בוחרת כעת איך ומה לא ממש בא לי למות כעת אבל גם לא רוצה למות זקנה וכואבת.
        20/1/12 23:50:

      צטט: shabat shalom 2012-01-20 23:47:32

      האכזריות שבמוות נשמעת כמו מכת המנעול על דלת המכלאה.

       תודה שהזמנת אותי.

        20/1/12 23:44:
      איזו טלטלה חוויתי תוך כדי קריאה. הזכרת לי את ההבדל בין הורי ששניהם מתו ממחלה בהפרש של 12 שנה זה מזה. אבי התכחש, לא רצה לדבר על זה, לא התמודד עם השינויים ושיגע את כולנו. אימי התבוננה באומץ וקיבלה את המוות תוך שהיא עושה כל שביכולתה לנצל עד תום את הזמן שנותר לה. לפני שבוע בדיוק איבדתי אדם קרוב ויקר לי שהתמודד באומץ רב וחי עד הרגע האחרון. אשתו נפטרה שנתיים לפניו אחרי התמודדות ארוכה והמרשימה ביותר שראיתי מעודי. עצוב, עצוב ואני שותפה לכמיהה שלך באשר לאופן בו אלך מן העולם
        20/1/12 19:28:

      באבא יקרה, פוסט מרתק. ראשית ההבדל בין החבר לחברה שלך. מה שעזר לגבר זו האמונה שלו (אמונה רליגיוזית, גם אם אינה דתית ממש) הרבה יותר קל להתמודד עם כל גבר כאשר מפעמת אמונה.

      הצילומים מים המוות נפלאים, משרתים נפלא את הפוסט העצוב הזה.

      שירה של שימבורסקה הוא מדהים. אהבתי את התרגום שלך וגם את זה של וייכרט אבל הצלחתי לקרוא אותו ולהבינו גם בפולנית, למרות הקריאה האטית מאוד. חלף זמן רב מאז קראתי פולנית, ועוד שירה!
      יקירה, תודה לך על הפוסט האמיץ ואני מקווה שהאמנות, כמו זו של שימבורסקה, שיארחו לך לחברה ונחמה
      לאה

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין